בראשית לז, כח

ויעברו אנשים מדינים. זו היא שיירא אחרת, והודיעך הכתוב שנמכר פעמים הרבה:

וימשכו. בני יעקב את יוסף מן הבור וימכרוהו לישמעאלים, והישמעאלים למדינים, והמדינים למצרים:

וַעֲבָרוּ גַבְרֵי מִדְיָנָאֵי תַּגָּרֵי וּנְגִידוּ וְאַסִּיקוּ יָת יוֹסֵף מִן גֻּבָּא וְזַבִּינוּ יָת יוֹסֵף לַעֲרָבָאֵי בְּעֶסְרִין כְּסָף וְאַיְתִיוּ יָת יוֹסֵף לְמִצְרָיִם

וְעָבָרוּ גַבְרֵי מִדְיָנָאֵי מָרֵי פְּרַקְמַטְיָא וּנְגִידוּ וְאַסִיקוּ יַת יוֹסֵף מִן גוּבָא וְזַבִּינוּ יַת יוֹסֵף לַעֲרָבָאִין בְּעֶשְרִין מָעִין דִכְסַף וְזַבְּנוּ מִנְהוֹן סַנְדְלִין וְאַיְיתִיוּ יַת יוֹסֵף לְמִצְרָיִם

ויעברו. וכאשר עברו עליהם הישמעאלים הסוחרים כי המדינים יקראו ישמעאלים וכן אמר על מלכי מדין כי ישמעאלים הם:

ויעברו אנשים מדינים - ובתוך שהיו יושבים לאכול לחם ורחוקים היו קצת מן הבור לבלתי אכול על הדם וממתינים היו לישמעאלים שראו וקודם שבאו הישמעאלים עברו אנשים מדינים אחרים דרך שם וראוהו בבור ומשכוהו ומכרוהו המדיינים לישמעאלים. ויש לומר: שהאחים לא ידעו ואף על פי שכתוב אשר מכרתם אותי מצרימה. יש לומר: שהגרמת מעשיהם סייעה במכירתו. זה נראה לי לפי עומק דרך פשוטו של מקרא. כי ויעברו אנשים מדינים משמע ע"י מקרה והם מכרוהו לישמעאלים. ואף אם באתה לומר וימכרו את יוסף לישמעאלים כי אחיו מכרוהו, אם כן צריך לומר שהם ציוו למדינים סוחרים למושכו מן הבור, ואח"כ מכרוהו לישמעאלים.

מדינים סוחרים. בעלי סחורת גמלי הישמעאלים:

וימכרו את יוסף לישמעאלים. לישמעאלים עשו את המכר בעד המדינים הסוחרים ולא רצו לדבר עם הסוחרים פן יכירום בשבתם לפעמי' בעירות למכור אבל דברו עם בעלי הגמלים שאינם מתעכבים בעירות אבל עוברים בהם דרך העבר' בלבד ועל ידם עשו המכר אבל הקונים היו המדינים סוחרים כאמרו והמדנים מכרו אותו אל מצרים. וכן קרה לאבותינו בבית שני שמכרו קצתם את קצתם ביד הרומיים בפרט כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה ששעבדו ישראל לרומיים וגרמו לנו זה הגלות כמו שהיה הענין במכירת יוסף שנתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרי' בדבריה' ז"ל:

וימשכו ויעלו. מתחלה מכרוהו כשהיה בבור בעשרים כסף בלבד מפני שהוריקו פניו מפחד הנחשים ומיד וימשכו עד חצי הבור ומיד חזר לו תואר יפיו כשנצל מן הנחשים וכשראוהו אחיו יפה כבתחלה לא רצו לתתו בעשרים כסף ואמרו להחזירו לבור ונתנו להם הישמעאלים בפשרה מנעלים יותר וזה שאמר הכתוב על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים וגו'. ומיד ויעלו את יוסף מן הבור לגמרי:

וימכרו את יוסף לישמעאלים. פירש"י שאחיו מכרוהו לישמעאלים וישמעאלים למדינים והמדינים למצרים. ולפי זה יש לפרש הפרשה כן וישאו עיניהם ויראו והנה אורחת ישמעאלים באה ובתוך כך ויעברו אנשים וגו' ולפיכך הזכירם הכתוב כאן כדי שלא תתמה כשתגיע להפסוק והמדנים מכרו אותו אל מצרים מאין בא ליד המדנים ומי מכרו להם והודיעך כאן שכך היה המעש' שבתוך כך שאחיו דברו ביניהם למכרו לישמעאלים עברו אנשים מדינים וימשכו אחיו את יוסף מן הבור ומכרוהו לישמעאלים וכל זה ראו המדינים ואח"כ קנוהו המדנים מידם כי היו טוענין בשבילנו הוציאוהו מן הבור כדי למכרו לנו ולפיכך מכרוהו להם והם מכרוהו לפוטיפר. וא"ת למה נכתב כאן והמדנים מכרו היה לו לכתוב והמדינים. פי' רשב"ם בפי' חומש שלו מדנים ומדינים וישמעאלים אומה אחת אף כי מדן ומדין וישמעאלים אחים היו וקשיא דלעיל הביא רש"י וז"ל מדרש אגדה פסים על שם צרותיו שנמכר ארבעה פעמים. ולפי זה לא מצינו שהי' מכור רק שלשה פעמים. לכן נ"ל כן וישאו עיניהם ויראו והנה אורחת ישמעאלים וגו' והיו מדברים ביניהם לכו ונמכרנו לישמעאלים הבאים אצלנו וטרם באו הישמעאלים אליהם ויעברו אנשים מדינים סוחרים ומכרוהו אליהן בעודו בבור בעבור נעלים בספק אם חי אם מת ובעודם מושכים אותו מן הבור הישמעאלים באו אליהם וימשכו המדנים את יוסף מן הבור וימצאוהו חי וימכרו לישמעאלים וישמעאלים למדנים והמדנים למצרים הרי כאן ארבעה מכירות והא דכתיב לקמן ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים. כך היה המעשה כי כאשר ראהו פוטיפר תמה אמר גרומני מוכר כושי ואין כושי מוכר גרומני פי' גרומני אדם יפה ולכן אמר ודאי אין זה עבד תנו לי ערב שלא גנבתם אותו ובאו הישמעאלים שמכרוהו להם וערבוהו ולזה כתיב מיד הישמעאלים לפי שהם ערבוהו:

בעשרים כסף. וא"ת איך אדם יפה כיוסף לא נמכר כי אם במעט כזה. י"ל שנמכר בעשרים כסף לכל אחד ואחד מאחיו. ובפרקי ר' אליעזר פריך הכי ומשני שהוריקו פניו מאימת נחשים ועקרבים. וי"א בעשרים כסף זקוקים כסף שהרי חשבון אותיות כסף עולה ק"ס אסתרלינ"ש בזקוק שקורין מאר"ק כלומר שהם י"ג דינר' ופ' אסתרלינש:

וימשכו ב' במסורה הכא ואידך וימשכו ויעלו את ירמיהו. שנפרע מירמיהו מה שעשו ליוסף:

ויעברו אנשים מדינים סוחרים וימשכו. לפי הפשט העוברים משכוהו ומכרוהו לא האחים, ולפי זה מה שאמר להם יוסף אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה, הענין כי השלכתם אותי לבור שהיתה סבת המכירה, וזהו שאמר מצרימה כלומר שנתגלגל מאדון לאדון ונמכר פעמים רבות עד שהורד למצרים, והחטא שנמצא עליהם המפורש בעשרה הרוגי מלכות הוא זה שהם היו סבת המכירה, וגדולי עולם כמותם ראויים להענש על השלכת אחיהם הנכבד לבור ולהחשב להם לרציחה כאלו הרגוהו בידם, כענין שכתוב (שמואל ב י״ב:ט׳) ואותו הרגת בחרב בני עמון. כי אין הפרש בין ההורג את חברו בידים או המסבב לו מיתה אלא דינא רבה ודינא זוטא.

בעשרים כסף. נצטוינו בתורה בפדיון הבן שיהיה חמש סלעים, הוא שכתוב (במדבר י״ח:ט״ו-ט״ז) ופדויו מבן חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים. והסלע ד' דינרים, וא"כ ה' סלעים ד' פעמים הם עשרים כסף, וזהו שתרגם אונקלוס בעשרים כסף, ולא תרגם בעשרין סלעין דכסף, והא למדת למצות פדיון הבן שהוא חמשה סלעים שהם עשרים כסף, לפי שבא לכפר על מכירת יוסף בכורו של רחל שנתנה לו הבכורה, שנמכר בכ' כסף.

ויעברו אנשים מדינים סחרים אצל הבור שהיה יוסף מושלך בו ושמעו שהיה צועק ובוכה.

וימשכו המדינים את יוסף ויעלו אותו מן הבור וימכרוהו לישמעאלים וישמעאלים מסרוהו לפקדון ליד המדינים ונמכר לפוטיפר מיד שניהן ונתקיימו ג׳ מקראות והמדינים מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר ומקרא זה ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים ומקרא אחר אשר מכרתם אותי מצרימה כלומר ע״י גרמתכם.

מן הבור ואחיו לא ידעו מאומה מכל זאת וכשהלך ראובן אל הבור ולא מצאו חשבו כולם חיה רעה אכלתהו ולא שקרו לאביהם שאם מכרוהו לשום אדם לא היה גוי וממלכה בד׳ פנות העולם שלא יבקשוהו עד שידעו בירור דבר אם הוא חי או מת. ועוד אם היו מסופקים ממנו אם הוא חי או מת מדוע לא הכירהו במראה או בדיבור ובבנימין שאמר לו אלקים יחנך בני ובמשאות חמש ידות שלו ובמה שהושיבם לפניו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו, אלא כן הוא כמו שפי'. ד״א בעוד שהיו מדברים ביניהם לכו ונמכרנו לישמעאלים הבאים עלינו ובטרם הגיעו הישמעאלים אליהם ויעברו אנשים מדינים סחרים ומכרוהו להם בעודו בבור פן יבכה לפניהם ויתביישו ממנו וימשכו המדינים ויעלו את יוסף מן הבור שהרי קנוהו מיד אחיו ובעודם מושכין אותו מן הבור באו הישמעאלים עליהם וימכרו המדינים את יוסף לישמעאלים והישמעאלים מכרוהו למדינים ומדינים לפוטיפר הרי כאן ד׳ מכירות. והא דכתיב לקמן ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים, כך היה המעשה השבטים מכרוהו למדינים ומכירה זו לא נכתבה הואיל ולא היתה רק לפי שעה ומדינים מכרוהו לישמעאלים וישמעאלים למדינים ומכירה זו שלישית לא נכתבה לפי שהשלישית הישמעאלים מכרוהו בחפזון ובהצנע כי אמרו שמא יחזרו בהם המדינים מלקנותו ומדינים מכרוהו לפוטיפר כשראה פוטיפר את יוסף שהיה יפה מראה ביד המדינים שהיו המדינים סוחרים שהרי אחים הם לישמעאלים, תמה בעצמו ואמר גרמני מוכר את הכושי ואין כושי מוכר את הגרמני פי׳ אדם יפה, אמר פוטיפר ודאי זה אינו עבד תנו לי ערב שלא גנבתם אותו הלכו המדינים והביאו הישמעאלים וערבו שלא גנבוהו והיינו דכתיב ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים פי׳ מערבותם כמו אנכי אערבנו מידי תבקשנו.

בעשרים כסף וכי אדם יפה כיוסף לא נמכר אלא בדבר מועט כזה, אלא מחמת שהוריקו פניו בבור מחמת הנחשים לא מכרוהו יותר, וכל אחד מהשבטים נטל שני כספים לחלקו לקנות לחם מנעלים שנאמר על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים. ד״א בעשרים כסף שכך קצב זה כתוב בפרשה כדכתיב ואם מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה והיה ערכך הזכר עשרים שקלים, ויוסף לא הגיע לכלל עשרים באותו פרק כדכתיב ויוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן, אמר הקב״ה אתם מכרתם את בן רחל הבכור בחמש סלעים לפיכך יהא כל אחד ואחד מכם מפריש חמש סלעים של בכור במנה צורי. א״ר יהודה בר סימון אמר הקב״ה לשבטים, אתם מכרתם בנה של רחל בחמש סלעים לפיכך יהא כל אחד ואחד מכם מגיעו בקע לגולגולת.

וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף. והישמעאלים למדינים והמדינים מכרו אותו אל מצרים כדפ"י וכן פירש פסים על שם המכירות איתא במדרש מהרו המדינים לקנותו בעודו בבור לפי שהיו מכירים הישמעאלים שראו מרחוק שהיו עשירים ושיקנוהו כאשר עשו והישמעאלים מכרוהו לפוטיפר ואיתא בב"ר א"ל פוטיפר גרמוני מוכר כושי ואין כושי מוכר גרמוני פירוש אדם לבן לפי' הכושי חפץ בזרע לבן ומעכבהו לעצמו תנו לי ערב שלא גנבתם אותו והביאו המדינים לערב להם וזהו שאמר הכתוב והמדינים מכרו אותו אל מצרים וכו' פירוש על ידם אך קשה דכתיב ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים. וי"ל דמדין ומדן אחד הם ונמכר שני פעמים לבד אך על ידי שלשה היה נמכר ראו בני יעקב הישמעאלים מרחוק והכירום שהיו עשירים ומדינים עברו מיד ונדרו להם בני יעקב מעות להיות סרסורים לעזור להם למכרו לישמעאלים וקנאוהו הישמעאלים. וגם שכרו למדינים לבוא למצרים לעוזרם למכרו ולהעיד על הקנייה וזהו והמדנים מכרו אותו וגם מיד הישמעאלים קנאו פוטיפר וניחא ב' הפסוקים. אכן קשה לרשב"ם אחי ר"ת הא כתיב את מדן ואת מדין ומשמע דשתי אומות הן ועוד דכתיב פסים רמז לד' מכירות לפ"י רשב"ם הישמעאלים לקחו ממדינים שלקחו תחילה מבני יעקב כדמפורש בקרא ויעברו אנשים מדינים סוחרים וישמעאלים מכרוהו למדנים ולא היה בידם מעות אלא כך אמרו המדנים יהיה בידכם עד שנרד למצרים ולשם נפרעה מעות כי אתם לא תוכלו למכור גרמוני שאתם כושיים כדמפורש ויותר עיקר שימכר בידינו ועשו כן והמדנים מכרו אותו לפוטיפר וניחא ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים שהמה מסרו לו שעדיין לא פרעו אותו המדנים שהיו כמו סרסורה שמוכר לזה בעודו בזה:

ויעברו אנשים מדינים. י"מ שהמדינים שמעוהו צועק בבור והעלוהו וגנבוהו ומכרוהו לישמעאלים בעשרים כסף ועשו ממנו סחורה גדולה מפני שלא הוציאו עליו כלום וישמעאלים הורידוהו למצרים ומה שאומר בסוף הפרשה והמדנים מכרו אותו אל מצרים כלו' כדי להורידו למצרים ואינו רק דברי בדאות שהרי כתוב שם לפוטיפר ועוד דאכתי קשה למה לא גילה עצמו וגם יש מי שאומר מדנים ומדיינים על שם המשאות שהיו נושאים כמו (איוב ל"ח) התקשר מעדנות כימה, (ש"א ט"ו) וילך אליו אגג מעדנות ופעמים שמבליע הע' כי דרך להבליע אותיות אחה"ע כמו (ש"א ט"ו) וירב בנחל שהוא כמו ויארב וכן מפרש (שופטים ה') יושבי על מדין כמו על המשאות המקושרות וכל זה איננו שוה לי אלא אומה אחת היו כמו שפיר' כמו שקוראים אותנו פעמים יהודים פעמים עבריים ופעמים ישראלים פעמים ישורון והאמת כי אחיו מכרוהו כמו שאמר להם אשר מכרתם אותי הנה והשביעוהו כמו שפי' ועשו ממנו סחורה גדולה כאדם המוכר שדהו מפני רעתה כי היו נותנים השלהם שירחיקוהו מהם כי תכלית שנאה שנאוהו:

ויעברו אנשים מדינים סוחרים וגו'. יש בזה ספק שבמה שאמר לכו ונמכרנו לישמעאלים נראה שמכרוהו לישמעאלים ובמה שאמר ויעברו אנשים מדינים סוחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור נראה שמכרוהו למדינים וממה שאמר אח"כ וימכרו את יוסף לישמעאלים נראה שמכרוהו לישמעאלים ומה שאמר אח"כ והמדנים מכרו אותו אל מצרים נראה שמכרוהו למדנים ורז"ל אמרו שנמכר פעמים רבות. ור' אברהם אמר כי המדינים יקראו ישמעאלים כאשר אמר הכתוב על מלכי מדין כי ישמעאלים הם עד כאן. ויתכן לפרש שהמדנים היו סרסורים בין אחי יוסף לישמעאלים שאמרו אחי יוסף נער אחד יש לנו בבור הוציאוהו ומכרו אותו והישמעאלים קנו אותו מהסרסורים שהוציאוהו מן הבור ומה שאמר וימכרו את יוסף לישמעאלים ר"ל הסרסורים האלה מכרוהו לישמעאלי' ואח"כ הלכו הסרסורים עם הישמעאלים שגם הם דרכם למצרים ובמצרים אמרו הישמעאלים להם כמו שקניתם אותו לנו מיד אותם האנשים כך תהיו סרסורים למוכרו וזה שאמר והמדנים מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר שהם הסרסורים וזהו שאמר אח"כ ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה מיד הישמעאלים שהישמעאלים היו בעליו. ויש ספק במכירת יוסף איך אחיו חטאו חטא גדול כזה ואולי לפי שהבא להרגך השכם והורגו ויוסף אמר עליהם שחשודים על אבר מן החי ועל העריות:

ויעברו אנשים מדינים וגו׳. צריך לדעת למה הזכיר עברת אנשים מדינים, אחר שלא היה המכר אלא לישמעאלים, כאמרו ״וימכרו את יוסף לישמעאלים״. וכן מוכח מהכתובים (בראשית לז:כה) ״והנה ארחת ישמעאלים וגו׳ לכו ונמכרנו לישמעאלים״, אם כן ספור ״ויעברו אנשים מדינים״ לא נודע כונתו.

עוד רואני שאמר עוד הכתוב אחרי זה (בראשית לז:לו) ״והמדנים מכרו אותו״ וגו׳, אם כן מוכח כי למדנים מכרוהו, וכתוב ראשון מכחישו. עוד אמר הכתוב אחר כך (בראשית לט:א) ״ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים״, הרי העמיד המכר שהיה לישמעאלים כאמור בתחלת הענין ולא למדנים. ורבותינו זכרונם לברכה (בראשית רבה פד:כב) אמרו מלמד שנמכר מכירות הרבה, ואין מתישבים פשטי הכתובים בזה, והבן:

והנכון הוא כי פרוש של דברים הוא על זה הדרך, כי מתחלה הודיע הכתוב ״והנה ארחת ישמעאלים״ וגו׳ (בראשית לז:כה), ודברי יהודה שאמר ״לכו ונמכרנו לישמעאלים״. ולהיות שארחת ישמעאלים זו אינם סוחרים להתגר בכל מין קנין זולת במה שהיו נושאים, ואין מציאות שיקנו את יוסף, אשר על כן הזמין ה׳ אנשים מדינים סוחרים, פרוש שמכירים כל מין סחורה אשר תזדמן לקנותה להרוחה. ותדע כי הסוחר אינו בעל הכיס אלא בעל הידיעה וההכר, ובעל הכיס יקנה על פיו, כמו שידוע זה בפנות גדולות בעולם, ובאמצעות אלו הסוחרים נגמר הדבר של המכר לישמעאלים.

והוא שאמר הכתוב ויעברו אנשים מדינים סוחרים, ובאמצעותם מכרו יוסף לישמעאלים, כי זולתם לא היו הישמעאלים קונים. והנה כיון שבין שניהם, המדנים והישמעאלים, היה המכר, הרי יש למדנים חלק ברוח לצד כי הם הקונים, ולישמעאלים חלק ברוח לצד כי הם בעלי כיסים אשר נתנו עשרים כסף. ולזה אמר והמדנים מכרו אותו אל מצרים (בראשית לז:לו) וגו׳, כי לצד שהיה להם חלק בו וגם הם היודעים הערך, הם היו המוכרים, לא הישמעאלים כי אינם בקיאים בשעור שויו. אבל גופו של יוסף היה ביד הישמעאלים, כי הם העקרים שנתנו בו כספם, ולזה אמר ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים (בראשית לט:א). דקדק לומר מיד כי בידם היה שהורידוהו שמה, ואין מציאות לקנותו פוטיפר זולת ממי שהיה בידו. וגם לא היו ישמעאלים יכולין למכרו הם לבדם מבלי המדנים, מלבד טעם שהן הבקיאין בשויו וידעו כמה שעורו, גם לצד שיש להם חלק ברוח צריך שיסכימו הם על המכר. ולזה אמר הכתוב שהמדנים מכרו ולקחו מיד הישמעאלים, ובזה נתישבו הכתובים כפתור ופרח. ודברי רבותינו זכרונם לברכה שאמרו שנמכר פעמים רבות, זה דרך דרש. ואולי כי להיות שהיו חלקים הרבה בלקיחתו יחשב מכירות רבות. ופשט הכתוב הוא כמו שכתבתי, והדרשה תדרש.

וימכרו את יוסף. אולי שאחר שהפילוהו כל כך ובזוהו בערום ובהשלכתו לבור, נח קצת רוגזם ונתרצו בעצת יהודה. וכנגד מה שאמרו (בראשית ל״ז:כ׳) ״ונראה מה יהיו חלומותיו״ שנראה שהיו מבקשים אופן לשלול בהחלט היות הדבר, אולי שחשבו כי באמצעות פחיתות זה שמכרוהו הרי הוא מחלט לעבד יוסף, כי הקונהו ראשון הרי הוא לעבד לו ומן הנמנע לצאת מתחת ידו זולת במכר אחר לזולת, ומעתה קנה שם עבדות עולם, והוא אמרו (תהילים ק״ה:י״ז) ״לעבד נמכר יוסף״, והרי הוא מחלט החלט גמור מהשנות לבן חורין ואין צריך לומר מעלות לגדלה.

אנשים מדינים סחרים. שהלכו במדבר עם אותה אורחת ישמעאלים והגמלים שהרי א״א לילך במדבר בלי אורחה גדולה והמה הלכו רגלי ומש״ה לא ראו מרחוק אלא הגמלים הגבוהים. והמה המדינים שהלכו רגלי נטו מן הדרך לקול יוסף או שלבבם דפק להם להסתכל בזה הבור:

וימשכו. המדינים. והאחים שראו שמחו בזה כי נעשו רצונם בלי אמצעות עצמם ואלו לא דבר יהודה כך לא היו מניחי׳ למשוך ולמכור אלא הניחוהו בבור עד שמת אבל משהוחלט אצלם לעשות כן היה להם לנחת כשנעשה ע״י המדינים. והיינו דאי׳ בב״ר פ׳ פ״ד שנגנב יוסף שתי פעמים. היינו האחים גנבוהו מאביהם. והמדינים מן האחים. ומכ״מ אמר יוסף כשנתודע לאחיו כי מכרתם אותי הנה. משום שהמה גרמו לדבר וידעו מעשה המדינים ולא מיחו עליהם. ה״ז כמו שעשו המה. וכן פי׳ הרשב״ם:

ויביאו. הישמעאלים:

ויעברו. אבל בתוך כך עברו אנשים מדינים סוחרים מצד האחר, והקדימו לבא למקום הבור לפני בוא הישמעאלים, וימשכו המדנים משכו ויעלו את יוסף מן הבור, והם מכרוהו לישמעאלים בעשרים כסף, והישמעאלים הביאו את יוסף מצרימה, ומה שהזמין ה' את המדנים היה בשביל שלא יקחהו ראובן כמו שיתבאר:

צ דייק מדכתיב וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו, ואי היו המדינים היאך היו רשאים למוכרו והא עדיין לא היה שלהם, ועוד דאי המדינים משכו אותו מן הבור בלא ידיעת האחים ומכרו אותו, אם כן מאי זה דכתיב (לקמן מ"ה ד') אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי הנה, והא הם לא מכרו אותו, ועוד למה לי למיכתב לכו ונמכרנו לישמעאלים והא לא מכרו אותו, אלא וימשכו קאי על בני יעקב והם מכרוהו לישמעאלים וישמעאלים למדינים, ואין להקשות מנא ליה לרש"י דישמעאלים מכרוהו למדינים דילמא מכרו אותו למדנים שהם אומה אחרת כדכתיב (לעיל כ"ה ב') ואת מדן ואת מדין, דאם כן למאי נפקא מינה הזכיר הכתוב ויעברו אנשים מדינים סוחרים, אלא על כרחך לענין מכירת יוסף הזכיר הכתוב שישמעאלים מכרו אותו למדינים ומדינים למדנים ומדנים לפוטיפר, וק"ל נ"ל. אבל הרא"ם כתב שמדינים ומדנים אחד הוא, ולעיל גבי כתונת פסים הזכיר נמי סוחרים היינו לפי האגדה, וכאן פירש לפי פשוטו שמדינים וסוחרים אחד הם, וסיים אבל קשה מפסוק (לקמן ל"ט א') ויקנהו פוטיפר וגו' מיד הישמעאלים, יש לפרש אף על פי שנמכר פעמים רבות אבל עדיין לא נתנו לישמעאלים מחיר כספם שנתנו בעדו, ומכח זה היה עוד ביד הישמעאלים רק ריוח יותר על כספם לא היה של ישמעאלים אלא של מדינים, ומכח זה נשאר עדיין ביד הישמעאלים, וק"ל נ"ל: