בראשית כה, ו

הפילגשים. חסר כתיב, שלא היתה אלא פלגש אחת, היא הגר היא קטורה נשים בכתבה, פילגשים בלא כתבה, כדאמרינן בסנהדרין (כא א) בנשים ופילגשים דדוד:

נתן אברהם מתנת. פרשו רבותינו שם טמאה מסר להם דבר אחר מה שנתן לו על אודות שרה ושאר מתנות שנתנו לו, הכל נתן להם שלא רצה להנות מהם:

וְלִבְנֵי לְחֵינָתָא דִּי לְאַבְרָהָם יְהַב אַבְרָהָם מַתְּנָן וְשַׁלְחִנּוּן מֵעַל יִצְחָק בְּרֵהּ בְּעוֹד דְּהוּא קַיָּם קִידוּמָא לַאֲרַע מַדִינְחָא

וְלִבְנֵיהוֹם דִפְלַקְתּוּן דִלְאַבְרָהָם יְהַב אַבְרָהָם נִכְסִין וּמְטַלְטְלִין לְמַתְּנָן וְתַרְכִינוּן מֵעִילוֹי יִצְחָק בְּרֵיהּ עַד דְהוּא בְּחַיֵי וְאָזְלַן לְמֵיתַב קִידוּמָא לְאַרַע מַדִינְחָא

ולבני הפילגשים אשר לאברהם על דרך הפשט בעבור שנאמר לו (בראשית כ״א:י״ב) כי ביצחק יקרא לך זרע לא בזרע אחר היו כל נשיו אצלו פילגשים לא היו נחשבות לנשים שאין זרען ביורשיו כי הגר שפחת שרה פילגשו היתה אבל קטורה לאשה לקח לו ואם היתה שפחה בביתו ולקחה לפילגש לא היה אומר "ויקח אשה ושמה קטורה" רק תקרא פילגש בכתוב מפני הטעם שפירשתי ובדברי הימים (א א לב) כתוב ובני קטורה פילגש אברהם והנה אברהם לקח לו אשה מבנות כנען ואם תאמר שהיתה מצרית או מארץ פלשתים הנה לא שלח אל ארצו ואל מולדתו כאשר עשה בבנו כי איננו שומר רק זרע יצחק כי עליו נכרת הברית ועוד שלא אמר הכתוב "ויקח אשה קטורה בת פלוני החוי או הפלשתי והמצרי מארץ פלונית" כאשר אמר בנשי עשו (בראשית כ״ו:ל״ד) וזולתן אבל הזכיר שמה בלבד כי היא כנענית וקצר ביחוסה וכן יעשה במקומות רבים כשלא יקפיד בייחוס שלהן ואולי תקרא פילגש בעבור היותה שפחה ממשפחת העבדים ואם היתה שפחה בביתו ובא אליה לא יזכיר ייחוסה כי אין דרך הכתוב להזכיר באמהות רק שמן כענין בזלפה ובלהה ורש"י כתב (רש"י על בראשית כ״ה:ו׳) נשים בכתובה פילגשים שלא בכתובה כדאמר בנשים ופילגשים דדוד בסנהדרין (כא) ואין הדבר כן כי לא תקרא פילגש אלא כשהיא בלא קדושין כי הכתובה מדברי סופרים והגירסא בסנהדרין פילגש בלא כתובה וקדושין אבל אפשר שגם בני נח כאשר ישאו להם נשים כמשפטן בבעילה היו נוהגים לכתוב להן מהר ומתן ואשר רצונה שתהיה להם פילגש וישלח אותה כאשר ירצה ולא יהיו בניה בנוחלים את שלו לא היה כותב לה כלום ועל דעת רבותינו (ב"ר סא ד) שהיא הגר הנה היא פילגש ודאי:

מתנות. ממון נתן להם:

קדמה. פי' אל ארץ קדם. וכן אשר לא יעבדו אותו את נבוכדנצר וקדם מזרח ארץ ישראל וי"א אל מקום בן ישמעאל והראשון נכון:

הפילגשים - הגר וקטורה.

מתנות - ממון הרבה.

קדמה אל ארץ קדם - שירשו בניו נחלותיו שיש לו שם.

נתן אברהם מתנות. לא בלשון ירושה כלל כדי שיהיו דבריו קיימים:

בעודנו חי. ולא רצה לסמוך על דייתיקי ומיני הצואות:

נתן אברהם מתנות. אמרו בפ' חלק שמות בטומאה מסר להם פי' שיהו יכולין להזכיר שם המפורש בטומאת הגוף ולא יזיק להם וגם היום יש ישמעאלים שבקיאין בשם ומזכירין אותו בטומאה. וקשה לה"ר משה היאך אדם וצדיק חשוב כאברהם ילמד השם לרשעים לכן פי' ה"ר יעקב בה"ר נחמן שם טומאה שם השדים שמשביעין אותן באדוניהם הממונים עליהם לעשות כל מה שרוצים כמו ספר בילא"ד ושם טומאה נקרא על שם רוח הטומאה כדאמרינן במס' חגיגה הלן בבית קברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה. רמז לזה שהרי מתנות כתיב חסר וא"ו והוא עולה בגימטריא למדם להשביע השדים. מה"ר משה:

ולבני הפילגשים אשר לאברהם. דרשו רז"ל פלגשם כתיב והיא קטורה שהזכיר למעלה. ונקראת פילגש לפי שהיא ממשפחת עבדים ונקראת אשה לפי שכתב לה כתובה. וכן ארז"ל נשים בכתובה פלגשים בלא כתובה, וכן כתוב בדברי הימים ובני קטורה פילגש אברהם. ומה שלא פירש הכתוב בת מי היא, יש שפירש לפי שהיתה כנענית וע"כ קצר ביחוסה כי אילו היתה פלשתית או מצרית או מאומה אחרת היה מפרש הכתוב יחוסה כמו שמצינו בעשו (בראשית כ״ח:ט׳) ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם. ומפני שהיתה מן הזרע המקולל ע"כ קצר הכתוב וסתם ולא פירש.

ואל יקשה בעיניך לאמר איך היה לוקח לעצמו אשה כנענית והוא המזהיר והמשביע את עבדו שלא יקח אשה לבנו מבנות כנען, והטעם כי אין ההקפדה רק על יצחק שהיה עקר הזרע וכענין שכתוב (בראשית כ״א:י״ב) כי ביצחק יקרא לך זרע. וכיון שנשלמה הכונה ביצחק אין להקפיד באברהם אם ישא כנענית.

ובמדרש קטורה זו הגר ולמה נקראת שמה קטורה לפי שהיו מעשיה נאים כקטורת. ולפי המדרש הזה יבא על נכון ויוסף אברהם לפי שהיתה שפחתו כבר בחיי שרה והוליד ממנה ישמעאל ועתה כשהחזירה אמר בה ויוסף כלשון ויוסף לדעתה.

ולבני הפילגשים פרש״י חסר כתיב כו׳ חז״ק לפי׳ רש״י שהרי הוא מלא בספרים מדוייקים והן הגר וקטורה.

נתן אברהם מתנת פי׳ רז״ל שם בטומאה מסר להם פי׳ שם להשביע את השדים שיוכלו להזכיר את השם בטומאת הגוף ולא יזיק להם. וי״א ח״ו שלמד צדיק כאברהם שום שם קדוש לרשעים אלא מסר להם שם להשביע השדים באדוניהם הממונים עליהם שיעשו להם כל מה שירצו וקרי ליה שם טומאה כמו ששנינו הלן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה. וראיה לדבר זה שהרי מתנת חסר וי״ו עולה בגמטריה: למדם להשביע השדים.

וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו שלא יחזיקו בנחלה עם יצחק.

אל ארץ קדם להחזיק שם ירושתו שנפלה לו מאת אבותיו. ואלו המתנות שנתן להם שהרי ארץ ארם במזרח כדכתיב ארם מקדם. ועוד כתיב בבן נחור אחיו של אברהם את עוץ בכורו ואיוב היה מארץ עוץ. וכתיב ביה באיוב והוא גדול מכל בני קדם. נמצא קדם וארם אחת הם.

קדמה אל ארץ קדם. ארץ ארם כדכת' מן ארם ינחיני בלק מלך מואב מהררי קדם ושלחם לירש חלקו בבית אביו:

ולבני הפילגשים פרש"י נשים בכתובה פילגשים שלא בכתובה. והרמב"ן כתב אינו כן כי לא תקרא פילגש אלא כשהיא בלא קידושין כי הכתובה מדברי סופרים:

ולבני הפילגשים וגו׳. ולישמעאל לא אמר הכתוב שנתן לו מתנות ושלחו, כי לפי מה שכתבנו (בראשית ט״ז:ה׳) כי ישמעאל משפט קניה יש בו ליצחק, משלח ועומד הוא. ויש יום לאל איום משפט יעשה ויכיר נקנה לקוניו.

ולבני הפילגשים. אין הפי׳ בנים של הפילגשים של אברהם שהרי לא מיירי כאן בישמעאל אלא בבני קטורה וא״כ בני פילגשו מיבעי. וגם לא נזכר בתורה דקטורה היתה פילגש זולת בד״ה. אלא כך הענין. שהי׳ המנהג דבני אשה חשובה לפי כבוד האיש אותם הי׳ אביהם מקרב בחייו כטבע האב לבנים ובני פילגשים היו מרוחקין מאביהם ואע״ג שעפ״י ד״ת אינו כן לענין ירושה. מכ״מ הי׳ המנהג להקל בם כמבואר בס׳ שופטים במאמר אחי יפתח אליו לא תנחל בבית אבינו וגו׳. והיו נקראים בנים אלו בני הפילגשים כמו בני הנביאים שאין הפי׳ בנים של הנביאים אלא בנים שמתקדשים לנבואה ובאשר בני קטורה היו מרוחקים מאביהם מש״ה נקראו בני הפילגשים של אברהם ובדה״י נקראת אמם פילגש. בשביל שבניה היו בני פילגשים:

וישלחם מעל יצחק. בנו מש״ה שלחם כדי שלא יערערו לומר שלא הי׳ הדבור כי ביצחק יקרא לך זרע אלא לגבי ישמעאל ולא נגדם שלא היו עדיין בעולם מש״ה שלחם ממנו:

קדמה אל ארץ קדם. מזרחה של ארץ המזרח. וכ״ז הי׳ כדי להרחיקם מעבודת השמש שהי׳ נהוג בכל מלכי מזרח ומערב כידוע. ובאמת הוזהרו הגוים ע״ז וכן כל ע״ז לאיזה משרתי הטבע. מש״ה שלחם לארץ הקדם שנשתמשו בכשוף שמכחישים כל הטבע. ועל הכישוף לא הוזהרו ב״נ ואפי׳ לר״א בסנהדרין דס״ל שהוזהרו ע״ז מכ״מ אין העון חמור כמו ע״ז:

ק כלומר שלא נכתבו האחרות אלא הגר, (מצאתי):

ר דקשה לרש"י לפי זה שהפלגש דכתיב הכא היינו הגר, הא לעיל (פ' א') קרי לה אשה, וי"ל דהא דקרי לה אשה לפי שהיה לה כתובה כמו אשה, והא דקרי לה פלגש י"ל שלא לקחה אלא לשכיבה בעלמא ולא לפריה ורביה, ולשון פילגש פלג אשה, כלומר לשכיבה ולא לפריה ורביה ודו"ק:

ש פירוש מעשה שדים, אי נמי שם שרשאים להזכירו בטומאה, דיודע היה דבנים הללו לא יהיו נזהרין בטהרה, ולכך לא מסר להם שם טהרה וק"ל:

ת והא כבר נתן ליצחק כל ממונו: