ויקרא ח, י

וּנְסִיב מֹשֶׁה יָתּ מִשְׁחָא דִרְבוּתָא וְרַבִּי יָת מַשְׁכְּנָא וְיָת כָּל דִי בֵהּ וְקַדִישׁ יָתְהוֹן

וּנְסֵיב משֶׁה יַת מִשְׁחָא דִרְבוּתָא וְרַבֵּי יַת מַשְׁכְּנָא וְיַת כָּל דְבֵיהּ וְקַדִישׁ יָתֵיהּ

ויקח משה את שמן המשחה וימשח את המשכן ויצוק משמן המשחה על ראש אהרן גם זה עשה משה בסדר נכון כי כן נצטוה במעשה השמן (שמות ל כו ל) ומשחת בו את אהל וגו' ואת אהרן ואת בניו תמשח על כן לא רצה למשוח המשכן עד שהלביש אהרן ומשח אותם כאחד כדי שיהיה המקריב כמזומן לבא אל המקדש לעבוד והיה די באהרן שהוא קדוש ה' אף על פי שכתוב במצות הקמת המשכן (שם מ ט) ומשחת את המשכן ואת כל אשר בו ואח"כ והקרבת את אהרן ואת בניו וגו' ורחצת אותם והלבשת את אהרן (שם פסוקים יב יג) כי שם הסדיר כל הנעשה לאהרן ולבניו כאחת:

ויקח משה את שמן המשחה. טעמו וכבר לקח קודם משיחת אהרן:

וימשח את המשכן ואת כל אשר בו כל כלי וכלי בפני עצמו אבל אהרן ובניו נמשחו הם ובגדיהם בבת אחת כדכתיב כשמן הטוב היורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו פי׳ בגדיו כמו מדו בד.

וימשח את המשכן וגו׳. הטעם שהפסיק בין לבישת אהרן למשיחתו במשיחת המשכן וכליו, לצד שמצינו שצוה ה׳ במשיחת המשכן וכליו קודם למשיחת אהרן כרשום בפרשת פקודי (שמות מ:ט), ומן הראוי היה להקדים משיחת המשכן גם ללבישת בגדי אהרן כרשום שם, וטעם שלא עשה כן לצד שדקדק מאמר ה׳ כאן בפרשה זו (פסוק ב) שאמר לו ״קח את אהרן וגו׳ ואת שמן המשחה״ וגו׳, ואם משיחת המשכן קודמת גם ללבישת בגדי אהרן היה לו לומר ״קח את שמן המשחה״ שהוא דבר שיעשה ממנו המצוה הראשונה שהיא משיחת המשכן, ואין מקום לטעות מאמרו ״קח את שמן המשחה״ ראשונה שימשח אהרן קודם לבישת בגדיו, שהרי כבר אמר ״והלבשת את אהרן וגו׳ ומשחת אותו״ (שמות כח:מא), אלא ודאי שכונתו הוא להקדים לבישת הבגדים קודם למשיחת המשכן, ומה שהקדים משיחת משכן בפרשת פקודי ללבישת בגדי אהרן ולמשיחתו אינו אלא למשיחתו דוקא, אלא לצד שלא רצה הכתוב להפסיק בין מצות הבגדים למצות המשיחה של אהרן לזה אמר כל דיני אהרן יחד, ולעולם לא תקדים משיחת המשכן וכליו אלא למשיחת אהרן ולא לבגדים, כמו שגלה כאן כנזכר.

וימשח את המשכן וגו׳. לא נתבאר עיקר משיחה במשכן וכליו אלא ביום השמיני לבד. וגם עיקר הזאה על המזבח בשמן המשחה לא נזכר בפ׳ תצוה כלל וכבר העיר רש״י בזה. ומש״כ הרמב״ן תמוה. שעירב פסוקי דשבעת ימי המלואים עם פסוקי דשמיני ובאמת לא נזכר בשבעת ימי המלואים משיחת המשכן ומשיחת הבנים כלל אלא משיחת אהרן כדין כה״ג שטעון גם לדורות משיחה שבעה. וגם במעשה לא נמשחו הבנים אלא ביום השמיני וא״כ מנ״ל למשה משיחת המשכן בז׳ ימי המלואים. אלא שלמד מדכתיב בצווי במזבח ומשחת אותו לקדשו. ופרש״י שם בשמן המשחה. והנה כתיב שם אחר זה שבעת ימים תכפר על המזבח והוא מיותר שהרי כבר כתיב ופר חטאת וגו׳ אלא קאי ג״ז על השמן שמלבד המשיחה יהיה כדין כפרה שהוא בדם בהזאה. כך יהי בשמן. וא״כ היה ראוי לכתוב ומשחת אותו שבעת ימים תכפר על המזבח וקדשת אותו. ואמאי כתיב לקדשו בינתים אלא ללמד דמשיחה לאו במזבח לחוד אלא כל דבעי קידוש טעון משיחה בשבעה ימים. ורק כפרה שהוא הזאה בשה״מ אינו אלא על המזבח. וכ״ז מרומז במקרא אבל אינו מפורש ונדרש לקבלה בע״פ והיינו דכתיב בסוף כאשר צוה וגו׳: