אור החיים על ויקרא פרק ח

קח את אהרן וגו׳. פרשה זו נאמרה קודם הקמת המשכן, וטעם שנאמרה כאן, לומר לך שקדמו כל משפטי הקרבנות ופרטיהן ודקדוקיהן קודם מלואיו, כי לעשות כלן נתכהנו הוא ובניו, ולא נתכהן עד שלמדו משה כל פרטי דיני כל הקרבנות וקים וקבל עליו לעשות ככל הכתוב, ואז אמר לו ״קח את אהרן״ שעל מנת כן נתכהן, ועוד שזולת זה משכחת שיביא אדם מישראל קרבן מיד בקרבתו לפני ה׳ ולא ידע מה לעשות.

ותקהל העדה וגו׳. אולי כי בראותם מעשה משה שלקח אהרן ובניו והבגדים וגו׳, נקהלו מעצמן. או ירצה להודיע שהחזיקם המקום לכל ישראל בפתח אהל מועד, כמו שדרשו זכרונם לברכה (ויקרא רבה י:ט) בפרשת ״הקהל״ וגו׳, וכאן יודיע הכתוב שכן היה.

ויאמר וגו׳ זה הדבר וגו׳. אמר כן להודיעם לבל יערערו על הדבר כקרח וכעדתו, בחשבם כי מלבו ומרצונו היה עושה. ומעתה אין טענה לקרח כי שוגג היה, שהרי הודיעו בשעת מעשה כי זה הדבר הוא מצות ה׳ ולא מלבו ומרצונו של משה.

עוד ירצה על דרך אמרם זכרונם לברכה (שמות רבה ב:ו; זבחים קב.) כי משה מלך היה, דכתיב (דברים לג:ה) ״ויהי בישרון מלך״, ותנן (כתובות יז.): מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. והנה משה היה עושה מעשים שאסור לעשותם אפלו עבד עברי לאדונו, לרחץ אותם במים וכו׳ כל גופם וכל סדר המעשה, ואין לך זלזול גדול מזה. אשר על כן הקדים לומר זה הדבר אשר צוה ה׳ מפי ה׳ נאמר לי לעשותו, ודוקא זה ולא אחר, כי המלך אסור לעשות כן הגם שיחפץ למחל, כי דוקא זה הדבר, לצד שהפה שאסר מלך שלא ימחל על כבודו הוא שהתיר וצוה לי לעשות.

עוד ירצה על דרך מה שאמרו זכרונם לברכה בתורת כהנים בפסוק ״וירחץ אותם במים״, באותה שעה זכו בקדוש ידים ורגלים ובטבילת יום הכפורים, עד כאן. והוא אמרו ״זה הדבר אשר צוה ה׳ לעשות״ לדורות, כי בזה יזכו בקדוש ידים ורגלים וטבילה ביום הכפורים לדורות:

וימשח את המשכן וגו׳. הטעם שהפסיק בין לבישת אהרן למשיחתו במשיחת המשכן וכליו, לצד שמצינו שצוה ה׳ במשיחת המשכן וכליו קודם למשיחת אהרן כרשום בפרשת פקודי (שמות מ:ט), ומן הראוי היה להקדים משיחת המשכן גם ללבישת בגדי אהרן כרשום שם, וטעם שלא עשה כן לצד שדקדק מאמר ה׳ כאן בפרשה זו (פסוק ב) שאמר לו ״קח את אהרן וגו׳ ואת שמן המשחה״ וגו׳, ואם משיחת המשכן קודמת גם ללבישת בגדי אהרן היה לו לומר ״קח את שמן המשחה״ שהוא דבר שיעשה ממנו המצוה הראשונה שהיא משיחת המשכן, ואין מקום לטעות מאמרו ״קח את שמן המשחה״ ראשונה שימשח אהרן קודם לבישת בגדיו, שהרי כבר אמר ״והלבשת את אהרן וגו׳ ומשחת אותו״ (שמות כח:מא), אלא ודאי שכונתו הוא להקדים לבישת הבגדים קודם למשיחת המשכן, ומה שהקדים משיחת משכן בפרשת פקודי ללבישת בגדי אהרן ולמשיחתו אינו אלא למשיחתו דוקא, אלא לצד שלא רצה הכתוב להפסיק בין מצות הבגדים למצות המשיחה של אהרן לזה אמר כל דיני אהרן יחד, ולעולם לא תקדים משיחת המשכן וכליו אלא למשיחת אהרן ולא לבגדים, כמו שגלה כאן כנזכר.

על העולה. שלא היה דבר מפסיק. ואולי שלא שהה עד שאכלה האש את העולה, אלא ועדין העולה קימת.

כאשר צויתי. פרוש, על האכילה צוה כבר שיאכלוה, ועתה הוא מצוה על המקום. הא למדת: מצוה על האכילה, ומצוה על המקום, ואם ירצה שלא לאכל הרי זה בטל המצוה, ואם ירצה לאכל חוץ מהמקום הרי זה בטל המצוה. ואמרו לאמר, פרוש, לא שצוה מעצמו אלא ממה שנאמר לו מפי השכינה.

חסלת פרשת צו