בראשית כה, יט

ואלה תולדות יצחק. יעקב ועשו האמורים בפרשה:

אברהם הוליד את יצחק. על ידי שכתב הכתוב יצחק בן אברהם הזקק לומר אברהם הוליד את יצחק, לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה המנו, מה עשה הקדוש ברוך הוא, צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק, וזהו שכתב כאן יצחק בן אברהם היה, שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק:

וְאִלֵּין תּוּלְדַת יִצְחָק בַּר אַבְרָהָם אַבְרָהָם אוֹלִיד יָת יִצְחָק

ואלה וְאִלֵין תּוּלְדַת יִצְחָק בַּר אַבְרָהָם וּמִן בִּגְלַל דַהֲוָה אִיקוּנִין דְיִצְחָק מְדַמְיַין לְאִיקוּנִין דְאַבְרָהָם הֲווֹן בְּנֵי נְשָׁא אָמְרִין בְּקוּשְׁטָא אַבְרָהָם אוֹלִיד יַת יִצְחָק

וְאִלֵין יֵיחוּס תּוּלְדַת:

ואלה תולדות יצחק בן אברהם על עשו ויעקב בניו האמורים למטה והזכיר הכתוב איך היתה ילידתם:

אברהם הוליד את יצחק לשון רש"י (רש"י על בראשית כ״ה:י״ט) על ידי שכתוב יצחק בן אברהם הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה לכך צר הקב"ה קלסתר פניו דומה לאברהם שיאמרו הכל אברהם הוליד את יצחק ורבי אברהם אמר (אבן עזרא על בראשית כ״ה:י״ט) עוד שטעם הוליד גדל ורבה כמו יולדו על ברכי יוסף כמו שאמר וישלחם מעל יצחק בנו והנכון בעיני כי חזר עתה והחל באב היחס כמנהג הכתוב לחזור באנשי המעלה אל ראש היחס וכן בדברי הימים (א א יז יח) כתוב בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם וארפכשד ילד את שלח וכאשר השלים חזר ואמר (שם כד) שם ארפכשד שלח עד אברם הוא אברהם וכן ביחוס בנימין חזר למפרע והחל ונר הוליד את קיש וקיש הוליד את שאול (שם ח לג ט לט) אף כאן אברהם הוליד את יצחק ויצחק הוליד את יעקב כאשר יזכיר וחזר לספר זה בעבור שאמר (בראשית רבה ס״ב:א׳) ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם שאם אמר גם כן ואלה תולדות יצחק בן אברהם בלבד הנה השווה שניהם ביחוס ובמעלה ואף כי הקדים הבכור ועוד שהיה ראוי שיתחיל באברהם ויאמר "אלה תולדות אברהם" אבל לא רצה לעשות כן שלא ימנה ישמעאל ובני קטורה ולכך חזר והשלים אברהם הוליד את יצחק לומר כי הוא לבדו תולדותיו וכאלו לא הוליד אחר יחשב כמו שנאמר לו (בראשית כ״א:י״ב) כי ביצחק יקרא לך זרע ולכך אמר למעלה (כה יב) גם כן אשר ילדה הגר המצרית שפחת שרה לאברהם לכבוד יצחק לומר שאין אלו תולדות היחס לאברהם רק הם בני האמה וכמו שאמר (בראשית כ״א:י״ג) וגם את בן האמה לגוי אשימנו וכן עשה הכתוב אף בדברי הימים (א א כח) כי אמר מתחילה בני אברהם יצחק וישמעאל ואלה תולדותם בכור ישמעאל נביות והזכיר ובני קטורה פילגש אברהם ילדה את זמרן והיה ראוי שיאמר "בני יצחק" וחזר והחל ויולד אברהם את יצחק בני יצחק עשו וישראל:

ואלה. אחר שהזכיר תולדות ישמעאל שב להזכיר תולדות יצחק שהם עשו ויעקב. וי"א כי טעם הוליד את יצחק. שהיה דומה לאביו. וכל רואיו יעידו כי אברהם הולידו. וי"א כי טעם הוליד גדל ורבה כמו יולדו על ברכי יוסף. והעד שאמר וישלחם מעל יצחק בנו:

ואלה תולדות יצחק - אברהם הוליד את יצחק לפי פשוטו של מקרא, לפי שאמר למעלה בישמעאל בן אברהם אשר ילדה הגר המצרית, אבל כאן יצחק עיקר בן היה לאברהם שהוא הוליד את יצחק מאשתו גמורה, כדכתיב: כי ביצחק יקרא לך זרע. וכן בדברי הימים לאחר שכתב כי בני אברהם היו יצחק וישמעאל ובני קטורה חוזר וכותב סתם: ויולד אברהם את יצחק.

ואלה תולדות יצחק. ילדי ימיו וקורותיו:

אברהם הוליד את יצחק. בו לבדו נקרא לאברהם זרע:

יצחק אברהם הוליד את יצחק. הוליד בגימ' דומה שהיה קלסתר פניו דומה לאברהם:

הוליד בגימטריא דומה שהיה זיו איקונין של יצחק דומה לאברהם:

ואלה תולדות יצחק ואלו פרטי תולדות יצחק בן אברהם, אחרי מה שהתייחד אברהם שהוא הוליד את יצחק. (תרגום כ"ו, כ). לאחר שפתח ב"ואלה תולדות יצחק" וצפינו שיביא את שמותיהם או תולדות חייהם, (אבל) התחיל ואמר: "אברהם הוליד" וגו', מה שאינו מתאים לפתיחה, אבל לכשנעיין נמצא שיתכן ורצה בזה ששני בנים אלה נולדו ליצחק אחר שאברהם נתן לו יתרון ושילח את יתר בניו; הראשון כלל והשני פרט.

וגוף התועלת במה שהקדים את הדבר הזה הוא: כבר אמר קודם שאברהם נתן לשאר בניו מתנות ובעודנו בחיים הפרידם מיצחק. אבל לא פירש באיזו שנה. וכשאמר כאן שלידת בנו (יצחק) היתה אחרי שילוח הבנים, וזמן לידת הבנים ידועה ממה שאמר: ויצחק בן ששים שנה וג' וידענו שנשארו מחיי אברהם ט"ו שנה, נדע על פי החשבון הזה שמשנולדו (שאר הבנים) עמדו עמו זמן מה עד שהרחיקם. וכל זה פחות מעשרים שנה, שהרי לא נשא את קטורה עד נשואי יצחק.

ומהו אופן ההכמה בזה שנתעכבה לידתם (של בני יצחק) עד שהתייחד בו (אברהם)? ונאמר, זכות היא ליעקב, כמו שלידת יצחק אחרי המילה היתה לכבודו, כך לידת יעקב אחרי התייחדות (יצחק) – לכבודו. ונאמר עוד, מפני מה בחר בו אברהם לייחדו (מיתר הבנים)? מפני ששום אחד מן הבנים לא עמד בנסיון מלבדו, כמפורש בפרשת הר המוריה: ולא היה מי שנכרת עמו הברית אלא הוא, ככתוב: "ולישמעאל שמעתיך ואת בריתי אקים את יצחק". ולא העמד בביתו (של אברהם) אלא הוא, כמו שאמר: כל אשר תאמר אליך שרה וג'. ולא נקרא זרע אברהם מלבדו, כמו שסיים ואמר: "כי ביצחק יקרא לך זרע". ולו גם לא היה הדין הכללי שהאב רשאי לתת את עיקר נכסיו לאחד מבניו, היה זה מותר לגבי יצחק בן אברהם, מהטעמים שהזכרנו, וכל שכן מאחר שהדין כך לגבי כל אדם, כל זמן שהאב חי. ולפיכך אמר בעודנו חי. והתברר שזמן חלות הדבר הזה היה חמש שנים לפני מות (אברהם).

עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם (משלי יז, ו)

שלמה ע"ה הודיענו בכתוב הזה (משלי יז) לפי פשוטו שהבנים הם עטרה וכבוד לאבות, שמצינו באברהם שנתעטר בו תרח אביו, זהו עטרת זקנים בני בנים, אבל האבות הם תפארת לבנים, כי כשהאבות צדיקים והבנים מתפארים באבותם זה להם לכבוד ולתפארת, ועל זה אמר תפארת ולא אמר עטרת שהרי עטרה גדולה מתפארת לפי הפשט ושבח גדול יותר, ואימתי האבות תפארת לבנים כשהבנים עושים מעשה אבותיהם אותה שעה הם להם לתפארת, אבל אם אין אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם אין הדבר להם לתפארת כי אם לבושת וגם לחרפה וחסרון גדול, כענף המכחש את השורש.

ובמדרש עטרת זקנים בני בנים, הצדיקים מתעטרים בבניהם זה אברהם שנתעטר בזכות יעקב בן בנו כשהשליכו נמרוד לכבשן האש והצילו הקב"ה בזכות יעקב בן בנו , הדא הוא דכתיב (ישעיהו כ״ט:כ״ב) לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, פדאו מן הכבשן, הרי האבות שנתעטרו בבניהם, הבנים מתעטרים באבותם בשעה שיצא יעקב מאצל לבן, רדף אחריו, נגלה עליו הקב"ה בדרך אמר השמר לך מדבר עם יעקב וגו', כיון שבאו להתוכח בהר א"ל (בראשית ל״א:מ״ב) לולי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי, הרי שנתעטרו הבנים בזכות האבות, שלא נשלמה כוונת לבן הרשע להרשיע ליעקב. וכן בזכות האבות לא נשלמה גזרת פרעה שגזר כל הבן הילוד היאורה וגו' ונהפך עליו (שמות ט״ו:ד׳) מרכבות פרעה וחילו ירה בים, וכן בזכות האבות לא נשלמה כוונת המן שבקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים והקב"ה הפך את עצתו ונתהפך עליו שנאמר (אסתר ט) ונהפוך הוא, וכן בלעם בקש לקלל את כל ישראל ונהפך עליו שכתוב ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, וזהו שאמר הנביא (ישעיהו נ״ד:י״ז) כל כלי יוצר עליך לא יצלח, וכן דרשו רז"ל אמר לו אדריאנוס קיסר לרבי יהושע בן לוי גדולה כחה של כבשה שעומדת בין שבעים זאבים אמר לו גדול הרועה שמצילה מידם ומשברם לפניה שנאמר כל כלי יוצר עליך וגו', ובאור הדבר על העכו"ם שיאבדו מן העולם, וכענין שכתוב (ירמיהו ב׳:ג׳) קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבא עליהם נאם ה', וכן מצינו בכל אותן שבאו להרע לישראל שלא הצליחו ונאבדו בסוף, כגון פרעה ועמלק וסיסרא וסנחריב ונבוכדנצר וטיטוס ואדריאנוס וכיוצא בהן, ולכך המשיל ישראל לקדש שהיא התרומה כי כשם שהתרומה נקראת קדש ואם אכל ממנה זר חייב מיתה, כן הזרים האוכלים את ישראל עתידים שיכלו מן העולם זהו כל אכליו יאשמו, וכן מצינו באברהם שנתעטר ביצחק בנו ויצחק נתעטר באברהם אביו, לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה ויצחק בן אבימלך הוא לכך הוצרכה תורה להעיד שאברהם הוליד את יצחק. וזהו שאמר.

ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. דרשו רז"ל כשם שאתה מוצא באברהם וביצחק כך אתה מוצא בדוד ובכלאב שכשהלכו שלוחי דוד אצל נבל השיב נבל (שמואל א כ״ה:י׳) מי דוד ומי בן ישי היום רבו עבדים המתפרצים וגו' ולקחתי את לחמי ואת מימי ואת טבחתי אשר טבחתי לגוזזי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה המה, מיד זיין דוד את עצמו ואת אנשיו לעלות עליהם, מה עשתה אביגיל התקינה דורון דכתיב ותמהר אביגיל ותקח מאתים לחם ותאמר לנעריה עברו לפני, וכתיב ויהי כעשרת הימים ויגוף השם את נבל וימת, מיד וישלח דוד וידבר באביגיל לקחתה לו לאשה, כיון שבאה מיד פירש דוד ממנה ג' חדשים, אחר ג' חדשים בא עליה ונתעברה ממנו והיו ליצני הדור אומרים מנבל היא מעוברת מה עשה הקדוש ברוך הוא צר קלסתר פניו כדמות דוד, הדא הוא דכתיב ומשנהו כלאב לאביגיל אשת נבל הכרמלי מאי כלאב כולו אב.

ואלה תולדת יצחק למעלה פירש תולדותיו של ישמעאל אחר תולדות בני קטורה עכשיו מפרש לנו תולדותיו של יצחק.

אברהם הוליד את יצחק מה שהאריך כל כך היינו לפי שלא הזכיר כאן שם אמו כגון שהזכיר למעלה ישמעאל בן אברהם אשר ילדה הגר ואלמלא כן הייתי אומר מה שכתב יצחק בן אברהם היינו על ידי שגידלו בביתו כמו שמצינו במשה ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן, לכך כפל אברהם הוליד את יצחק ללמדך שעיקר תולדותיו של אברהם הוא יצחק. ד״א אברהם הוליד את יצחק ולא אברם הוליד את יצחק. ד״א אברהם הוליד את יצחק וכי הוא לא הוליד אלא יצחק בלבד אלא כתב לך הפסוק את מי שנתגדל בו אברהם הה״ד עטרת זקנים בני בנים וגו'.

ואלה תולדות. אברהם הוליד את יצחק. הול"יד גי"מ דומ"ה:

אלה תולדות יצחק. לפי שאמר תולדות ישמעאל אמר תולדות יצחק וקראו בשמו ואח"כ פי' איך נולד ואיך הוליד:

אברהם הוליד את יצחק. כלו' יצחק תולדתו וזרעו וממלא מקומו כדכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע אבל בני הפלגשים לא חשיב תולדותיו:

אברהם הוליד את יצחק יש באלו הפסוקים ספקות: הספק הא' אחר שאמר יצחק בן אברהם מה צ"ל אברהם הוליד את יצחק: הספק הב' ויהי יצחק בן ארבעים שנה למה לקח אשה בן מ' שנה וחז"ל אמרו בן י"ח לחופה ואמרו עד כ' שנה הקב"ה מצפה לאדם מתי ישא אשה כיון שהגיע כ' שנה ולא נשא הקב"ה או' תפח עצמותיו: הספק הג' מה צורך להגיד לנו התורה זה ויותר טוב היה להסתיר אחר שלא עשה כמאמר חז"ל ועוד שלא הגיד לנו התורה כן באברהם ויעקב ולמה הזכיר ביצחק: הספק הד' בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי מה צורך לתת סימנים כלל שבסדר שעבר אמ' בארוכה כל ענייני רבקה ואביה ואחיה ומקומה: הספק הה' מהו לנכח אשתו יותר טוב שיאמר על אשתו: הספק הו' כי עקרה היא למה היו האבות עקרים וא"ת בטבע א"א שנפל כל עקרות העולם בכל האבות והאמהות דאמרו ז"ל אברם אינו מוליד אברהם מוליד. שרה ותהי שרי עקרה. ורבקה כי עקרה היא. רחל עקרה. ודאי לא נפל כל זה במקרה שהמקרה לא יתמיד ועוד שכל ענייני האבות והאמהות בהשגחה: הספק הז' מי אמר ליצחק שהעקרות בא מצד רבקה אולי אינו אלא מצדו ויותר מורה הענין שהוא מצדו שאברהם ושרה עקרים ואביה ואמה של רבקה אינם עקרים: הספק הח' מדוע לא התפלל אברהם עליו ועל שרה בעבור עקרותם כשראה שעברו עשרה או עשרים שנה שלא נתעברה כמו שהתפלל יצחק על רבקה: הספק הט' ויעתר לו ה' מדוע התפלל יצחק על אשתו כשראה שעברו עשרה שנים שלא נתעברה והמתין להתפלל עד עשרים שנה שהיה בן מ' שנה בקחתו את רבקה ויצחק בן ס' שנה בלדת אותם וא"ת אחר שעברו ד' או ה' שנים התפלל מדוע לא קיבל הקב"ה תפלתו עד כ' שנה שבצדיקים נאמר טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע: הספק הי' ויתרוצצו הבנים בקרבה מהו רציצה זו ולמה הגידה התורה זה ומה ר"ל ותאמר א"כ ומה ר"ל למה זה אנכי: הספק הי"א ותלך לדרוש את ה' מה דרשה ומה כוונתה בדרישה זו: הספק הי"ב מה השיבו שני גויים בבטנך ששאלתה לא היתה אם היו א' או ב': הספק הי"ג שני גוים גיים כתיב אלו אנטונינוס ור' שלא פסקו משלחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים מה גאוה ומה רבותא היא זו מקומות יש שבכל השנה יש צנון וחזרת: הספק הי"ד למה הגידה התורה שידו אוחזת בעקב עשו ומה רמז בהיותו אוחז בעקב עשו ואע"פ שקצת מאלו הספיקות הרגישו חז"ל והמפרשים בעבור התשובה ראוי לספק אותם. התשובה לספק הא' מה צורך לומר אברהם הוליד את יצחק ארז"ל לפי שליצני הדור היו אומרים מאבימלך נתעברה שרה לפיכך צר הקב"ה קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם כדי שיאמרו הכל אברהם הוליד את יצחק יש על זה ספק שלעולם בן הנואפת פניו דומים לבעלה וזה מצד הדמיון שהדמיון פועל וכששוכבת עם הבועל היא חושבת בבעלה שידע הבעל זנותה או שיהרגנה או שיאמרו בני אדם עליה שבנה ממזר ואומר המשל בן הזונה מסלק לאמו מאשם ואם כן מה יועיל להסיר הדבה בשיהיה קלסתר פניו דומה לאברהם ואולי שפני יצחק היו כ"כ דומים לפני אברהם שאין הפרש ביניהם כלל. ור"א תירץ הוליד גדל ורבה כמו שאמר וישלחם מעל יצחק בנו וגם זה אינו נכון שידוע הוא שליצחק גדל ורבה ולבני הפילגשים לא שנא' וישלחם מעל יצחק בנו ומה חידש עתה אברהם גדל ליצחק ועוד שאין כאן מקומו והרמב"ן כתב הנכון בעיני כי חזר עתה והחל באב היחס כמנהג הכתוב לחזור באנשי המעלה אל ראש היחס. וכן בדברי הימים כתוב בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם וארפכשד ילד את שלח וכאשר השלים חזר ואמר שם ארפכשד שלח עד אברם הוא אברהם אף כאן אברהם הוליד את יצחק ויצחק הוליד את יעקב כאשר יזכיר ע"כ גם זה אינו נכון שאינו דומה זה לזה שבדברי הימים שחוזר אל ראש היחס הוא אחר שגמר אותם שהתחיל לספר שאחר שאמר בני שם וגמר בניו שאמר עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם חזר ואמר שם ארפכשד שלח אבל קודם שגמר אותם אינו חוזר אל ראש היחס שאם יאמר כאן אלה תולדות יצחק יעקב ועשו ואח"כ יתחיל אברהם הוליד את יצחק היה דומה לדברי הימים אבל עדיין לא אמר תולדות יצחק מי הם אלא אלה תולדות יצחק לבדו ואיך חזר לאב היחס קודם שהזכיר תולדות יצחק כלל ועוד שאין דרך בדברי הימים אלא לחזור לאותו שהתחיל ולא לאותם שהם קודמים לאותם שהתחיל שבדברי הימים התחיל שם ואמר בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם ואחר שהשלים בניו חזר לשם אבל לא חזר לאביו של שם. ובכאן התחיל ביצחק וכשחזר חזר לאברהם. לכן נראה לפרש שהכוונה כשהיה שמו אברהם הוליד את יצחק לא כשהיה שמו אברם לומר שנולד במעלה וכבוד והבן שנולד בגדולה הוא גדול הנפש וישמעאל נולד כשהיה שמו אברם. פי' ב' להתיר הספק הזה בא לומר שכשהיה מהול הוליד את יצחק שאחר שקרא שמו אברהם צוהו במילה ואח"כ הוליד את יצחק ולא כן בישמעאל. פי' ג' שלפי שהחטה שזורע הזורע אינו פועל אלא הזריעה לבד והארץ בכחה הטבעית שנתן בה הש"י הצמיחה וכן רוב האנשים אין פועלים בעובר להווייתו אלא זריעה לבד אבל הצדיק עוזר מאד לעובר כשמוליד אותו שיש לצדיק ההוא כוונות טובות בשעת ההזרעה לעבוד את ה' וכן אברהם הוליד את יצחק. פי' ד' לפי שאומר בחכמה הטבעית שהאדם יולידהו האדם והשמש והשמש סבה עצמית והאב סבה מקרית לז"א אלה תולדות יצחק בן אברהם ולא תאמר שאברהם סבה מקרית להולדת יצחק כי אברהם בעצם הוליד את יצחק לפי שאברהם הוא שמש שנאמר מי העיר ממזרח דמאי חזית דקאי צדק במערב אהדרנא ליה למזרח וזהו צדק יקראהו לרגלו הנה שהמזלות והכוכבים משועבדים לאברהם ואברהם במדרגת השמש בערך שאר הכוכבים וזהו שאמרו ז"ל מרגלית היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו וכל חולה שרואה אותה מיד מתרפא וכשמת קבעה הקב"ה בגלגל חמה שכשהיה אברהם חי הוא היה החמה שתלויה המרגלית בצוארו והיא לשונו שבה מגייר האנשים ומודיעם שיש נמצא ראשון וכשמת התנועה שמשית מודיע לנו שיש נמצא ראשון שלא יש מתנועע בלא מניע. פי' ה' מה שחזר לומר אברהם הוליד את יצחק לפי שהאדם שמזדווג עם אשתו הוא לאחד משלשה סבות. ראשונה להשלים תאותו. שנייה לקיים מצות עונה. שלישית לפריה ורביה. אם הוא להשלים תאוותו זהו בעצם והמקרה הוא הבן שהוליד ואם הוא כפי הסבה השנייה זהו בעצם לקיים המצוה ובהקרה היה לו הבן. וכשהסבה לפריה ורביה זהו בעצם אבל אין תכליתו לבן אע"פ שרצונו כן שאינו יודע מה יהיה אבל אברהם כשנזדוג עם שרה תכליתו היה לבן שכן א"ל למועד אשוב אליך ולשרה בן ועוד כיון בשעת ההזרעה שיהיה שמו יצחק שכן א"ל אבל שרה אשתך יולדת לך בן וקראת שמו יצחק וז"ש אלה תולדות יצחק. והיתר הספק הב' למה נתעכב כל כך לקחת אשה בן מ' שנה שבן י"ח שנה לחופה התשובה שלא מצא במשפחתו אשה הגונה ראויה לחופה עד עתה. ובהיתר הספק הד' פרש"י להגיד שהיתה בת רשע ואחות רשע וממקום רשע ולא למדה מעשיהם. והיתר הספק הה' מה הכוונה באמרו לנכח אשתו פרש"י זה עומד בזוית זו ומתפלל וזו עומדת בזוית זו ומתפללת ונראה שהכוונה היא שנתן אותה לפניו בשעת התפלה לשתהיה כוונתו גדולה בתפלה לומר אל האשה הזאת התפללתי או יהיה הכוונה לפי שאמרו חכמי הרפואה שאחד מן הסבות שהאשה אינה מתעברת לפי שמזג האיש והאשה שוין מאד ולעבור צריך פועל ומתפעל ואין המתפעל מתפעל מדומה לו מכל וכל ולז"א שהוצרך תפלה לפי שמזג שלו ושלה שוים ונכחיים עקרה היא ולא אמר עקרים לפי שמזג שלה צריך תיקון וישאר יצחק במזגו הטוב. ולספק הששי למה היו האבות עקרים אמרו רז"ל בפ' הבא על יבמתו מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים ואמר ר"א למה נמשלה תפלתן של צדיקים לעתר לומר לך מה עתר זה מהפך הגורן הזה ממקום למקום אף תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות פירוש מה העתר מהפך התבואה ממטה למעלה ואח"כ נופלת נקיה מלמעלה למטה כך הצדיק בתפלה מחשבתו עולה ממטה למעלה ואח"כ ממשיך ומוריד השפע מלמעלה למטה. והיתר הספק הט' מדוע לא התפלל יצחק על אשתו כי עקרה היא כשעברו עשר שנים שלא נתעברה. התשובה ודאי התפלל ומה שלא שמע תפלתו לשתתעבר מיד לפי שהקב"ה כאלו עצב כשיצא הרשע לעולם ולכן אם הוא הכרח שיצא מסבב הש"י שיצא באיחור ולא במהירות ולזה אמר וימלאו ימיה ללדת שלא ילדה למקוטעים אלא הט' חדשים שלמים שלא חסר מהם יום אחד אבל מרע"ה רצה הש"י שיצא למקוטעים לפי שיצא במהרה האור הגדול אור משה להאיר העולם. והיתר הספק הי' למה נתרוצצו לפי שעשו היה מלא שער כאדרת וכל כך היה שער רב ועצום עד שקראו שמו עשו ובשער הרב ההוא היה מזיק ליעקב והיה יעקב מגלגל עצמו מצד לצד ואע"פ שכל אחד מהם בפני עצמו ואינם בשליא אחת עם כל זה היה מזיק לו אבל בעבור התשובה שהשיבו לה שני גיים בבטנך צריך פי' אחר ונפרשהו אח"כ ופירש ה"ר בחיי ז"ל שני בנים נולדים תאומים כל אחד נוצר בפני עצמו בשליא אחת לכל אחד אבל יעקב ועשו היה הפלא הגדול שיצירת שניהם בשיליא אחת ולזה יתרוצצו ולז"א אם יעקב ועשו כאלו סכלנו רבקה מי היתה. והיתר הספק הי"א והי"ב ותלך לדרוש את ה' מה כוונתה בדרישה זו ומה השיבו לה שני גיים בבטנך. התשובה ויתרוצצו הבנים בקרבה לרמוז שילחמו תמיד ותאמר א"כ שילחמו תמיד אחר גדולם למה זה אנכי יותר טוב שאמות ויאמר ה' לה לא ילחמו לעולם שלעולם האחד יגבר וכשהאחד גובר משעבד לאחר ואין עוד מלחמה וזהו שאמר מלאום יאמץ יותר מלאום ועוד שאם היה עובד הקטן לגדול במיעוט שכלו ילחם לעולם עד שימות כדי שלא להשתעבד לאחיו אבל הגדול יעבוד לצעיר ובשכלו ישתעבד לקטן ולא ימות. ובזה גם כן הותר הספק הי' שהרציצה היא מלחמה. והיתר הספק הי"ג שני גוים גיים כתיב שלא פסקה משלחנם לא צנון ולא חזרת מה גדולה היא זו. התשובה שדרך הוא בבית השרים שבשלחנם הכללי שאוכלים בה עבדיו וכל בני ביתו נותנים להם דברים שיסירו תאות המאכל כגון מרקים וכיוצא בהם אנטונינוס ורבי היו כ"כ עשירים ונדיבים שהיו נותנים בשולחנם הכולל צנון שמאוה המאכל וחזרת שמהפך המאכל מצד אל צד לשיתעכל ואם לא יפורש כן קשה איך היה רבינו הקדוש מעדן עצמו שהרי בשעת פטירתו זקף י' אצבעותיו למעלה ואמר שלא נהנה אפי' באצבע קטנה אלא הכוונה לאנשיהם ולעבדיהם. ועוד נ"ל להתיר הספק הראשון והשמיני בתירוץ אחד והוא לפי שהחכם אומר שאחד הוא המזג הנקנה מן האב ואחר הוא המזג הנקנה מן המזונות וכשהאדם בחור יש לו מזג הנקנה מן האב וכשהוא זקן אין לו מזג מאביו שכבר עבר אלא מזג מהמזונות שאכל ולפי שתרח עבד ע"ז לז"א שאברהם בכחו ומזגו הוליד את יצחק לא בכח תרח ולזה כפל אברהם הוליד את יצחק וגם בזה הותר הספק הח' למה לא התפלל אברהם על שרה כשעברו י' שנים שלא נתעברה לפי שהבין שכוונת הקב"ה שלא יוליד ליצחק בכח תרח וכשראה שכבר היה בן ק' שנה שכבר עבר כח תרח ולא הוליד אז אמר ה' אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי שאחר שעבר ממני כח אבי היה ראוי שאוליד. עוד נ"ל להתיר כל הספקות בתשובה א' כללית והיא לפי שיש בכאן ספק גדול למה היתה עקרה אחר שיצחק ואברהם צדיקים וא"ת בטבע אינו כן שכל ענייני האבות בהשגחה ועוד יש ספק איך הוליד יצחק בן שיהיה רשע שהרי א' חז"ל שהצדיקים אין מולידים בנים רשעים לז"א אלה תולדות יצחק בן אברהם וכמו שיצחק מתכבד באביו לומר אני בן אברהם כן אברהם מתכבד בבנו לומר בני יצחק ולכן כפל אברהם הוליד את יצחק וא"כ מצד יצחק א"א להיות לו בן רשע וגם לא מצד בחרותו שאם היה לוקח אשה כשהיה בחור היה איפשר לומר שלא היה דעתו מיושבת ולכן הוליד בן פריץ שאינו כן שהנה יצחק בן מ' שנה ובן מ' לבינה וא"כ אין סבת העקרות וסבת היות לו בן רשע אלא בקחתו את רבקה בת בתואל וגו' והטעם שהחולאים הבאים על האדם הוא לא' מג' סבות א' ירושה שהוא חולה ירושיי מאב לבן כחולי פודגרא כמו שאמרו חכמי הטבע והב' ממקום או אקלים שהמים רעים או האויר כמו ויר"א מפלאוינסיא ועיר בויטראגו שעושה זפק באנשים הוא נפיחה קשה בגרון הג' מצד השתתפות והתמדה ואחוה אלו עם אלו כמו שיש חולאים מתדבקין כמורסא דבריית וחלאים אחרים. כנגד הא' אמר בת בתואל שהוא חולי ירושיי. כנגד הב' אמר מפדן ארם שהם אנשי רשע. כנגד הג' שהיא מצד אחוה אמר אחות לבן הארמי. וא"כ מצד רשעותם ראוי שתהיה עקרה ושתלד בן רשע ומצד צדקת אברהם ויצחק ראוי שלא תהיה עקרה ושתלד בן צדיק וכן היה שמצד רשעותם עקרה היא אבל מצד צדקות יצחק ויעתר לו ה' ותהר רבקה מצד שהיא אשתו. ולכן לפי שבכאן הפכים ויתרוצצו הבנים בקרבה כשעוברת על פתחי ע"ז עשו מפרכס לצאת מצד רשעת קרובי רבקה וכשעוברת על פתחי שם ועבר יעקב מפרכס לצאת מצד אברהם ויצחק ולפי שיש קושיא והיא שכאן יש ב' צדיקים והם אברהם ויצחק וב' רשעים בתואל ולבן מצד הצדיקים ראוי שיהיו שני בניה צדיקים ומצד הרשעים ראוי הוא שיהיו שניהם רשעים ולכן תבא רבקה שהיא צדקת ויכריע הכף מאזנים ויהיו שניהם צדיקים. ונראה שמזה נתרעמה רבקה ואמרה א"כ שנתרוצצו שכשאני עוברת בפתחי ע"ז אחד מפרכס לצאת א"כ האחד רשע או הכוונה א"כ שהם מריבין האחד אין לו דין והוא רשע וא"כ למה זה אנכי חשבתי שאני הייתי מכרעת הכף מאזנים לשיהיו שניהם צדיקים וא"כ שהאחד רשע איני עושה הכרעה בזה ולמה זה אנכי הריני כמי שלא הייתי אחר שאין עושין ממני חשבון אלא א' צדיק לצדקות ב' צדיקים וא' רשע לרשעות שני רשעים ואין ראוי זה שאני צדקת ותלך לדרוש את ה' למה אין עושין חשבון ממנה להכריע הכף מאזנים שאם פדן ארם אין לה זכות ארץ כנען קדושה ויאמר ה' לה ראוי היה שתהיה מכרעת אבל א"א לג' סבות הא' שהשתי טפות אין דומות זו לזו בעת ההולדה וזהו שאמר שני גוים בבטנך הב' בעת שיהיו נולדים אינן דומים במערכה שאחת היא הנקודה שנולד הא' ואחרת היא הנקודה שנולד האחר וזהו שאמר ושני לאומים ממעיך יפרדו הג' שכוונת הש"י שיהיה הא' עשיר מעמל האחר ומנכסיו כמו שאמרו חז"ל לא נתמלאה צור אלא מחרבנה של ירושלים וז"ש ולאום מלאום יאמץ לאום אחד מנכסי לאום האחר ומחולשתו יתחזק לפי שכוונת הש"י שיהיה לישראל קטיגור כדי שיעבדו את ה' ולזה א"א שאת רבקה תכריע הכף מאזנים לשיהיו שניהם צדיקים אבל מה שיועיל זכותך שהרב שאינך אוהבת אותו יעבוד לצעיר שאת אוהבת אותו שנא' ורבקה אוהבת את יעקב ואח"כ נמצא כן וימלאו ימיה ללדת ונמצא שגם בשעת ההולדה אין שניהם שלמים שנא' והנה תומים בבטנה לא אמר תאומים כמו שאמר בפרץ וזרח בעבור ששניהם צדיקים וגם בשעה שילדה אותם הא' בצורת עונות שיצא אדמוני שהעונות אדומים שנא' אם יהיו חטאיכם כשנים והאחר צדיק וכן ברצון אלהי ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד שיש לו קשת בחצים להרוג לבני יעקב אם יהיו רשעים ולכן יעקב איש תם יושב אהלים ולזה הטעם ידו אוחזת בעקב עשו לרמוז שאם ישראל לא יהיו צדיקים יהיו עבדי עשו והולכים אחריו להנעיל לו המגפים ברגליו כשרוכב על סוס וכן לבניו ואם יהיו צדיקים יאחוז בעקב עשו ויפילוהו ארצה ולפי שזה הרשע יעשה רעות גדולות לישראל יותר מהרצון האלהי עכבו הש"י לשלא תתעבר רבקה כ' שנה לשלא יצא לעולם ואם יצא שיהיה נולד בלי תאוה גשמית לשלא יעשה כל כך רעות לישראל ולכן ויצחק בן ס' שנה בלדת אותה ולכן וימלאו ימיה ללדת שלא ילדה למקוטעים שאפילו יום א' לא חסר מהחדש הט' כדי לעכב אותו הרשע שלא יצא במהרה אבל פרץ וזרח ששניהם צדיקים נולדו למקוטעים שנאמר ויהי בעת לדתה והנה תאומים ולזה אמר בכאן והנה תומים לפי שאחד מהם רשע ובתמר תאומים כתיב לפי ששניהם צדיקים ומרע"ה נולד למקוטעים לפי שאור הגדול הזה אור משה יצא במהרה להאיר העולם וכמו שכתבתי למעלה. ובזה הפירוש הותרו כל הספקות הקושיא הא' והב' והג' והד' מבואר וגם הה' מהו לנכח אשתו בעבור שיצחק מצד אביו הי' ראוי שתתעבר ובעבור אשתו מצד אביה עקרה היא ולזה הוצרך להתפלל. והספק הו' היתה עקרה לזאת הסבה ובזה הותר גם כן הספק הז' והספק הח' לזה לא התפלל אברהם על שרה לשלא יבוא בנו מזרע תרח שיזיק ליצחק כמו שהזיקו בתואל ולבן לרבקה וכל שאר הספקות מבואר היתרם בזה הפירוש:

ואלה תולדות וגו׳. צריך לדעת: א׳ במקום שיזכיר תולדות יצחק, הזכיר לידת יצחק, ב׳ לא היה צריך להודיע כי אברהם הוליד את יצחק.

אכן כונת הכתוב היא על זה הדרך: ואלה תולדות יצחק פרוש האמורים בסוף הפרשה, וכיון שזכר בניו של יצחק, וכבר קדם לנו כי יצחק כשנולד לא היה במדרגה שיוליד כי בא מסטרא דנוקבא, וכמו שכתבנו (בראשית כ״ב:ב׳), אם כן מנין לו תולדות? לזה גמר אומר: אברהם הוליד את יצחק, פרוש הפעיל כח הלידה ביצחק, שהמשיך אליו נפש שהיא במדרגת המוליד, וזה היה באמצעות העקדה כמו שכתבנו.

עוד ירצה על דרך אמרם זכרונם לברכה (יבמות סד.) ״ויעתר לו ה׳״ לפי שאין דומה וכו׳ לתפלת צדיק בן צדיק, עד כאן. הא למדת כי לצד היות לו אב צדיק נתרצה ה׳ לו ונתן לו בנים, והוא אמרו אברהם הוליד וגו׳, פרוש באמצעות זכות אברהם הוליד וגו׳:

עוד ירצה על פי דבריהם זכרונם לברכה (בראשית רבה ס״ג) בפסוק (ישעיהו כט:כב) ״אל בית יעקב אשר פדה את אברהם״, כי בזכות יעקב נצול אברהם מכבשן האש, וזולתו כבר היה חס ושלום אברהם נשרף באור כשדים. והוא אמרו אלה תולדות יצחק בן אברהם, שבאמצעותו אברהם הוליד את יצחק, כי זולת יעקב שהוא תולדות יצחק כבר היה אברהם נשרף קודם שיוליד יצחק.

עוד ירמז על עקר תולדות הצדיקים שהם מצוות ומעשים טובים, כי להיות שיצחק לא נודעו נסיונותיו וגדר צדקותו, והגם שפשט צוארו על גבי המזבח אין דבר זה מבאר בתורה, ועד היום יש מפרשים (אבן עזרא כב:ד) כי בעל כרחו נעקד, לזה מודיע הכתוב באמרו ״ואלה תולדות יצחק בן אברהם״ – הבט וראה המוליד והמורם כיוצא בו. ורמז גם כן בתבת בן אברהם על דרך אמרו (משלי י) ״בן חכם״, פרוש כי הוא אברהם בבחינת הצדקות והפלגת חבתו יתברך. וכפי זה ידיק גם כן אמרו ואלה בתוספת וא״ו, לומר מוסיף על תולדותיו של אברהם המפרסם לטובה בכמה נסיונות, גם תולדותיו של יצחק בדומין.

עוד ירמז על זה הדרך ״ואלה תולדת יצחק בן״ – אחד היה אברהם, פרוש כדומה לו, שלא דמו לאברהם שתי תולדותיו של יצחק.

עוד ירמז באמרו אברהם הוליד וגו׳ על זה הדרך, שהגם שדמה תולדות הטוב של יצחק לשל אברהם כרמוז באמרו ״ואלה״ בתוספת וא״ו, עם כל זה לא תשוה מעלתו לשל אברהם, כי הוא האב זכה לו. והוא אמרו אברהם הוליד את יצחק, בחינת הטוב שבו באה מכח המוליד, מה שאין כן אברהם כי אביו עובד עבודה זרה היה, והוא נתעצם להשיג בוראו ומעלת אברהם נשגבה. ולזה נקרא (ישעיהו מא:ח) אברהם אוהבו יתברך, פירוש: הוא קדם להיות אוהב לקונו, קודם שיאיר ה׳ אליו אהבתו בו הוא רדף אחריו בהתעצמות נפלא, מה שאין כן יצחק, כי בנה בו אברהם בנין אהבת הטוב, וכשפקח עינו בעולם כבר נחה עליו רוח ה׳.

עוד ירמז על זה הדרך, כי תולדות יצחק היה בבחינה יותר מעלה מתולדות אברהם, כי אינו דומה צדיק בן צדיק לצדיק בן רשע (יבמות סד), שהוא אברהם בן תרח. והגם שאמרו זכרונם לברכה (בראשית רבה לח,יב) שעשה תשובה, עם כל זה בעת לידת אברהם עד סמוך למיתתו לא היה אלא במדרגת רשע, ופעלת האב רשע תחשיך מאור נפש הבן. ובבחינה זו נתרבית הכשרת מעשה יצחק, והוא אמרו ואלה בתוספת על הראשון, ונתן טעם באמרו ״אברהם הוליד״ וגו׳:

עוד נתכון לומר על זה הדרך: אלה תולדת – פרוש מאורעות אשר עברוהו ליצחק כמפרשים בסדר הפרשה, וכאמרם זכרונם לברכה שכלם שלמים בלא שום מאורע של צער וברב טוב עשר וכבוד, וכמבאר בפרוש רמב״ן זכרונו לברכה (בראשית כה:לד), מה שלא היה כן לאברהם שכמה עברוהו מהצרות. ונתן הכתוב טעם לצד כי אברהם הוליד את יצחק, ולצד שאביו צדיק היה וזכה לו העשר והכבוד וכו׳, מה שאין כן אברהם שלא היה לו אב שיזכה לו.

ואלה תולדות יצחק בן אברהם. אע״פ שאמר שהיה בן אברהם מ״מ הוצרך לומר אברהם הוליד את יצחק, לפי שנאמר בישמעאל בן אברהם אשר ילדה הגר המצרית (שם כה יב) הרי שהזכיר לשון בן אצל אברהם, אבל התולדה תלה בהגר הוצרך לומר כאן שתואר הבן והתולדה הכל מתיחס אחר אברהם. כי בלשון עברי יש חילוק בין לשון בן ללשון תולדה, כי לשון בן יאמר לפעמים אף בלא תולדה כי התלמידים קרוין בנים אע״פ שלא ילדם ממש, וכמו ויהי לה לבן דמשה, ותהי לו לבת דאסתר, ואברהם נקרא אב המון גוים אע״פ שלא ילדם. וכן יש הבדל בין המלמדו ובין המולידו ממש כי מה שהאדם מקבל טבע מלמדו זהו במקרה ולא בעצם והמקרה משתנה מצד המקבל. אבל מה שהאדם מקבל טבע מולידו זהו בעצם ולא ישתנה אם יונח כך על טבעו, אם לא מצד רוב חריצות והשתדלות והרגל יכול לבא לידי טבע שני, אבל טבע מלמדו ישתנה בנקל. לכך אמר משה (במדבר יא יב) האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו, ואמר אע״פ שהם תלמידי והתלמידים קרויין בנים מ״מ הרי לא ילדתים ממש, ומה אעשה אם מעשיהם משתנים מטובה לרעה, כי הערימו עצה ולא מני ולא ממני יצא הדבר, וא״כ למה זה תטיל כל הטורח הזה עלי כאלו אשמתם תלויה בי, ומה שנאמר (שם ג א) אלה תולדות אהרן ומשה וקחשיב נדב ואביהו הוצרך להזכיר לשון תולדה משום אהרן שהזכיר.

לפיכך ישמעאל, לא נקרא כי אם בן אברהם כי לא קבל טבעו זולת מה שלמדו אברהם ממעשיו הטובים וזה היה אצלו במקרה ונשתנה, שהרי לסוף יצא לתרבות רעה לפיכך תלה התולדה בהגר כי קבל טבע הגר המצרית, והמצרים שטופי זימה ע״כ היה גם הוא מצחק בג״ע ולא נשתנה כי קבל טבעה בעצם, ע״כ תלה המקרה באברהם והעצם בהגר אבל יצחק קבל טבע אברהם ולמד גם ממעשיו על כן תלה הכל באברהם הן לשון בן הן לשון תולדה, ועל כן לא היה כישמעאל שהיה מצחק בגלוי עריות גם בהיותו נער כי כך קראו הכתוב באותו זמן (בראשית כא יב) והגיד לנו הכתוב ביצחק שקבל טבע אביו מכל וכל והיה גדור מעריות כל כך עד שכבש מעיינו ולא נשא אשה עד היותו בן מ' שנה, כי המתין עד שימצא את רבקה בת זוגו, ולא רצה להתחתן עם הכנענים שירשו הזימה מן חם אביהם שרבעו לנח אביו, על כן הוצרך להמתין מ' שנה כי בלי ספק בן יחיד כמותו היו לו קופצים רבים, ואיך ישב בלא אשה זמן רב כזה, אלא ודאי מן הטעם שהזכרנו.

וכדי שלא ימצא המערער מקום לחלוק, ולומר אם יצחק נולד כ״כ בקדושה וטהרה א״כ למה יצא ממנו עשו שהיה צד נשים תחת בעליהן, ודאי מאבימלך נתעברה שרה ע״כ נמשך בן אחד אחר טבעה של שרה, והשני אחר טבע אבימלך, כי מטעם זה אמרו רז״ל (ב״מ פז) שהיה צר קלסתר פניו דומה לאברהם. הנה לפי דרכנו כדי להסיר הרהור זה, אמר הכתוב בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי. ורוב בנים אחר אחי האם, על כן קבל אחד מן הבנים טבע של לבן צייד הרמאי. ולפום ריהטא נראה שלכך הזכיר שלשתן לתרץ על מה שמצינו שלשה מדות פחותות שהיו בעשו מעין מקורם, כי מה שהיה צד נשים תחת בעליהן, ירש מן בתואל אבי אמו שהיה בועל כל הבתולות תחלה כדאיתא (בילקו״ש חיי שרה קט.) וכן בחזקוני מביא מדרש זה, ומה שאמר הלעיטני נא וגו' והיה מן האוכלים ושותים ופוחזים, מדה זו ירושה לו מצד היות משפחת אמו מן פדן ארם, כדמסיק בב״ר פרשת לך לך (לט ח) בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור ראה אותם אוכלים ושותים ופוחזים אמר אל יהי חלקי בארץ הזאת, ומה שהיה עשו רמאי מרמה את אביו, ירש מן לבן הארמי שהיה נבל ורמאי כנודע.

אברהם הוליד את יצחק. הוליד לשון הפעיל אע״פ שהלשון מדוקדק כי הזכר מוליד את הנקיבה, מ״מ כבר מצינו לשון ילד גם בזכרים כמו וכנען ילד וכן רבים בפרשת נח, ולמה כתב כאן הוליד אלא שר״ל שאברהם גרם ליצחק שיהיו לו בנים וזרע, לפי שנאמר ויעתר יצחק לה' וגו' וכתיב ויעתר לו ה' משמע לו ולא לה, לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק כו' ולפ״ז מצד היות יצחק בן לצדיק זה אברהם ע״כ עמד לו זכותו של אברהם ששמע ה' תפלתו. ולפ״ז שפיר קאמר אברהם הוליד את יצחק אברהם גרם שיצחק הוליד זרע ועדיין לא פירש איך היה אברהם הגורם, לפיכך פירש הדבר באמרו ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו וגו' כי ממנו לקח ראיה על מאמר אברהם הוליד את יצחק.

אלה תולדת יצחק. הליכות ימי חייו:

אברהם הוליד את יצחק. זהו מכלל תולדותיו שבכל דרכיו והליכותיו היה ניכר ורשום שהוא בנו של אברהם. ולא כן ישמעאל שהיה ג״כ בן אברהם אבל לא היה ניכר בהליכותיו שהוא בנו. ומספר הכתוב שבשביל שהיה יצחק בכל הליכותיו בן אברהם. ע״כ.

שאלות: מ"ש יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק הוא כפול מבואר, למה האריך בספור יחוס רבקה שכבר ידענוהו מפרשה הקודמת מאין ידע יצחק שהיא עקרה ולא הוא:

ואלה תולדת. לעומת מה שאמר בתולדות ישמעאל אשר ילדה הגר שפחת שרה וכן בבני קטורה סיים כל אלה בני קטורה, ר"ל שלא היו סגולה ולב ופרי מתיחסים לאברהם, רק פסולת וקליפות מתיחסים לאמותיהם, ולא יקראו בשם בני אברהם כמ"ש הנודר מזרע אברהם מותר בבני ישמעאל וב"ק, אמר שתולדות יצחק הוא מצד שאברהם הוליד את יצחק, וכבר באר הכוזרי כי לב מין האנושי היה טמון ביחידי סגולה אדם שת אנוש וכו' והשאר כקליפות, ועתה רצה ה' להוציא לצורף כלי שדור שלם יהיה כולו לב וסגולה, הוצרך לזקק הזרע להסיר הבדיל והסיגים, והיה הזקוק הראשון בישמעאל ששאב הזוהמא ואחריו הזקוק השני בעשו, וכמו שזהב הנמצא באדמה נמצא עליו קליפת עפר וצונמא המקיף אותו והוא דבוק בו רק דבוק שכני, דוגמא זה היה ישמעאל וע"כ נולד מאשה אחרת, ונמצאו עוד סיגים שמתערבים בזהב ודבקים בו דבוק עצמי אשר לא יוסר רק בהתוך תוך כור כן היה עשו שסיגיו היו טמונים ביצחק ממוזג ומעורב, וסיגים האלה נצרפו ונזדקקו בבטן אחת:

א פירש דכל מקום דכתיב ואלה מוסיף על ענין ראשון, וכמו שאברהם הוליד צדיק ורשע כך יצחק הוליד צדיק ורשע:

ב (נח"י), כתב הרא"ם ומה שהוזקק לאמת שיצחק הוא בן אברהם, הוא לפי שליצני הדור וכו'. ולא נהירא דאם כן לא לכתוב לא וי"ו ולא ה"א, רק לכתוב אלה תולדות יצחק, כמו (לעיל ו' ט') אלה תולדות נח או (לקמן ל"ז ב') אלה תולדות יעקב, לכן נראה לי דהפסוק על כרחך בא לפרש על עשו ויעקב האמורים בפרשה שהיה אחד צדיק ואחד רשע, והשתא אתי שפיר שע"י שכתב הכתוב יצחק בן אברהם, הוזקק לחזור ולומר וכו', ואל תקשה לא לכתוב לא זה ולא זה, לפי שהיו ליצני הדור אומרים שזמן לידת יצחק ואבימלך וכו' שהרי שהתה וכו', ועכשיו מצאו מקום לחזק את דבריהם שהרי אחד היה צדיק כמו שרה ואחד רשע כמו אבימלך, ואילו היו מאברהם היו שניהם צדיקים, לכך הוצרך לומר בן אברהם ולחזק כתב אברהם וכו', וזהו שסיים הרב וזהו שכתב כאן וכו', שאילולי אחד צדיק ואחד רשע לא היה כותב זה בכאן אלא במקום אחר ודו"ק:

ואלה תולדות יצחק וגו' עד ויהי רעב. וכבר יפלו בספור הפרשה הזאת שאלות:

השאלה הא' באמרו אברהם הוליד את יצחק אחר שאמר ואלה תולדות יצחק והוא כפל מבואר. ורש"י כתב מהמדרש בטעם ההכפל הזה שהיה זיו איקונין של יצחק דומה לאברהם אביו. וי"א שלאחר שנקרא אברהם הוליד את יצחק. לא בהיותו נקרא אברם. ועם היות כל זה אמת לא היה ראוי לכתבו במקום הזה אלא כאשר נולד. והרא"בע כתב שאברהם גדל את יצחק כמו יולדו על ברכי יוסף והיא באמת הודעה מיותרת כי בידוע שהוא גדלו ולא תרח אביו והר"מבן כתב שחזר הכתוב להתחיל מראש היחס וכפי דרכו היה ראוי שיאמר הכתוב אלה תולדות אברהם אברהם הוליד את יצחק:

השאלה הב' ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו והיא למה זה נתעכב יצחק מלקחת אשה עד היותו בן ארבעים שנה וכבר אמרו חכמינו ז"ל בן י"ח לחופה כל שכן בהיות אברהם זקן ותאב לראות את זרעו שהיה לו לזווגו בנערותו באופן שיראה את בניו קודם מותו. אף שכבר נודה כי כחצים ביד גבור כן בני הנעורים (רש"י בראשית כ"ה) וחכמינו ז"ל אמרו שנתעכב עד שתהיה רבקה בת שלש שנים שהיא נולדה אחר העקדה ויצחק היה אז בן ל"ז שנים אבל זה דרך דרש הוא כי איך יתכן שבת ג' שנים תלך אל העין ותשקה את כל הגמלים ועשתה את כל המעשים שספר הכתוב אבל הענין אצלם לכוונה אחרת:

השאלה הג' באומרו ויעתר יצחק לי"י לנוכח אשתו כי עקרה היא וזה כי מי הגיד לו שהיתה אשתו עקרה ואולי שהוא העקר והיה לו להתפלל על עצמו ואם היה ששניהם התפללו זה על זה כדעת חכמינו ז"ל למה לא אמר ויעתר להם. כי עם היות זכותו של יצחק עדיף לפי שהיה צדיק בן צדיק אין ספק שגם לרבקה מפני צדקתה אפילו שהיתה בת רשע היה ראוי שיעתר אליה השם:

השאלה הד' בדברי רבקה א"כ למה זה אנכי כי הנה מאמר א"כ היא תולדה מהקדמה קודמת ואין בכתוב הזה דבר יפול עליו לשון א"כ ורש"י כתב אם כן צער העיבור למה זה אנכי מתפללת על ההריון. והרא"בע כתב ששאלה לנשים אם יארע להם ככה ואמרו לא ועל זה אמרה א"כ למה זה אנכי והר"מבן כתב למה זה אנכי בעולם מוטב שאמות אבל לכל הפירושים האלו העקר חסר מן הספר:

השאלה הה' בתשובת השם שני גוים בבטנך וגו' כי הנה עם היות בבטנה שני עוברי עתידין לבא מהם שני גוים מתחלפים לא יתחייב שבעבור זה יתרוצצו כיון שבהיותם במעי אמם אין להם בחירה ודעת ואין בהם החלוף ההוא וידיעת העתידות ההם לא היתה צריכה לענין השאלה וכמה מהנשים תהרנה תאומים ולא יתרוצצו:

השאלה הו' מה ראתה החכמה האלדית שחייבה שתלד רבקה התאומים האלה נשיאים לאמותם. והנה יצחק וישמעאל היו ראשי גוייהם אבל לא היו תאומים בבטן המלאה כי האחד היה בן שרה והאחד בן הגר ולמה לא היה כן עשו ויעקב והוצרכו להתהוות יחד בבטן רבקה ואם היה הכרח היותם תאומים מדוע היו ברבקה ולא בשאר האמהות:

השאלה הז' למה ספר הכתוב תכונת גוף עשו ומראהו באמרו שהיה אדמוני כלו כאדרת שער ולא זכר תכונת גוף יעקב והיה ראוי שיאמר ויעקב איש חלק או לבן. או כדומה לזה:

השאלה הח' באמרו ידו אוחזת בעקב עשו כ יראה זה רחוק מאד קרוב לנמנע לפי שאם היו התאומים שניהם בשליא אחת היה זה אפשר וגם רחוק כי הילד הרך איך יחזיק בעקב והנביא הוכיחו על זה בבטן עקב את אחיו אבל כפי הנתוח האמתי התאומים הם בשני שליות כל אחד בשליא בפני עצמה נפרדת ונבדלת מהאחרת ואיך א"כ אחז יעקב בעקב עשו והם לא היו במחיצה אחת:

השאלה הט' אם הי' יצחק אוהב את עשו להיותו בנו בכורו ולפי שהיה עובד אותו ומאכילו מצידו למה זה לא היתה רבקה אוהבת גם כן אותו כי הסבות שהיו ליצחק היו ג"כ לרבקה:

השאלה הי' באמרו על כן קרא שמו אדום והיא כי הנה עשו לא נקרא אדום מפני מה שאמר הלעיטני נא מן האדום האדום הזה אלא מפני שיצא אדמוני ואיך אם כן אמר בעבור שקרא לנזיד עדשים האדום האדום בהיותו מראה אמיתת לנזיד עדשים קראו כן והדבר שבו סבה עצמית לא יבוקש לו סבה מקרית:

השאלה הי"א אם היה יעקב תם וישר איך מלאו לבו לומר לאחיו הגדול ממנו שימכור את בכורתו בנזיד עדשים ואין ראוי לאיש ירא אלהים וסר מרע שיתן עינו במה שאינו שלו כ"ש שיונה אותו בדברי' לקנות ממנו את בכורתו במחיר בזוי כמו שהוא נזיד עדשי'. ואם היה עשו איש סכל היה ראוי שיעקב יהיה איש אוהב משפט ולא יונה אותו כי עם היות שנודה שבזמן ההוא לא היה הבכור נוטל פי שנים בנכסי אביו כי הוא דבר חדשתו התורה האלדית כדברי הרמ"בן אין ספק שלבכור היה מעלת כבוד שהצעיר יכבדוהו ולמה שאל מאחיו שימיר כבודו בלא הועיל וגם שנ' שלא היה המחיר נזיד עדשים אלא כסף וזהב עדין יקשה הסדר והגלגול שנתגלגל בו הדבר שהיה כבא עשו מן השדה והוא עיף ושואל ממנו לאכול ואז בראותו שהיה עיף ויגע ברעב ובצמא ושאל ממנו מכרה כיום את בכורתך לי וכבר העיר הר"ן על הספק הזה:

השאלה ה"יב מה הועיל ליעקב קנין הבכורה הזאת כי הנה אם היה קנין הבכורה לירש פי שנים בנכסי אביהם באמת לא נעשתה עצתו כי הוא ברח מפני אחיו ונתגרש מביתו ולא נזכר שירש מנכסי יצחק לא חלק בכור ולא חלק פשוט. ואם היתה הבכורה לענין הטובות הנפשיות אין חפץ לי"י במרמות האלה ואין מעצור בידו להיטיב למי שירצה בכור או פשוט הלא בירך אפרים והוא הצעיר על מנשה הבכור ואת דוד על אחיו הגדולים ממנו ומה צורך בבכורת עשו והנביא אמר (מלאכי א' ב') אהבתי אתכם אמר י"י וגומר הלא אחעשו ליעקב ואוהב את יעקב הלא אלה הדבר באהבה למי שרצה לא בבכורה:

והנני מפרש פסוקי הפרשה באופן יותרו כל השאלות האלה כלם:

ואלה תולדות יצחק בן אברהם עד וימלאו ימיה ללדת. אחרי שזכר הכתוב תולדות בני קטורה אשר ילדה לאברהם ותולדות ישמעאל בנו גם כן בא לספר תולדות יצחק. והנכון שמלת תולדות כולל להולדת הבנים ולמאורעות שאירעו לו ולכן אמר אברהם הוליד את יצחק להגיד שבמאורעות שקרו וארעו ליצחק נתדמה לאברהם באופן שהם הוכיחו כי אברהם הוליד את יצחק להדמות עניני האב וקורותיו לעניני הבן. כי הנה אם אברה' לקח אשה ממשפחתו יצחק גם כן לקח אשה ממשפחתו. אם אברהם לקחה בבחרותו בן מ' שנה כמו שביארתי שם גם יצחק לקחה בן מ' שנה. אם אברהם ואשתו שניהם היה עקרים גם יצחק ואשתו היו עקרים. אם אברה' הוליד ראשונה ישמעאל הרשע ואח"כ יצחק החשוב כן יצחק הוליד תחלה עשו הרשע ואח"כ הוליד יעקב איש תם. אם אברהם הוליד ישמעאל פרא למוד מדבר וצודה תמיד ויצחק יושב אהלים כן יצחק הוליד עשו יודע ציד איש שדה ואחר כך ויעקב איש תם יושב אהלים. אם אברהם אהב את ישמעאל עם כל חסרונו כן יצחק אהב את עשו. אם אברהם גרש מביתו את ישמעאל לא מרצונו אלא מרצון השם כן יצחק גרש את עשו מברכתו ומירושתו ברצון השם. אם אברהם בנו הקטון ירש את ברכתו ויעודי ירושת ארצו ככה יצחק יעקב בנו הקטון זכה לזה עצמו. אם בימי אברהם היה רעב ג"כ בימי יצחק היה רעב. אם אברהם הלך אל גרר לגור שם כן יצחק. אם אברהם הלך אליו אבימלך ופיכל שר צבאו לבקש הבטחתו. כן יצחק הלך אליו אבימלך ופיכול שר צבאו לבקש בריתו ושלומו. אם אברהם אמר על אשתו אחותי היא והוכיחו אבימלך על כך כן יצחק. אם אברהם נתברך במקנה צאן ובקר כן היה יצחק גם כן אם אברהם חפר בארות כן יצחק. הרי לך הדמוים האלה וזולתם שהיו ביניהם שבעבורם אמר אברהם הוליד את יצחק שנתדמה אליו בקורותיו. והרמב"ן כתב שהוא כדברי הר"לבג שפי' אברהם הוליד את יצחק שהיא היה עקר תולדותיו ומה שכתבתי הוא היותר נכון והותר' עם מה שביארתי השאלה הא'. וספר הכתוב שעם היות שאברהם הוליד את יצחק והיה תאב לראות בנים לבנו הנה יצחק לא לקח אשה עד היותו בן ארבעים שנה והיה זה לפי שכיוון ראשונה להשלים את עצמו בשלמות האנושי קודם שיוליד בדומ' לו כי הנה עם היות שארז"ל בן י"ח לחופה לא אמרו זה אלא להודיע כי בהיותו בן י"ח שנה כבר הוא בעל כח ראוי להוליד בנים אבל לא אמרו שאז יקח אדם אשה. כי הנה האשה כשיקחה אדם בבחרותו תטה את לבבו ותכניעהו יותר מדאי צא ולמד משמשון עם נשיו שהנה היו בעוכריו ומשלמה כי נשיו הטו את לבבו ולמה נבקש עוד והנה אבינו הראשון אמר האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל ולכן אמר ראש החכמי' בחכמתו (קהלת ל"ז כ"ה) ומוצא אני מר ממות את את האשה אשר היא מצודים וחרמי' לבה אסורים ידיה טוב לפני האלדים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה ולהיות לקיחת אשה סכנה עצומה צריך סיוע אלדי והתישבות השכל ותבונה רבה להמלט ממוקשיה וכבר אר"זל שלכן אמר הכתוב מי האיש אשר בנה בית ומי האיש אשר נטע כרם ומי האיש אשר ארש אשה לפי שראוי לאד' שראשונה יתעסק בקנין הבית ובנינו ואחר כך בנטיעת הכרם ובאחרונה בלקיחת האשה הנה מפני זה נתעכב יצחק מלקחת אשה עד ארבעים שנה כדי שיעבור תגבורת הבחרות ותכבה רתיחת דם הנערות ותאות המשגל ויהיה אז החומר היוצא להולדה יותר מוכן לקבל צורה שלימה וכבר אמרו חז"ל שעשו עשה כזה לקחת אשה בן ארבעים שנה להראות עצמו כשר והותרה בזה השאלה הב' ואמר שלקח לו את בת בתואל הארמי להגיד שלא נתעכב מלקחת אשה עד אותו זמן מפני שלא מצא אשה בארץ כנען אלא כדי לקחת בת בתואל לא מפני שלמותו אלא להיותו מארצו והוא אומרו מפדן ארם וגם כן היה זה מהשגחת הש"י לפי שהיא היתה אחות לבן הארמי והוא הוכיח השם להנצל עמו יעקב בברחו מפני עשו אחיו כמו שיתבאר ולכן סבבה סבת הסבות שיקח יצחק את אחותו כדי שיקח יעקב את בנותיו כמו שיזכור אחר זה וזכר הכתוב שרבקה אחרי שנשאת לא נתעבר' שנים רבות ויצחק חשב שהיתה עקרה והביאו לחשוב זה מפני שהש"י אמר לאברהם אביו כי ביצחק יקרא לך זרע וגם נאמר לו בפירש אבל שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק והקימותי את בריתי אתו לברית עולם ולזרעו אחריו מכלל שהיה עתיד להיות לו זרע ומפני היעודים והמאמרים האלה גם שהיה יצחק עולה תמימה ואיך יהיה בו מום העקרו' גזר אומר בלבו שאשתו היתה העקרה שאולי רוצה השם שהוא יוליד בנים מאשה אחרת לא מרבקה ולכן ויעתר יצחק לי"י לנוכח אשתו רוצה לומ' שהתפלל ועשה רצוי לפני השם לנוכח אשתו שיהיו בניו ממנה ולא מאשה אחרת והעיד הכתוב שהק"בה נתרצה ליצחק ולרבקה לשניהם יחד כי היו שניהם עקרים אם ליצחק שתהיה לו העקרות בטבע מסבות אביו ואמו שהיו כן ולכן אליו נתרצה השם שיוליד ואם לרבקה כי הוא עקרה גם כן ולכן אחרי תפלתו נאמר ותהר רבקה אשתו כי מכח התפלה נפקדו שניהם הוא להוליד והיא להריון והיה א"כ עקרות יצחק בטבע והולידו בנים היה מפועל ההשגחה הפרטית שעליה היו היעודים לאברהם ולשון ויעתר הוא לשון תפלה ורצוי והותרה השאלה הג'. והר"ן כתב שענין ויעתר לו י"י ששינה טבעה והחליף מזגה והנחת כליה ותכונתם ואחר כך קבלה ההריון בפועל כי ההכנות צריכות בהכרח באופן מה במעשה הנסים נמשך הרב לדעתו שרבקה היתה העקרה לא יצחק ומה שכתבתי הוא היותר נכון. וזכר הכתוב שהתרוצצו הבנים בקרבה והיתה הסבה בזה לפי שהיו עשו ויעקב ממזג כל אחד מנגד לחברו לגמרי כי עשו היה אדמוני כלו כאדרת שער מורה על רתיחת דמו ורוב עשניותו. והיה אם כן גובר בו האדומה והשחורה. ויעקב היה הפך זה במזנו וטבעו כי הוא היה איש לבן לא אדמוני והיה גם כן איש חלק קרוב לשווי בשליחותיו בלתי מכלה עשן והדברים המתנגדים בטבעם כל אחד יקומם כנגד חברו ולכן היו מתרוצצים כי השקט לא יוכלו להתנגדות טבעיהם והיה בזה זרות גדול לפי שהתאומים תמיד יתדמו בתוארים ובתכונות ובמדות לפי השתוות בריאתם ברחם ובזמן ובזרע האב והאם וגם לפי המערכה ואף שנודה שלא נולדו שניהם ברגע אחד אין ספק שלא יהיה מרחק הזמן ביניהם רב עד שינגד מערכת האחד למערכת האחר וכ"ש להיות לידת שניהם כאחד שמורה על היות הריון שניהם כאחד. ועשו ויעקב בהיותם תאומים איך יהיו מתנגדים במזגיהם וטבעיהם ומערכותיהם וכל זה מורה שלא היתה לידתם כפי הטבע בהחלט אבל שחידש שם רצון אלדי לעשותה באופן ההוא המתנגד להיות אות ומופת למה שיהיה באחרית וכמו שכתב הר"ן. והנה רבקה למה שידעה מפי יצחק כי נביא הוא מה שנענה בתפלתו ושהשם נעתר לו כי הוא היה עקר ג"כ כמוה אמרה א"כ למה זה אנכי ר"נ אם הייתי אני לבדי עקרה לא יהיה מהזרות התרוצצות הבנים בקרבי מפני שנוי מזוגי והתחלפות טבעי בהריון אבל אם האמת הוא שיצחק גם כן הוא עקר ויעתר לו וטבעו שינה ומזגו החליף כמו ששינה מזגי וטבעי אם כן למה היה הרצוץ. כי בלבד כי היה ראוי שיצחק ירגיש הצער בגופו המשתנה והנחלף לא בגופי בלבד וזהו אמרה אם כן למה זה אנכי שחוזר למה שאמר למעלה ויעתר לו והותרה בזה השאלה הד'. ואמר ותלך לדרוש את י"י לפי שידעה שהיה כל זה מפאת ההשגחה לכן דרשה מאת המשגיח עליו. ורש"י כתב שהדרישה הזו היא לדעת מה תהיה בסופה וכן הוא האמת. ותפשו הרמב"ן באמרו שלא מצא דרישה מאת השם רק לתפלה. ונראה ששכח (מלכים ב ח׳:ח׳) ויאמר המלך אל עזאל קח בידך מנחה ולך לקראת איש האלהים ודרשת את י"י מאתו לאמר האחיה מחולי זה. וכתב גם כן דרשו בבעל זבוב אלדי עקרון שהדרישות האלה אינם להתפלל כ"א לדעת העתיד. ואמנם למי דרשה רבקה ההודאה הזאת אחרי שהיא לא היתה נביאה וחז"ל אמרו שהלכה לדרוש בבית מדרשו של שם ועבר וששם אמר לה בשם י"י שני גוים בבטנך ויותר נכון לומר שהלכה אצל אברהם שעדין היה חי לדרוש את י"י מאתו ושהוא השיבה בדבר השם שני גוים בבטנך רוצה לומר שהיו שני עוברין תאומים בבטנה ונראה לי שהודיעה שד' סבות היו לה בהריונה. הא' לפי שהיו שני גוים בבטנה רוצה לומר שעם היותם בני אב אחד ואם אחת צדיקים וטובים הנה לא היו הבנים כן כי הם יהיו מתחלפים בטבעיהם ודתיהם ואמנותיהם כשני גוים מאומות שונות וכאלו האחד מהם היה הודיי בקצה המזרח והאחר אשכנזי בקצה המערב ועל זה כפי התחלפות טבעיהם ועניניהם אמר שני גוים בבטנך כי לפי שמלידה ומבטן ומהריון נבדלו אמר ששם בבטן היו כשני גוים ובעבור זה היו מתרוצצים כי לא יוכלו להתחבר במקום אחד. והסבה הב' היא ושני לאומים ממעיך יפרדו רוצה לומר ולא תחשוב שיהיה אחד מהבנים האלה עקר כאביו וכאבי אביו כי הם יהיו רבי הזרע והבנים ומהם יסתעפו לאומים רבים. כי הנה גוים אמר כפי האיכות בחלוף טבעיהם ולאומים אמר כפי הכמות מרבוי זרעם והוא מלשון ובאפס לאום מתחת רזון ולפי שהית' הסב' הראשונ' שזכר מחלוף טבעיה' אמ' שני גוים בבטנך כי בבטנה היו כן. אמנם בסבה הב' שהיא מצד רבוים אמר ממעיך יפרדו כי אחר שיפרדו ממנה ויהיו לאנשי' יתרבה זרעם לא בבטן וכאלו אמר להיותם התחלות לעמים רבים ועצומים בבטן יתרוצצו כי קצר המצע מהשתרע והיו קטון המקום ההוא להכיל לאומים עצומים כמוהם. וח"זל אמרו שהכוונה בלאומים מלכיות ואין נאום אלא מלכות. והסבה הג' היא ולאום מלאום יאמץ ר"ל כי שניהם מלבד שיהיו מתחלפי הטבעי' והדתות ושהם עמים ואוכלוסי' רבים הנה עוד יהיו מריבים זה עם זה תמיד כי לא יסכימו זה עם זה באהבה ואחוה כקרובים אבל יהיו תמיד במריבה פעם יגבר זה על זה ופעם יהיה המנצח מנוצח והגבוה ישפל וכזה יהיה תמיד ביניהם ריב וקטטה. ולכן הם מתרוצצי' עתה רמז למה שיעשו אח"כ בארצות' לגוייהם. והסבה הד' היא ורב יעבוד צעיר ר"ל שמלבד שאר הסבת עוד תתחברה שמה סבה אחרת לקטטה והריב בין שני הגוים האלה והיא שהרב יהיה משועבד לצעיר והוא הפך הראוי ולכן יתעצ' הרב לצאת מהשעבוד ההוא ולהתגבר על הצעיר כפי הדרך הטבעי והצעיר ישתדל למשול בו ככפי ההשגחה העליונה כי הרב ימשול בכח הגופני לפי החומר והצעיר בכח נפשיי כפי השכל ולכן אש המריבה תוקד בם תמיד לא תכבה. וכבר כתב הר"ן שלכן היה עשו וזרעו ראשית צרינו. וח"זל אמר אמלאה החרבה לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים. ואמרו כשזה קם זה נופל שחוייב זה באדום ולא באומה אחרת לפי שהיה אח עשו ליעקב בן כבודה כמוהו ולכן תרע עינו באחיו ובבן אמו יתן דופי. ושבראותו שיעקב בחר לו יה ואהבת עולם אהבו וברך את ארצו ואת עשו שנאמר וישם את ארצו שממה כמאמר הנביא בהכרח תפול הקנאה בעשו ובזרעו יען וביען הקנאה לא תמצא כי אם בין השוים וכל שכן בין האחים שהם שוים מכל צד. ואמנם שאר העמים וגם בני ישמעאל ובני קטורה שהיו מבני אברהם כבר ידעו כי ביצחק נקרא לו זרע כי הוא היה בן הגבירה והם בני הפלגשים ואברהם בחייו שלחם מעל יצחק בנו ולכן לא תרע עינם בממשלת ישראל ולא ירעו ולא ישחיתו קדש י"י אשר אהב מה שאין כן בעשו וזרעו כי להיותם שוים באחוה תפול הקנאה שמה וכל עוד שיגבה ידו על עשו ויתנשא על אחיו כי הוא הבכור ובנחלתו יתגבר באמרו גם אנכי יורש עצר כמוך והלא אב אח' לכלנו כ"ש שאני הבכור ולי משפט היתרון והבכורה וכאשר ירים יעקב יגבר על עשו וזרעו כפי הטבת ההשגחה ושפע הברכה העליונה ומזה יתחייב שמוט עשו נמשך מהתנשאות יעקב משום ורב יעבוד צעיר אבל מוט יעקב לא ימשך בעצם מהתנשאות עשו כי הוא יהיה בעונו ועל צד העונש ולזה אמר הכתוב ואלה המלכים אשר מלכו באדום לפני מלוך מלך לבני ישראל כי מצד שבימים ההם לא היה מלך על ישראל ולכן מלכו אותם המלכים באדום כמו שראינו שמיד שקם דוד למלך חרבה מלכות אדום ושם דוד עליהם נציבים ונמשך זה עד ימי יהורם אשר בחטאו ולכתו בדרכי אחאב כתוב בו (שם ח' ך') בימיו פשע אדום מתחת יד יהודה וימליכו עליהם מלך אמנם בבית שני הורקנוס שם אותם שומרים בירושלים והכניסם בברית מילה ובימי אגריפס כאשר נלכדה ירושלים באו גדודי אדום לעזור את יהודה וכל זה מוכיח כי כל הימים אשר הצמיח השם קרן ישראל נתן אדום תחתיו לקיים מה שנא' לצדקת ורב יעבוד צעיר וגם זה היה סבת הרצון והצער שלה. האמנם בא הכתוב הזה בלשון בלתי מוכרח שפעמים יראה ממנו שהרב יעבוד לצעיר ופעמים יובן ממנו שלרב יעבוד הצעיר להודיע שכן יהיה כי בהיו' ישראל רד עם אל ועם קדושים נאמן עשו הרב יעבוד לצעיר יעקב וכאשר ישראל יפשע מקרית עז בחטאו תרגוז הארץ תחת עבד כי ימלוך. הנה התבארה התשובה הגדולה הזאת ושהיתה מתיחסת לשאלה הה':