במדבר כג, כה

גם קב לא תקבנו. גם ראשון מוסיף על גם השני, וגם השני על גם ראשון, וכן גם לי גם לך לא יהיה (מלכים א' ג, כו), וכן גם בחור גם בתולה (דברים לב, כה):

וַאֲמַר בָּלָק לְבִלְעָם אַף מֵילַט לָא תְלוּטִּינוּן אַף בְּרָכָא לָא תְבָרֵכִינוּן

וַאֲמַר בָּלָק לְבִלְעָם אוּף לִטָא לָא תְלוֹטִינוּן אוּף בִּרְכָא לָא תְבָרְכִינוּן

גם ברך לא תברכנו כסבור בלק שבלעם מברכם בנבואה של עכשיו והוא לא היה יודע שמתנבא רק מה יהיה בסופם.

גם קב לא תקבנו. אמר גם, וכפל לומר ״קב תקבנו״, פרוש, לפי שאמר לו בלעם ״קום בלק וגו׳ האזינה״ וגו׳, ושם רמז לו שהוא חפץ לקלל ומלאך עוקם פיו כמאמרם זכרונם לברכה (מדרש רבה במדבר כאן), גם כן לזה אמר ״גם קב״, פרוש, מלבד שלא תקללנו בכוון, אלא אפלו להוציא הקללה מפיך בלא זכירת שמם לא תקבנו. מכאן שמתחכם היה בלעם הרשע להוציא מפיו קללה בדרך שלא יענישהו הבורא, על זה הדרך שיאמר ״ארור״ או ״מקלל״ ולא יוציא מפיו שם המקלל והמאורר, אלא שבלבו יכון למה שרוצה, ולטעם זה היה ה׳ מונעו מלהוציא מפיו קללה ונחתמה בלבו.

ואמרו גם ברך, לפי שאמר לו בלעם שאינו מברכם מרצונו אלא אנוס הוא לברכם, לזה אמר לו: ״אם אתה לא תקלל לא תתחיב לברך״, וחשב שלא יעקם ה׳ פיו לברך אלא אם ירצה לקלל. וכפל לומר גם ברך לא תברכנו, פרוש אפלו ברכה שאינה כפי האמת ברכה כפי דעת בלעם וכונתו, אף גם זאת לא תברכנו.

גם קב לא תקבנו גם ברך לא תברכנו. באשר הן ברכה הן קללה א״א אלא בהכנה לרוה״ק. ובלעם נכנס להכין עצמו לקלל. ויצא מזה שבירך ואמר בלק שלא די שלא תכין עצמך לברכה. אלא גם קוב לא תקבנו. שלא תכין עצמך גם לקללה. ויצא מזה שלא תקלל אותו אבל גם ברך לא תברכנו. והנה רצה בלק בזה שלא יכין עצמו לשום דבר:

ויאמר בלק א"ל הלא עכ"פ היה לך להיות שב ואל תעשה ושלא לברך, והשיב שזה א"א כי ה' דבר לו, שיעשה ויברך והיה מוכרח לזה:

ה כאלו אמר לא תברכנו גם לא תקבנו ולא תקבנו גם לא תברכנו. ואם תאמר מאי טעמא אמר לו בלק כן ויש לומר דסלקא אדעתא דבלק שמא יהיה בלעם סובר לפי שאמר גם קוב לא תקבנו וגו' אבל אם רוצה יברך תחלה ואחר כך יקלל אותם לכך אמר גם קוב וגו' פירוש גם ראשון מוסב על גם שני וגם שני על גם ראשון וקל להבין: