ויקרא ח, כח

ויקטר המזבחה. משה שמש כל שבעת ימי המלואים בחלוק לבן:

על העלה. אחר העלה ולא מצינו שוק של שלמים קרב בכל מקום חוץ מזה:

וּנְסִיב מֹשֶׁה יָתְהוֹן מֵעַל יְדֵיהוֹן וְאַסֵק לְמַדְבְּחָא עַל עֲלָתָא קוּרְבָּנַיָא אִנוּן לְאִתְקַבָּלָא בְרַעֲוָא קוּרְבָּנָא הוּא קֳדָם יְיָ

וּנְסֵיב משֶׁה יַתְהוֹן מֵעַל יְדֵיהוֹן וְאַסֵיק עַל מַדְבְּחָא עַל עֲלָתָא קָרְבָּן אַשְׁלָמוּתָא הִינוּן דִשְׁלִימוּן בְּכוֹלָא מְטוּל לְאִתְקַבְּלָא בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ

מלואים חסר כתיב כי נהפך להם לתוגה [שמתו נדב ואביהוא]:

על העלה עם העולה.

על העולה. שלא היה דבר מפסיק. ואולי שלא שהה עד שאכלה האש את העולה, אלא ועדין העולה קימת.

י כתב הרא"ם לא ידעתי למה פירש כאן ולא בויקח משה את הדם וגו' וכל הנמשכים אחריו שכל השימושים היו על ידי משה. ושמא יש לומר שהמתין עד סוף כל שימושו של משה עכ"ל. ועוד י"ל דקשה לרש"י למה הקטירו השוק על המזבח כי לא מצינו בשום שוק של שלמים שהקטירו וכמו שכתב רש"י בסמוך. ומתרץ משה היה משמש וכו' וגבי חזה ושוק כתיב לאהרן ובניו יהיה למנה משום הכי הקטיר המזבחה ולא נתנה לו למנה אלא החזה כדי לעשות היכר בינו ובין אהרן ובניו כי הם היו כהנים והוא היה לוי ולא שמש אלא בז' ימי המלואים והיכר זה עשה הקדוש ברוך הוא בינו ובין הכהנים בני אהרן:

כ ולא על ממש דהא כבר הקטיר את העולה קודם שחיטתו של זה האיל: