שמות כז, יד

עמדיהם שלשה. חמש אמות בין עמוד לעמוד, בין עמוד שבראש הדרום העומד במקצוע דרומית מזרחית עד עמוד שהוא מן השלשה שבמזרח חמש אמות וממנו לשני חמש אמות, ומן השני לשלישי חמש אמות, וכן לכתף השנית, וארבעה עמודים למסך, הרי עשרה עמודים למזרח כנגד עשרה למערב:

וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵי אַמִין סְרָדִין לְעִבְרָא עַמוּדֵיהוֹן תְּלָתָא וְסַמְכֵיהוֹן תְּלָתָא:

וַחֲמֵיסְרֵי אַמִּין וִילַוָון לְעִיבְרָא עַמּוּדֵיהוֹן תְּלָתָא וְחוּמְרֵיהוֹן תְּלָתָא

וחמש עשרה אמה קלעים לכתף - לצד מזרח בכניסת העזרה שיש רוחב חמשים אמה ט"ו אמה מצד זה קלעים, וכן לצד השני, ומסך עשרים באמצע. הרי חמשים אמות מכוסים.

וחמש עשרה וגו׳. האי וי״ו מיותר. מכאן יצאו לחז״ל ריש מס׳ עירובין לדייק דחמש עשרה אמה היה בגובה. והא ודאי כפי׳ התוס׳ דלא עקר הכתוב מפשוטו דמיירי ברוחב מן הצד של פתח. אלא וי״ו מיותר ללמד דגם בגובה מיירי. והתוס׳ מפרשי עוד דדייקי מדכתיב בפ׳ ויקהל ולכתף השנית מזה ומזה לשער החצר. ויפה כתבו דמזה מוכח יותר. אבל בצלאל למד מהאי וי״ו מיותר. ובפ׳ ויקהל לא כתיב האי וי״ו בשביל שכבר רמז בביאור יותר מדכתיב מזה ומזה:

וחמש עשרה אמה, שלשה העמודים התחילו רחוק ה' אמות מעמוד שבמקצוע, והיה ביניהם שלשה חללים כ"א ה' אמה עם העמוד, וכמו שפרשני וכנ"ל (פסוק י'):