בראשית לז, כו

מה בצע. מה ממון, כתרגומו:

וכסינו את דמו. ונעלים את מיתתו:

וַאֲמַר יְהוּדָה לַאֲחוֹהִי מָה מָמוֹן נִתְהֲנֵי לָנָא אֲרֵי נִקְטּוֹל יָתּ אָחוּנָא וּנְכַסֵי עַל דְּמֵהּ

וַאֲמַר יְהוּדָה לַאֲחוֹהִי מַה הַנְיַית מָמוֹן יְהִי לָן אֲרוּם נִקְטוֹל יַת אֲחוּנָא וּנְכַסֵי עַל דְמֵיהּ

וכסינו את דמו ונעלים את מיתתו לשון רש"י (רש"י על בראשית ל״ז:כ״ו) וכן אמר אונקלוס (תרגום אונקלוס על בראשית ל״ז:כ״ו) ונכסי על דמיה והנכון שהוא כפשוטו כי מנהג רוצחי מסתרים להרוג הנרצח ולקברו ולכסות דמו בעפר כענין שנאמר (שמות ב יב) ויטמנהו בחול ולכך אמר להם הנה אנחנו הורגים את אחינו ומכסים את דמו בעפר כי כן יחשב לנו והנה ראובן למד להם שלא ישפכו דם בידם אבל ישליכוהו בבור וימות שם שאין עונש הגורם כעונש השופך דם ובא יהודה עתה ואמר גם זה יחשב לנו לרציחה כאלו אנחנו הרגנוהו וכן הדבר באמת וכענין שאמר הכתוב ( יב ט) ואותו הרגת בחרב בני עמון ודינא רבא ודינא זוטא איכא ביניהו ושניהם אמרו אמת:

מה בצע. מה תועלת. וקרוב מטעם חפץ. וכן מה בצע בדמי:

מה בצע. מה תועלת. כי אמנם הנקמה תכוין לאחד משתים אם נשלם לעושי הרע והנה בזה כי נהרוג את אחינו נשלם רעה גם לעצמנו כי יכאב לבנו על מיתתו ועל אכזריותינו נגדו. ואם להפחיד את הנשארים שישמעו וייראו מלהזיק אותנו. הנה גם זה המין מהתועלת לא נשיג כי נעלים את מיתתו:

וכסינו את דמו. בשביל כבודנו ובשביל יראת אבינו:

מה בצע ב' במסורה הכא ואידך מה בצע בדמי. וזהו מה בצע בדמי אם אהרוג את אחי:

מה בצע כי נהרג את אחינו שהרי אין זו נקמה כי כל המתים משתכחים וכן אמר דוד אל תהרגם פן ישכחו עמי.

מה בצע כל המברך יהודה הרי זה מנאץ לפי שהציל יוסף בלשון מה בצע דמשמע הא אם יש בצע נהרגנו ועל זה נאמר ובוצע ברך נאץ ה'

וכסינו את דמו פרש״י ונעלים את מיתתו כמו ונעלם דמתרגמינן ויהא מכסה. שנצטרך לכסות ולהעלים מיתתו ולא נוכל להתפאר בה בשביל צערו של אבא ונוהג שבעולם כשאדם מתנקם משונאו אין הנקמה נחשבת אם אינו מתפאר בה.

מה בצע כי נהרוג אחינו וכסינו את דמו. לשון דמים כלומר מן בני אדם אין זו נקמה. אי נמי פשט וכסינו את דמו לשון כיס דמו לשון משנה דמים מעות כלומר טוב לנו שנמכרנו ונשים את דמו בכיס לכו ונמכרנו לישמעאלים וכו' ולא אמרו אבל נמכרנו דמשמע דקאי להריגה:

מה בצע. אמר יהודה למה נעשה עון זה להמיתו ולא נהנה כלום במיתתו מוטב שנמכרנו ולא יהיה העון כ"כ ונהנה וגם לא נראה אותו עוד ולא יקניט אותנו ונראין הדברים שכשמכרוהו השביעוהו שלא יבא עוד אל בית אביו ולא יגלה עצמו לאביו ולא יודיע לאביו שהוא חי ושהוא נמכר ולא יאמר לשם שהוא מבני יעקב בשום סימן ולא בשום רמיזה וכן עשה שמוטב היה לו לעשות כן ולא שימות בידם דאי לא היה כן כשהיה גדול בבית אדוניו וגם תשע שנים שהיה מלך במצרים שבע שני השבע ושתים מן הרעב למה לא שלח לאביו לאמר הנני כאן במצרים הלא היה יודע כי אביו מצטער עליו אלא ודאי נשבע להם:

מה בצע כי נהרוג את אחינו שההורג הוא לא' מג' סבות. א' לגזול ממונו. ב' להנקם ממנו. ג' מפני הכבוד שעשה גבורה. לראשון אמר מה בצע כתרגום מה ממון מתהני לנא. לשני אחינו הוא ואין ראוי להנקם ממנו. לג' אינו כבוד שנראה גבורתנו שעל כרחינו צריך שיהיה סוד אצלינו:

מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו. בכל מקום שנזכר במקרא לשון בצע מדבר בהנאת ממון, וכאן מהיכא תיתי שיהיה להם הנאת ממון בדבר ההריגה על כן נ״ל שכל עיקר הקנאה היתה על הבכורה כי הרגישו האחים בכתונת הפסים שיתן לו הבכורה כמבואר למעלה, ולפי שמשפט הבכור ליקח פי שנים על כן הלכו לרעות צאן אביהם לשכם, מקום מוכן לפורעניות וסכנה מפני האומות אשר סביבות שכם, פן יגזלו צאנם ובקרם מחמת שבני יעקב לקחו צאנם ובקרם כשבאו על שכם, ולא הקפידו האחים אף אם יקומו עליהם אויבים ויקחו כל המרעה, באמרם אם הקטן שבנו יקח פי שנים גם לנו גם לו לא יהיה, והיו מתיאשים שיפסיד כל אחד חלקו כדי שיפסיד יוסף שני חלקים, כמעשה של הקנאי והחמדן שבאו לפני שלמה, וכאשר הלכו לשכם הרגיש יעקב בתחבולתם ושלח את יוסף לאמר לך ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן מן האויבים אשר סביבותם, ויוסף אמר את אחי אני מבקש ואין אני חושש אל הצאן, וע״כ אמר הלא אחיך רועים בשכם, ולשון הלא כך משמע הלא מקום זה מסוכן ומוכן לפורעניות, ולא אמר רועים בצאן, נוכל לומר שהם רועים א״ע ואינם חוששין אל הצאן מן הטעם שנתבאר למעלה.

ומה שאמרו לכו ונהרגהו. נראה לפרש שחשבוהו להולך רכיל וכל הולך רכיל גורם ש״ד כמ״ש (יחזקאל כב ט) אנשי רכיל היו בך למען שפך דם, ועוד אמרו רז״ל (דב״ר ה י) לשון הרע תלתא קטיל כו', על כן נאמר ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו, לפי שהבא להרגך השכם להרגו ז״ש ובטרם יקרב הוא אליהם להרגם התנכלו להמיתו קודם ובטרם יקרב הוא אליהם, זה״ש ועתה לכו ונהרגהו, מהו ועתה אלא עתה תיכף ומיד בטרם יקרב הוא אלינו וזה פירוש יקר. ולמעלה בארנו פסוק זה בדרך אחר בפסוק ויבא יוסף את דבתם. וישמע ראובן ויצילהו מידם לפי שהיה מתירא פן יתלו כל הסרחון בו כדי שתשוב אליו הבכורה שניטלה ממנו ונתנה ליוסף.

ויאמר יהודה מה בצע, של ממון יהיה לנו כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו בשלמא אם היה לנו רשות לפרסם הדבר היה כאן בצע ממון, כי מאחר שנלקחה הבכורה מן ראובן א״כ ראובן הבכור נסתלק, ויוסף מת, א״כ יחזור חלק של הבכור לכל האחים בשוה, אבל עכשיו שמחמת צערו של אבא אין לנו רשות לפרסם הדבר וכל הימים יהיה בספק שמא יוסף חי ונאבד, או לארץ רחוקה נמכר, א״כ אפילו אחרי מות אביהם יהיה חלקו מונח בב״ד, עד שיודע מה היה לו, ועלינו להביא ראיה שנהרג מפני שכבר אמרנו בפני אבינו שלא נהרג, וא״כ אין כאן בצע ממון. לכו ונמכרנו לישמעאלים ואז יהיה לנו בצע ממון כי שם יהיה עבד עולם, וא״כ מה שקנה עבד קנה רבו ובודאי אבינו יעבור נחלתו מכל וכל, כי מה הנאה יהיה לו אם ינחילנו ויבא רבו ויקח כל אשר לו.

ובענין המכירה לישמעאלים ולמדינים, נראה שכך פירושו כי האחים לא רצו למוכרו כ״א לישמעאלים לבד, כי אמרו שישמעאל הוא אחי יצחק ומצד הקורבה ירחם עליו, ואולי שעל ישמעאל אמרו כי אחינו בשרנו הוא מלשון כי אנשים אחים אנחנו, אך שישמעאלים אלו לא רצו לקנותו כי לא היו סוחרים, וכל זמן שלא היה להם סוחר שיחזור ויקנה מהם תכף מיד ליד לא רצו לקנותו, וכאשר אח״כ עברו אנשים מדינים סוחרים אז ראו הישמעאלים כי יש להם סוחרים שיחזרו ויקנו מהם אז נתרצו לקנות, זה״ש וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעאלים, וממילא שמעינן שהישמעאלים מכרוהו למדינים בלא רצון האחים, או בלא ידיעתם, והמדינים חזרו ומכרוהו לפוטיפר כו', וכאשר שב ראובן אל הבור והילד איננו אמר ואני אנה אני בא, כי אם מחמת חלק הבכורה הרגתם את יוסף, א״כ שמא גם לי תעשו כן שלא תחזור לי הבכורה, ואני אנה אני בא כי אנה מפניכם אברח, ויכול להיות שמחמת יראה זו רצה ראובן להצילו מעיקרא.

מה בצע. בסנהדרין ד״ו אי׳ דמש״כ ובוצע ברך נאץ ה׳ זה יהודה שאמר מה בצע. מבואר דפירשו חז״ל מה בצע. מה פשרה היא זו שאמר ראובן. ובצע הוא לשון ביצוע הדין וכמו בצע אמרתו. ואמר שאין זה פשרה שלא לשפוך דם בידים אלא להשליכו אל הבור וימות תחתיו. סוף סוף אנו הורגים אותו. אלא וכסינו את דמו. שאם היינו הורגים אותו בידים היה דמו נשפך לארץ ועתה כסינו את דמו אין זו פשרה אלא כך יש לעשות הפשר - ונמכרנו לישמעאלים. והמה אם יכוהו כדרך אדון המכה ורודה בעבדו, וידנו אל תהי בו לא אנחנו המכים אותו:

ויאמר יהודה. פי' רי"א שא"ל ההורג נפש יהיה, או לקחת ממונו, ועז"א מה בצע, מה נרויח מזה, או להנקם, עז"א כי נהרג את אחינו, או להטיל מוראו על הארץ, עז"א הלא וכסינו את דמו ולא יודע לאיש:

ע אבל לא תפרשהו לשון גזילה:

פ רצונו לתרץ הא לאו חיה ועוף היה, ועוד הא השליכוהו אל הבור ואין כאן דם שצריך לכסותו: