בכור שור על בראשית פרק לז

רבי יוסף בכור שור · 25 פסוקים בפרק עם פירוש · הפרק במקראות גדולות, עם כל המפרשים

בראשית לז, אוַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן

וישב יעקב בארץ מגורי אביו. עשו נתיישב בארץ שעיר ומנינו תולדותיו אבל יעקב נתיישב בארץ מגורי אביו:

בראשית לז, באֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן־שְׁבַע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת־אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת־בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת־בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת־דִּבָּתָם רָעָה אֶל־אֲבִיהֶם

אלה תולדות יעקב. מכאן ואלך מונה והולך תולדות יעקב ואיך נולדו בני בניו וגילגולו כי תולדות גם הוא לשון מאורעות כמו כי לא תדע מה ילד יום:

יוסף בן שבע עשרה שנה וגו'. כשאירעו דברים הללו:

והוא נער. שהיה עושה מעשה נערות:

את בני בלהה ואת בני זלפה. כך דרך הגדולים כשיש להם נער חביב מפקידים אותו עם בני האמהות שיטיילוהו ויוציאוהו ויביאוהו ועובדים אותו:

את דבתם רעה אל אביהם. כשהיו עושים דבר שלא כהוגן היה מספר לאביו ומבאישם בעיני אביהם דיבה לשון דיבור כמו (שיר השירים ז׳:י׳) דובב שפתי ישנים ודבה יכול להיות טובה או רעה לכך אמד בה רעה וכן מוציאי דבת הארץ רעה וברוב מקומות דבה עניין רע הוא כמו (תהילים ל״א:י״ד) שמעתי דבת רבים ופעמים שהוא מפרש בהדיא ועל דבר זה שהיה מבאישם בעיני אביהם שנאוהו בני האמהות כי הם מחמת קנאה לא היו שונאים אותו כי אין דרך בני האמהות לקנאות בבני הגבורות אבל על זה שנאוהו:

בראשית לז, גוְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת־יוֹסֵף מִכָּל־בָּנָיו כִּי־בֶן־זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים

וישראל אהב את יוסף. עתה מפרש והולך למה שנאוהו בני לאה:

כי בן זקונים הוא לו. לא היה בן מרחל עד שעת זקנתו וע"י תאוה נולד לו ולכך היה חביב עליו:

ועשה לו כתונת פסים. לשון מעיל וכן פי' רבות' כרפס וכן (שמואל ב י״ג:י״ט) כתונת הפסים אשר עליה קרעה דתמר ויש לפרש פסים לשון פיוסים וכתונת נאה כדי לפייסו כמו שטר פסים דתלמוד:

בראשית לז, דוַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי־אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל־אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם

ויראו אחיו. בני לאה:

כי אותו אהב אביהם. נתקנאו בו ושנאוהו כי אף הם בני גבירה והיה לו לאוהב אותם כמותו:

וישנאו אותו. כולם אילו מפני הדבה ואילו מפני הקנאה:

דברו. לדבר עמו ולא ממנו כל שעה שהיו מדברים ממנו או עמו לא היו יכולין לדבר בדברי שלום כי לא היו אחד בפה ואחד בלב, דברו דפרלי"ר לוי (de parler lui, ihn sprechen):

בראשית לז, זוְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם־נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי

ותשתחוין לאלומתי. שהיתה שלי שקופה על ראשה והיא באמצע ושלכם סביבותיה בעוגל עומדות כמו כן על ראשיהן אבל כפופות לצד אותה שלי ונראות כמשתחוות, פתרון שיהו צריכין לעומריו ולתבואתו:

בראשית לז, חוַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם־מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל־חֲלֹמֹתָיו וְעַל־דְּבָרָיו

ויוסיפו עוד שנוא אותו. כי אמרו רעיונך על משכבך סליקו כך אתה מחשב להיות מושל עלינו בשביל שאבינו אוהב אותך ומה שאתה חושב ביום אתה חולם בלילה:

בראשית לז, טוַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי

ויספר אותו לאחיו. זהו מעשה נערות שראה שקנאו וכעסו על הראשון וספר להם השני והיה מקניט כל אחיו בני האמהות בהוצאת הדבה ואילו בחלומותיו וזהו על חלומותיו ועל דבריו הוצאת הדבה:

בראשית לז, יוַיְסַפֵּר אֶל־אָבִיו וְאֶל־אֶחָיו וַיִּגְעַר־בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְךָ אָרְצָה

ויספר אל אביו ואל אחיו. כלומ' כשספרו ספרו לאביו ומה שהקדים לספר אותו בשביל הנערות שעשה לספר בפניהם והיו מקנאים וכך אומר הפסוק ועשה נערות שספרו לאחיו וכיצד ספרו לאחיו שספרו לאביו בפני אחיו ולכך לא ענוהו אחיו אבל אביו גער בו להוציא את הקנאה מלב אחיו:

השמש והירח. שהיותי עומד לצד מזרח העולם אל קצה המזרח וכל הכוכבים הולכים לצד המערב כדרכם והשמש והירח וי"א כוכבים חזרו לאחוריהם צד המזרח וירדו כנגדי בשיפולי הרקיע והיה נראה שלהשתחות לי שינו המהלך כנגדי [כי האי גוונא פי' רבותי' וכל צבא השמים לך משתחווים שיורדים בערב לצד המערב ושכינה במערב, הגה"ה] כלו' מזלכם כפוף למזלי וכן היה שכולם נפלו לפניו ונצטרכו לו:

הבא נבא אני ואמך. הלא אמך אינה בעולם ואין אילו אלא דברים בטלים ושמא על דרך אשת יעקב ראה הירח ונר' עיקר הפתרון לפי שכל העולם צריכין לשמש וירח ראה שמש וירח משתחווים לו לומ' שכל העולם צריכין לו וכפופין לו כמו לשמש וירח:

בראשית לז, יאוַיְקַנְאוּ־בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת־הַדָּבָר

ויקנאו בו אחיו. אעפ"י שגער בו אביו נתקנאו בו ואביו עצמו שגער בו שמר הדבר ושם הדברים על לבו כי החלום דבר גדול היה:

בראשית לז, יגוַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל־יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי

הלא אחיך רועים בשכם. במקום סכנה שהם שנואים בארץ ההיא על שהרגו בני העיר:

בראשית לז, טווַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה־תְּבַקֵּשׁ

תועה בשדה. שהיה מחפש בשדות על משכנות הרועים למצוא אחיו:

מה תבקש. לפי שלא היה הולך באם הדרך הבין כי מחפש היה:

בראשית לז, יחוַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ

ויתנכלו. חשבו והערימו סוד להרוג כמו (במדבר כ״ה:י״ח) בנכליהם אשר נכלו לכם שהערימו עליכם:

בראשית לז, יטוַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא

בעל החלומות הלזה. דברי קנטורים:

בראשית לז, כוְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה־יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו

ונשליכהו באחד הבורות. שלא ימצא ולא יהא ניכר שנהרג פן יחשדינו עליו כי הכל יודעים שאנו שונאים אותו:

ואמרנו חיה רעה אכלתהו. שנאמר טלנו בשוה דבר אחד שאם לא נבא כלנו לדבר אחד זה יאמר כה וזה יאמר כה יראה שאנו בדאים ויחשדנו ולפיכך השוו דבריהם קודם שיהרגוהו:

בראשית לז, כאוַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ

וישמע ראובן ויצילהו מידם. בתחלה אמר להם ראובן אל תעשו הרעה הזאת לחטא בילד ולא שמעו אליו כמו שמוכיח כשבאו למצרים שאמר להם ראובן הלא אמרתי אליכם אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם יוסף היה מתחנן ע"י עצמו כמו שאמר שם בהתחננו אלינו ולא שמענו וחשב ראובן אם אמר להם אני אגלה אתכם שמא יהרגו אותי ואותו:

לא נכנו נפש. כיון שראה שלא שמעו לו שיתף עצמו עמהם ולא אמר לא תכוהו אלא לא נכנו כלו' גם אני חפץ בדבר ולא ישימו לב שרוצה להצילו ולא ישמעו לו ולפי שהיה ראובן גדול מכולם שהעון תלוי בצוארו היה מחזיר להצילו ולכך דבר להם בערמה ואמר להם מאחר שאין אתם רוצים להניחו מה שתוכלו למעט את החטא מוטב שימות מיתת עצמו ולא תשפכו את דמו בידים והיה כוונתו להצילו:

בראשית לז, כגוַיְהִי כַּאֲשֶׁר־בָּא יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת־יוֹסֵף אֶת־כֻּתָּנְתּוֹ אֶת־כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו

כתונת הפסים. שהיו מקנים בה ועוד כדי ללכלכה בדם כדי להעמיד דבריהם:

בראשית לז, כדוַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם

אין בו מים. שלא רצו להשליכו בבור שיש בו מים דא"כ היו ממיתים אותו בידים:

בראשית לז, כהוַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל־לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה

וישבו לאכול לחם. דרך הרועים שמקצתן אוכלים ומקצתן עומדין על הבהמות ואחר שאכלו מקצתן הולכים אותם שאכלו אל הבהמות והאחרים אוכלים ואין דרכם לאכול כולם ביחד והיה אוכל יהודה ומקצת אחיו וראובן ומקצת אחיו היו שומרים הצאן ולפיכך לא ידע ראובן במכירתו וי"א כי ראובן היה מתענה על ששכב את בלהה וי"א שהיה כל אחד משמש את אביהם יומו והגיע יומו של ראובן אבל תימה על שהיו רחוקין מאביהן וראובן היה שב אל הבור:

והנה ארחת ישמעאלים. מצרים ומדינים וישמעאלים אחים המה מבני פלגשי אברהם ישמעאל בן הגר ומדן ומדין מבני קטורה ובאותה חברוה היה שם מבני ישמעאל ומבני מדן ומבני מדין ולכך פעמים קורא אותם ישמעאלים ופעמים מדנים ופעמים מדיינים:

בראשית לז, כווַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל־אֶחָיו מַה־בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת־אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת־דָּמוֹ

מה בצע. אמר יהודה למה נעשה עון זה להמיתו ולא נהנה כלום במיתתו מוטב שנמכרנו ולא יהיה העון כ"כ ונהנה וגם לא נראה אותו עוד ולא יקניט אותנו ונראין הדברים שכשמכרוהו השביעוהו שלא יבא עוד אל בית אביו ולא יגלה עצמו לאביו ולא יודיע לאביו שהוא חי ושהוא נמכר ולא יאמר לשם שהוא מבני יעקב בשום סימן ולא בשום רמיזה וכן עשה שמוטב היה לו לעשות כן ולא שימות בידם דאי לא היה כן כשהיה גדול בבית אדוניו וגם תשע שנים שהיה מלך במצרים שבע שני השבע ושתים מן הרעב למה לא שלח לאביו לאמר הנני כאן במצרים הלא היה יודע כי אביו מצטער עליו אלא ודאי נשבע להם:

בראשית לז, כזלְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל־תְּהִי־בוֹ כִּי־אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו

וישמעו אחיו. האזינו דבריו ויטיבו בעיניהם ויעשו כן:

בראשית לז, כחוַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת־יוֹסֵף מִן־הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת־יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת־יוֹסֵף מִצְרָיְמָה

ויעברו אנשים מדינים. י"מ שהמדינים שמעוהו צועק בבור והעלוהו וגנבוהו ומכרוהו לישמעאלים בעשרים כסף ועשו ממנו סחורה גדולה מפני שלא הוציאו עליו כלום וישמעאלים הורידוהו למצרים ומה שאומר בסוף הפרשה והמדנים מכרו אותו אל מצרים כלו' כדי להורידו למצרים ואינו רק דברי בדאות שהרי כתוב שם לפוטיפר ועוד דאכתי קשה למה לא גילה עצמו וגם יש מי שאומר מדנים ומדיינים על שם המשאות שהיו נושאים כמו (איוב ל"ח) התקשר מעדנות כימה, (ש"א ט"ו) וילך אליו אגג מעדנות ופעמים שמבליע הע' כי דרך להבליע אותיות אחה"ע כמו (ש"א ט"ו) וירב בנחל שהוא כמו ויארב וכן מפרש (שופטים ה') יושבי על מדין כמו על המשאות המקושרות וכל זה איננו שוה לי אלא אומה אחת היו כמו שפיר' כמו שקוראים אותנו פעמים יהודים פעמים עבריים ופעמים ישראלים פעמים ישורון והאמת כי אחיו מכרוהו כמו שאמר להם אשר מכרתם אותי הנה והשביעוהו כמו שפי' ועשו ממנו סחורה גדולה כאדם המוכר שדהו מפני רעתה כי היו נותנים השלהם שירחיקוהו מהם כי תכלית שנאה שנאוהו:

בראשית לז, לוַיָּשָׁב אֶל־אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי־בָא

הילד איננו. כי לא היה בשעת מכירה כמו שפי':

אנה אני בא. לבקש, ואיך אשוב לראות ברע אשר ימצא את אבי. יש אומר שדם שעיר דומה לדם אדם ושמא הכי אינה לידם:

בראשית לז, לבוַיְשַׁלְּחוּ אֶת־כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל־אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר־נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם־לֹא

וישלחו את כתונת יוסף. ע"י אחרים ואמרו הביאו זאת אצל אבינו שידע שמת ולא יטרח לבקשו ואנו אין אנו יכולין להביאו אליו שנראה ברע והם עשו בערמה שלא יבקשנו פן ימצאנו וידע את אשר עשו והן עצמן לא רצו להביאה פן ירגיש בהם ויחשדם כי יודע היה שהם שונאים אותו:

ויביאו. אות' השלוחים אל אביהם:

בראשית לז, לגוַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף

טרוף טורף יוסף. כמו טריפה לא הבאתי אליך כל הנהרג ע"י חיה רעה נקרא טריפה כמו (נחום ב') טורף אריה בדי גוריו, (בראשית מ"ט) בנימין זאב יטרף, וכן (יחזקאל י"ט) וילמד לעשות (לטרף) טרף אדם אכל:

בראשית לז, להוַיָּקֻמוּ כָל־בָּנָיו וְכָל־בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי־אֵרֵד אֶל־בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו

בנותיו. כלותיו ובנות בניו:

כי ארד אל בני. על בני:

אבל שאולה. אבל בקבר שלא אתנחם כל ימי חיי:

ויבך אותו אביו. אחר הנחמה שלא קבל תנחומין:

מקורות הנוסח של הפירושים

בכור שור: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Bekhor Shor – בכור שור, לייפציג, תרט"ז (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)

נוסח המקרא: כתב יד לנינגרד (Westminster Leningrad Codex, נחלת הכלל). חלוקת המילים לשורשים: Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0). הטעמים הושמטו לנוחות הקריאה.