ספורנו על בראשית פרק כה

ותלד לו את זמרן. גדלה אותם בביתו. על דרך חמשת בני מיכל אשר ילדה לעדריאל שגדלה אותם שלא היו בניה כלל כי אמנם אברהם לא הוליד כי אם יצחק וישמעאל כמבואר בדברי הימים:

נתן אברהם מתנות. לא בלשון ירושה כלל כדי שיהיו דבריו קיימים:

בעודנו חי. ולא רצה לסמוך על דייתיקי ומיני הצואות:

ושבע. מכל מה שהתאוה לראות ולעשות בימיו:

ויאסף אל עמיו. נאסף אל צרור החיים לחיי העולם עם צדיקי הדורות שהם עמיו ודומים אליו ואמרו עמיו בלשון רבים כי אמנם רב ההבדל בין הצדיקים במעלה עם היותם כולם זוכים לחיי עולם כאמרם ז"ל (שבת פרק שואל) וכל אחד נכוה מחופתו של חבירו: חסלת פרשת חיי שרה

ואלה תולדות יצחק. ילדי ימיו וקורותיו:

אברהם הוליד את יצחק. בו לבדו נקרא לאברהם זרע:

אחות לבן הארמי. וממנה נולד עשו הדומה לאחי האם:

לנכח אשתו. אף על פי שהובטח על הזרע שיירש התפלל לאל ית' שיתן לו אותו הזרע מזאת ההגונה הנצבת נכחו:

ותאמר אם כן. אחרי שהדבר כן שמתרוצצין ויש לחוש שימות אחד מהם ואסתכן אני בלידה כמנהג בלידת עובר מת.

למה זה אנכי. למה זה התאוו קרובי שאהיה אני אם הזרע באמרם את היי לאלפי רבבה וכן בעלי שהתפלל עלי בזה:

שני גוים בבטנך. זו היא סבת הרציצה שיהיו שני גוים נבדלים בדעות:

ושני לאמים. שיהיו גם כן נבדלים במלכות:

ממעיך יפרדו. ולא ימות אחד מהם בהתרוצצם:

והנה תומים בבטנה. קודם שנולדו הכירו הנצבות שהם תאומי' לפיכך כשנולד הראשון שהי' כאדרת שער והיה ראוי שתהי' לידתו יותר קשה מלידת החלק ומאוחר' ממנה קראו שמו עשו באמרם שאחיו הנשאר עשה זה שדחה אותו בעשוי לחוץ:

ויקרא שמו יעקב. ישאר בעקב ובסוף כי זה הורה היות ידו אוחזת בעקב אחיו שכבר אמרו ז"ל האל ית' קרא לו כן:

איש שדה. יודע בעבודת האדמה:

יושב אוהלים. שני מיני אהלים האחד אהל רועי והשני אהל בל יצען שבו התבונן להכיר בוראו ונקדש בכבודו:

ויאהב יצחק את עשו. גם את עשו אע"פ שידע בלי ספק שלא היה שלם כיעקב:

ורבקה אוהבת את יעקב. לבדו מפני שהכירה ברשעו של עשו:

על כן קרא שמו אדום. כשראו שכ"כ התמכר למלאכתו הנפסדת אשר לא כתורת האדם עד שלא הכיר בנזיד כי אם צבעו. קרא שמו אדום. לשון צווי כלומר התאדם והיה צבוע אדום בהלעטת האדום:

מכרה כיום. כי בהיות היום כל מגמת פניך אל מלאכתך באופן שאתה כ"כ עיף שאינך מכיר הנזיד אין ספק שלא תוכל להתעסק בעניני הבכורה לשרת לאל ית' ולעשו' את הראוי לבכור:

הולך למות. ברב התלאה והעייפות:

השבעה לי. מפני היות הקנין על דבר שאין בו ממש השבועה תמלא חסרונו:

וימכור את בכורתו. במחיר שפסקו ביניהם ולא חשש הכתוב לבארו:

ויעקב נתן לעשו. לקנות בקנין חליפין בנזיד או בכלי אשר בו הנזיד על דרך שלף איש נעלו ונתן לרעהו:

ויבז עשו את הבכורה. גם אחר מעשה היתה הבכורה בעיניו בלתי ראויה לאותו המחיר שפסקו ובכן התבאר שלא נתאנה המוכר כי לא היה הממכר שוה אצלו כל כך: