שמות כז, ב

ממנו תהיין קרנתיו. שלא יעשם לבדם ויחברם בו:

וצפית אותו נחשת. לכפר על עזות מצח, שנאמר (ישעיה מח ד) ומצחך נחושה:

וְתַעְבֵּד קַרְנוֹהִי עַל אַרְבַּע זִוְיָתֵהּ מִנֵהּ תְּהֶוְיָן קַרְנוֹהִי וְתַחֲפֵי יָתֵהּ נְחָשָׁא:

וְתַעֲבֵיד קַרְנוֹהִי עַל אַרְבַּע זִיוְיָתֵיהּ מִנֵיהּ יֶהֶוְיַן קַרְנוֹי זְקִיפִין לְעֵיל וְתַחְפֵי יָתֵיהּ נְחָשָׁא

והפנות. הם הזויות:

ממנו תהיין קרנותיו - ולא מחוברות.

קרנותיו. הידועות לכל מזבח, וכן באמרו ויעיו ומזרקותיו וכו':

קרנותיו. אין הלשון מדויק. שהרי לא כתיב עדיין לעשות קרנות למזבח. ולשון קרנותיו משמע שהם ידועים. וכן קשה להלן דכתיב על כרכב המזבח ולא כתיב תחלה שיהי׳ כרכוב. והספורנו כ׳ שהן ידועות לכל מזבח ואינו אלא פלא. ועוד קשה שלא נזכר עוד עיקר גדול במזבח והוא היסוד שהוא מעכב וא״א נסכים בלעדו אלא הכל מיושב כמש״כ בסוף הפ׳ כאשר הראה אותך בהר כן יעשו. וזה הלשון לא כתיב בשום כלי אלא בכלל מלאכת המשכן כתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו׳. וכן במנורה כתיב וראה ועשה בתבניתם וגו׳ וביארנו שלא ראה משה המשכן וכליו אלא תבנית המשכן וכליו היינו העולמות שכנגדם בא צורת המשכן וכליו. אבל כאן כתיב כאשר הראה וגו׳ דמשמע גוף המזבח. והיינו כדאי׳ בחגיגה די״ב ב׳. ובמנחות בסוף לעולם זאת על ישראל זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול מקריב עליו קרבן. והודיע משה בע״פ לבצלאל מה שראה. ולא נצרך לפרש אלא מה שלא היה יכול לדעת בראיה והיינו שיהיו קרנותיו דוקא ממנו. והאיך היה יכול משה להבין אם הקרנות שראה נעשים ביחד או אח״כ עמדו הקרנות עליו. וכן על ארבע פנותיו. לא היה יכול להבין אם דוקא הקרנות יהא על הפינה או כשר אם יהיה בפנים ג״כ. מש״ה פירש המקרא שהוא לעיכובא וע״ע להלן: