המילה "נָקַב" בתורה

המילה "נקב" בתורה פירושה לקבוע ולפרט בשם, וגם לקלל או לנקוב את השם, והיא מופיעה לראשונה בדברים על שכר (בראשית ל, כח) ובסך הכול 7 פעמים בתורה.

המשמעות הפשוטה

נקב הוא פועל שמשמעו לציין דבר במפורש. בתורה הוא בא בכמה הקשרים: קביעת שכר, ציון אנשים בשמותיהם, וקללה.

נקבה שכרך

ההופעה הראשונה: «וַיֹּאמַר נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי וְאֶתֵּנָה» (בראשית ל, כח). כאן נקב פירושו לומר במפורש מה השכר.

אשר נקבו בשמות

בספר במדבר נאמר: «וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת» (במדבר א, יז). האנשים נבחרו וצוינו בשמם.

ונקב שם ה׳

בספר ויקרא מסופר: «וַיִּקֹּב בֶּן־הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת־הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל־מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת־דִּבְרִי לְמַטֵּה־דָן» (ויקרא כד, יא). ומיד אחר כך נקבע הדין לנוקב את השם. כאן נקב קרוב לקללה.

מה אקב

בדברי בלעם: «מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה׳» (במדבר כג, ח). ובלק אומר לו "גם קב לא תקבנו גם ברך לא תברכנו". כאן הפועל מקביל לזעם ועומד מול הברכה.

צורות ומילים מאותה משפחה

בתורה מופיעות הצורות נקבה, ויקב, ונקב, בנקבו, נקבו, אקב ותקבנו. המילה קרובה למילה נקבה.

מבט מן הפסוקים

מן הפסוקים עולה שמילה אחת יכולה לשמש לדבר מכובד, כמו ציון אנשים בשמותיהם, וגם לדבר חמור, כמו קללה. ובלעם מלמד שאין לקלל את מי שה׳ לא קילל.

מאת מערכת האתר.