בראשית כה, כ

בן ארבעים שנה. שהרי כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר שנלדה רבקה, ויצחק היה בן שלשים ושבע שנה, שהרי בו בפרק מתה שרה, ומשנלד יצחק עד העקידה שמתה שרה שלשים ושבע שנה, ובת תשעים היתה כשנלד יצחק, ובת מאה עשרים ושבע כשמתה, שנאמר (כג א) ויהיו חיי שרה וגו', הרי ליצחק שלשים ושבע שנים ובו בפרק נלדה רבקה, המתין לה עד שתהא ראויה לביאה שלש שנים ונשאה:

בת בתואל מפדן ארם אחות לבן. וכי עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות לבן ומפדן ארם, אלא להגיד שבחה שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע, ולא למדה ממעשיהם:

מפדן ארם. על שם ששני ארם היו, ארם נהרים וארם צובה, קורא אותו פדן, לשון (שמואל א' יא ז) צמד בקר, תרגום פדן תורין ויש פותרין פדן ארם כמו (הושע יב יג) שדה ארם, שבלשון ישמעאל קורין לשדה פדן:

וַהֲוָה יִצְחָק בַּר אַרְבְּעִין שְׁנִין כַּד נְסֵיב יָת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל אֲרַמָּאָה מִפַּדַּן אֲרָם אֲחָתֵהּ דְלָבָן אֲרַמָּאָה לֵהּ לְאִנְתּוּ

וַהֲוָה יִצְחָק בַּר אַרְבְּעִין שְׁנִין בְּמִסְבֵיהּ יַת רִבְקָה בְּרַת בְּתוּאֵל אֲרָמָאָה דְמִן פַּדַן אֲרָם אַחְתֵיהּ דְלָבָן אֲרָמָאָה לֵיהּ לְאִנְתּוּ

מפדן. שדה וכן בלשון ישמעאל:

אחות לבן. הוא ידוע ונכבד מאביה וכן אחות נחשון:

בן מ' שנה - וכתיב: בן ס' שנה בלדת אותם. משני הפסוקים הללו למדנו, שהייתה עקרה עשרים שנה.

אחות לבן הארמי. וממנה נולד עשו הדומה לאחי האם:

ויהי יצחק בן ארבעים שנה. פירש"י שנשא יצחק את רבקה כשהיתה בת שלש שנים וקשיא דבשלהי ספרי מסיק ג' שנותיהן שוין קהת ורבקה ובן עזאי. וא"כ חיתה רבקה קל"ג שנים כמו קהת ואם לא היתה כי אם בת שלש שנים כשנשאה יצחק תמצא שחסר משנותיהם י"א שנים כיצד בת ג' נשאה ובת כ"ג היתה כשילדה. וא"כ כשילדה את יעקב היתה בת כ"ג ויעקב בן ס"ג כשנתברך כדפירש"י בסוף הסדר הזה וי"ד שנה נטמן בבית עבר וכ' שנה שמש בבית לבן ושתי שנים נשתהה בדרך ובאותו פרק נתבשר על מיתת אמו כדפירש"י בפ' וישלח גבי אלון בכות. וא"כ לא היתה כי אם בת קכ"ב שנים. ל"נ שהיתה רבקה בת י"ד שנים כשנשאה יצחק והכי איתא בסדר עולם וכן א"ר יהודה ואז תמצא שהיתה קל"ג שנים מכוונים. ולפי זה צ"ל מה ששנינו בסדר עולם כשחזר אברהם מן העקדה נתבשר שנולדה רבקה שנולדה כבר עבר י"א שנים. ועל זה הקשה הרב משה שלמה בר אברהם המכונה אנסימ"אן מאי האי דאמרינן נותנין זמן לבתולה שנים עשר חודש וילפי' לה מקרא דכתיב תשב הנערה וכו' והיאך מצינו למילף מרבקה והלא בוגרת היתה באותו זמן ואמרי' התם דלבוגרת אין נותנין כי אם ל' יום כמו לאלמנה וצ"ע:

בקחתו ב' במסורה בקחתו את רבקה. בקחתו והוא אסור באזיקים. גבי ירמיה מה קחתו דהתם אסור אף הכא אסור ללמד שאף יצחק עקר היה וילפינן ממנוח ליצחק כתיב הכא ויעתר יצחק וכתיב התם ויעתר מנוח:

לבן הארמי אותיות הרמאי:

ולמה חזר ואמר בת בתואל הארמי אחרי שכבר אמר מפדן ארם? מפני שיש גם ארם אחר – ארם בן שת. ככ': "בני שת עילם ואשור" וג'.

ויהי יצחק בן ארבעים שנה פרש״י המתין לה עד שתהא ראויה לביאה בת שלש שנים ונשאה. חז״ק. דבשילהי ספרי מסיק ג', שנותיהן שוין רבקה וקהת ובן עזאי והם חיו מאה ושלשים ושלש שנים ואי סלקא דעתך שלא היתה רבקה אלא בת שלש שנים כשנישאת ליצחק נמצא חסר משנותיה אחת עשרה שנה, כיצד בת ג׳ שנים נשאת ובת עשרים ושלש כשילדה כמו שפרש״י ויעקב היה בן ששים ושלש שנים כשנתברך כמו שפרש״י וארבע עשרה שנטמן בבית שם ועבר ועשרים שנה שמש בבית לבן ושנה וחצי בסוכות וששה חדשים בבית אל דבאותו פרק נתבשר על מיתת אמו כמו שפרש״י גבי אלון בכות, שים עשרים ושלש שהיתה כשילדה עם תשעים ותשע שנים שיש משילדה עד שמתה לא יהיו רק מאה עשרים ושתים לכך נראה שהיתה בת ארבע עשרה שנה כשנשאת. וכן גרסינן בסדר עולם כשחזר אברהם מן העקידה נתבשר שנולדה רבקה פי׳ שנתבשר שנולדה כבר כשעברו אחת עשרה שנה וראיה לדבר נקרא לנערה ונשאלה את פיה פירש רש״י שאין משיאין את הגדולה אלא מדעתה.

מפדן ארם פרש״י שדה ארם ובלשון ישמעאל פדן שדה יגיד עליו ריעו ויברח יעקב שדה ארם.

אחות לבן הארמי דרך הפסוק ליחס אחר אחיה הגדול כגון אחות נביות, אחות אהרן, אחות נחשון.

פדן ארם פירש"י ע"ש שני ארמים היו קורין אותו פדן לשון צמד בקר שקורין אותו בערבי פד"ן וק' א"כ לכל א' מהם היה לו לקרותו פדן שהרי פדן לשון שנים והיו ב' ארמים. וי"ל דה"פ ע"ש ששני ארמים קרא אותו פדן ע"ש שני נהרות וזהו ארם נהרים שהיו בו שתי נהרות ועתה ניחא שפדן הוו לשון שנים ולא הוו ארמים אלא נהרות:

אחות לבן הארמי. דרך הפסוק ברוב המקומות להזכיר האח הגדול כמו האב בשמת בת ישמעאל אחות נביות, ותקח מרים הנביאה אחות אהרן, וכן אלישבע בת עמינדב אחות נחשון, וגם הזכיר כאן לבן על שיש לדבר עליו לפנים גבי יעקב:

ויהי יצחק בן ארבעים וגו׳. טעם שהצרך להודיע זמן נשואיו מה שלא נהג כן באברהם, בא לתת טעם לעכוב הזמן ששהה יצחק בלא נשואין עד עבור ארבעים שנה, ואמר הטעם בקחתו את רבקה בשביל קיחת רבקה שהה עד ארבעים שנה, וכמו שגמר אומר לו לאשה פרוש לו מיחדת היא בת זוגו. הא למדת שקודם לה לא היתה לו בת זוג, וכמו שכתבנו בפרשה הקודמת, והיא קטנה היתה שנולדה בעקדה כשהכשר להוליד. ומעתה אין תרעומת על יצחק ששהה עד ארבעים שנה, גם על אברהם שעכב עד ארבעים שנה, כי אז היתה בת שלש שנים כפי החשבון.

בת בתואל הארמי וגו׳ אחות וגו׳. טעם שחזר הכתוב להודיע זה – לא להשמיענו בת מי היא, אלא ללמד סנגוריא על רבקה, לפי שאומר בסמוך ״ויעתר לו ה׳״ – לו ולא לה, ותבא הסברא לומר כי טעם הדבר לצד פחיתות רבקה חס ושלום, כי לא ראויה היא לשמע אליה אלהים. לזה הקדים לומר בת בתואל, לומר כי זו היא סבה למה שהעתיר ה׳ ליצחק, כי הוא בן אברהם והיא בת בתואל. וכפל לומר הארמי מפדן ארם להעיר כי נתכון באמרו ״הארמי״ לומר הרמאי, כי אם נתכון לכנותו לשם עירו הרי הוא אמור. והכונה בזה, לצד שלא נתפרסם רשעותו בעולם, בא להודיעו כי רשע היה, ובאמצעותו לא הכשרה תפלת רבקה כתפלת יצחק.

ואמרו אחות לבן ללא צרך, ונוסף שכבר ידענו, אלא הטעם הוא שבא ללמד זכות על רבקה בראותנו שילדה בן רשע מבהק, ותאמר איך מבטן ברוך יצא ארור, לזה אמר כי זה הוא סבה לדבר היותה אחות לבן הארמי, פרוש הרמאי בתוספת רשע על אביו, וכבר קדמו חז״ל (בבא בתרא קי.) רוב הבנים, לטעם הידוע, ולזה יצא עשו, וזולת זה צאצאיה צדיקים היו יוצאים ממנה, כי צדקת גמורה היתה, והעד ״לנכח אשתו״, ואמרו ז״ל (בראשית רבה פס״ג) וכו׳. ושלא תאמר ואם כן ולמה לא נתן לב יצחק לבדק באחיה, לזה גמר אומר לו לאשה וכמו שפרשתי למעלה, וזולת זה לא היה נושא אחות רשע.

עוד רמז בהודעת אחות לבן על דרך אמרם זכרונם לברכה (בראשית רבה ס:יג) שטעם רבקה שהיתה עקרה הוא לצד ברכת לבן, כדי שלא יראה כי ברכתו תעשה מעשה טוב. לזה קודם שאמר הכתוב כי עקרה היא, קדם לומר טעם הדבר ואמר ״אחות לבן״, וזו היתה סבה שנעקרה רבקה עד שהצרכו לתפלה.

ויהי יצחק וגו׳. אלו בא הכתוב לספר שבהיותו בן ארבעים שנה לקח אשה היה לכתוב ויהי יצחק בן ארבעים שנה ויקח את רבקה. וגם אינו מובן מה שכתוב מפדן ארם אחות לבן הארמי. מה הודיע זה הכתוב אלא הגיד המקרא האיך היה בנשיאת אשה ניכר שהוא בנו של אברהם. דמש״ה היה יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה. והוא מחמת שלא יכול לקחת אשה כי לא נמצא לפניו הראויה לו ומזה הטעם ג״כ היה סיבה שלא נשא יעקב אשה עד בן שמונים. באשר הלך בדרך אברהם ויצחק ולא נמצאת אשה לפניו. ומש״ה נשא מפדן ארם אע״ג שידוע כי ארמים אכזרים המה כמבואר בס׳ מלכים ובמס׳ פסחים ר״פ האשה אי׳ גזרות אכזריות של ארם. [אלא שבגמ׳ גיטין רפ״ב איתא של אדום. וע׳ מש״כ בס׳ דברים כ״ו ה׳] וא״כ לא היה נוח ליצחק לקחת אשה מארם ולא עוד אלא אחות לבן הארמי ואיתא בב״ב דק״י רוב בנים הולכין אחר אחי האם. ומש״ה צריך לבדוק באחיה מ״מ נשא את רבקה מחמת שהוא בן אברהם ולא יכול לקחת אשה ממקום אחר:

לו לאשה. ע׳ לעיל ד׳ י״ט דמשמעות לו היינו לעזר בהליכות חייו וע׳ שמות ו׳ כ״ה. וביאר הכתוב שלא חשש אולי היא בטבע ארמית וקשה צוותא דידה:

ויהי יצחק. אילן סרק ותפוח יערי גדלים בכ"מ ומבלי עבודה, אבל אילנות המובחרים נושאי פרי חמד צריכים עבודה ומקום נבחר ועת מיועד והכנות רבות, וכן טרם שיולד הפרי הנבחר מטתו של יעקב היה צריך הזמן שהמתין עד היותו בן ארבעים שנכבה רתיחת דמו ונשלם שכלו כדי שיוליד בדומה מצד צורתו הנשלמה ב] בקחתו את רבקה בת זוגו שהיתה מוכנת להולדת הזרע הנבחר. ג] שהיתה בת בתואל מפדן ארם ממשפחתו ומקום מולדתו, כמו שהצומח לא יפרה רק בארצו, ואם ישתלהו בארץ רחוקה עוד נשאר בו טבע ארצו, וכן אם ירכיבהו באינו מינו ישונה ענינו וטבעו, כן האדם לאדם, וע"כ הקפיד שיהיה ממשפחתו ומולדתו, והזכיר שהיתה אחות לבן, שגם זה היה השגחיי, שעי"כ ברח יעקב אל לבן לקחת בת זוגו משם, וחז"ל אמרו שספר שעמדה בין רשעים ולא למדה ממעשיהם, ור"ל שע"י ג' דברים יושחת האדם. א] ע"י רוע אבותיו, עז"א בת בתואל. ב] ע"י רוע מקומו, עז"א מפדן ארם. ג] ע"י רוע החבורה, עז"א אחות לבן:

ג אין המקרא צריך סעד לדבריו שהיה בן ארבעים שנה, אלא הכי קאמר מפני מה לא נשא לי"ח או כ' שנה, שהרי קיים כל התורה, ויחיד וחביב לאביו ולאמו, היה להם להשיאו משהיה ראוי לזרע, ועי"ז פירש שהרי וכו':

ד דאם לא כן למה שהה כל כך ולא נשאה תיכף לבשורה, רצה לומר דמן הדין היה לו לישא כבר אשה, אבל לא היה יכול מפני שלא רצה אברהם להשיאו אשה מבנות כנען, כמו שפירש"י לעיל בפסוק (כ"ב כ' ד"ה אחר) ויהי אחר הדברים האלה, אחרי הרהורי דברים וכו':

ה ואע"פ שאינה ראויה להריון, אפילו הכי נשאה כדי שלא יהיה בהרהורי עבירה:

ו ואם תאמר כבר שמעינן כיון שכתב לעיל (כ"ד כ"ד, כ"ט) בת בתואל, אחות לבן, וי"ל דרצה לומר דמהכפל שמעינן שהכתוב מעיד בעצמו דצדקת היתה ולא למדה ממעשיהם: