רשב"ם על שמות פרק כז

רבי שמואל בן מאיר · 13 פסוקים בפרק עם פירוש · הפרק במקראות גדולות, עם כל המפרשים

שמות כז, אוְעָשִׂיתָ אֶת־הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ

ועשית את המזבח - מזבח חיצון שבעזרה.

שמות כז, בוְעָשִׂיתָ קַרְנֹתָיו עַל אַרְבַּע פִּנֹּתָיו מִמֶּנּוּ תִּהְיֶיןָ קַרְנֹתָיו וְצִפִּיתָ אֹתוֹ נְחֹשֶׁת

ממנו תהיין קרנותיו - ולא מחוברות.

שמות כז, גוְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו לְדַשְּׁנוֹ וְיָעָיו וּמִזְרְקֹתָיו וּמִזְלְגֹתָיו וּמַחְתֹּתָיו לְכָל־כֵּלָיו תַּעֲשֶׂה נְחֹשֶׁת

ויעיו - שקורין וודי"ל בלע"ז, לקבץ בהן הדשן ולתת אותו בתוך סירותיו להוציא בהן הדשן, כאמור בצו את אהרן.

ומזרקותיו - לקבל דמי הקרבנות לזרוק על המזבח.

ומזלגותיו - לקחת בהן איברי הקרבנות ולהפכן על גחלי המערכה להקטירן.

ומחתותיו - לחתות בהן הגחלים, כדכתיב: לחתות אש מיקוד. היחתה איש אש בחיקו.

שמות כז, דוְעָשִׂיתָ לּוֹ מִכְבָּר מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת נְחֹשֶׁת וְעָשִׂיתָ עַל־הָרֶשֶׁת אַרְבַּע טַבְּעֹת נְחֹשֶׁת עַל אַרְבַּע קְצוֹתָיו

מכבר - ככברה, כדכתיב: כאשר ינוע בכברה ולא יפול צרור ארץ.

שמות כז, הוְנָתַתָּה אֹתָהּ תַּחַת כַּרְכֹּב הַמִּזְבֵּחַ מִלְּמָטָּה וְהָיְתָה הָרֶשֶׁת עַד חֲצִי הַמִּזְבֵּחַ

כרכב - כניסת המזבח. שמקצר למעלה ללכת על אותה הכניסה סביב המזבח. וגם בהלכה קרוי כן בשחיטת חולין, עד שיכרכב בליטות וציורין שבכלים וגומות שעושין בהן קרויין כן.

עד חצי המזבח - להבדיל בין דמים העליונים לתחתונים. וסימנך עולת העוף למעלה, חטאת העוף למטה. ובבהמה למפרע חטאת למעלה ועולה למטה. הכל במס' זבחים.

שמות כז, חנְבוּב לֻחֹת תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אֹתְךָ בָּהָר כֵּן יַעֲשׂוּ

נבוב לוחות - חלול. וכן: ואיש נבוב ילבב. וכשחונים ממלאים אותו עפר ואחר כך מקריבים עליו.

שמות כז, טוְעָשִׂיתָ אֵת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן לִפְאַת נֶגֶב־תֵּימָנָה קְלָעִים לֶחָצֵר שֵׁשׁ מָשְׁזָר מֵאָה בָאַמָּה אֹרֶךְ לַפֵּאָה הָאֶחָת

קלעים - פירש מנחם: ענין יריעות האהל ומחלוקת שנייה פירש וקלע אליהם מקלעות כרובים מקלעות פקעים. ענין פיתוח המה. ואני אומר: כי יש לומר שאף קלעים של חצר המשכן היו עשויים כענין מקלעות וציורים.

שמות כז, יוְעַמֻּדָיו עֶשְׂרִים וְאַדְנֵיהֶם עֶשְׂרִים נְחֹשֶׁת וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף

וחשוקיהם - מוקפים.

כסף - פתרונו לפי עניינו.

שמות כז, יבוְרֹחַב הֶחָצֵר לִפְאַת־יָם קְלָעִים חֲמִשִּׁים אַמָּה עַמֻּדֵיהֶם עֲשָׂרָה וְאַדְנֵיהֶם עֲשָׂרָה

עמודיהם עשרה - לכל חמש אמות של פרישה עמוד אחד.

שמות כז, ידוַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה קְלָעִים לַכָּתֵף עַמֻּדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַדְנֵיהֶם שְׁלֹשָׁה

וחמש עשרה אמה קלעים לכתף - לצד מזרח בכניסת העזרה שיש רוחב חמשים אמה ט"ו אמה מצד זה קלעים, וכן לצד השני, ומסך עשרים באמצע. הרי חמשים אמות מכוסים.

שמות כז, יחאֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים וְקֹמָה חָמֵשׁ אַמּוֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וְאַדְנֵיהֶם נְחֹשֶׁת

ורוחב חמשים בחמשים - כיצד? החצר ארכו מאה אמה ממזרח למערב, שהרי כותל צפוני מאה אמה קלעים. וכן דרומי. ומצפון לדרום חמשים אמה רוחב החצר. ומשכן ארכו שלשים ורחבו עשר. העמיד המשכן על שפת חמשים מן המאה ונשאר חצר מן [המזרח לפני] המשכן חמשים בחמשים מרובעים פנויים, ובשלושת רוחותיו חצר עשרים אמה, שהרי ארכו שלשים ונשארו אחריו למערב עשרים מן החמשים של אורך מאה אמה. ורחבו עשר ונשארו לצד צפון עשרים מן החמשים רוחב וכן לצד דרום.

שמות כז, יטלְכֹל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן בְּכֹל עֲבֹדָתוֹ וְכָל־יְתֵדֹתָיו וְכָל־יִתְדֹת הֶחָצֵר נְחֹשֶׁת

יתדותיו - הקשורים בקלעים ותוחבין אותן בקרקע, שלא ירגזון יריעות מלמטה לכאן ולכאן ברוח.

שמות כז, כוְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד

ואתה תצוה - למעלה הוא אומר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה לפי שעה לצורך המשכן אבל כאן שצוה זה לכל הדורות לתת שמן למאור לכל שנה ושנה לכך הוא אומר ואתה תצוה שינה הלשון לפי שכל לשון צוואה לדורות ומיד. וכה"א בת"כ ובספרי כי כל לשון ציווי אינו אלא מיד ולדורות:

זך - בלא שמרים. הזתים כובשם במכתשת כי הטחונים בריחים אינו זך כל כך:

מקורות הנוסח של הפירושים

רשב"ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rashbam on Exodus – Rashbam on Torah -- Daat (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)

נוסח המקרא: כתב יד לנינגרד (Westminster Leningrad Codex, נחלת הכלל). חלוקת המילים לשורשים: Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0). הטעמים הושמטו לנוחות הקריאה.