בראשית לז, ז

מאלמים אלמים. כתרגומו מאסרין אסרן, עמרין, וכן (תהלים קכו ו) נשא אלמתיו, וכמוהו בלשון משנה (בבא מציעא כב ב) והאלמות נוטל ומכריז:

קמה אלמתי. נזקפה:

וגם נצבה. לעמוד על עמדה בזקיפה:

וְהָא אֲנַחְנָא מְאַסְרִין אֱסָרָן בְּגוֹ חַקְלָא וְהָא קָמַת אֱסַרְתִּי וְאַף אִזְדְקָפַת וְהָא מִסְתַּחֲרָן אֱסָרָתְכוֹן וְסָגְדָן לֶאֱסַרְתִּי

וְהָא אֲנַחְנָא מְפַרְכִין פֵּירוּכִין בְּגוֹ חַקְלָא וְהָא קָמַת פּוּרְכָתִי וְאוּף אִזְדְקֵיפַת וְהָא מִתְחַזְרָן פּוּרְכָתֵיכוֹן וְגַחְנוֹן לְפּוּרְכָתִי

מְפַרְכִין פֵּירוּכִין:

קמה אלומתי וגם נצבה והנה תסובינה אלומותיכם ענין החלום באלומות כי הראוהו שעל ידי אלומות ותבואה ישתחוו לו וענין תסובינה כי יקיפו אותו כמלך עתיד לכידור אשר עבדיו יחנו סביב לו:

מאלמים. מגזרת אלומים ונמצא בלשון נקבה נושא אלומותיו:

תסובינה. מפעלי הכפל. ודגשות הבי"ת לבלוע הבי" ת:

וגם נצבה. הורה שתהיה ממשלתו קיימת זמן ארוך וכן היה כי אמנם מלך שמונים שנה לא נעשה כן לכל הממלכות הנזכרות בכתבי הקדש:

והנה אנחנו מאלמים אלומים. ובענין שחלם עלה לגדולה כדכתיב ויצבור יוסף בר:

נצבה ב' במסורה הכא ואידך בית נתיבות נצבה. לומר שעי"ז החלום הציב ביתן של ישראל שכלכלם בשנת רעבון:

ותשתחוין ב' במסורה הכא ואידך ותגשן השפחות ותשתחוין. לומר שאף על פי שלא ראה בחלום הראשון אלא רמז להשתחויות י"א אחיו אף על פי כן כל בית אביו השתחוו לו כדכתיב ותגשן השפחות הנה וילדיהן:

והנה אנחנו מאלמים אלומים וגו'. היו רואים בחכמתם כי הפתרון בחלום האלומות שהיו משתחוים לאלומתו היא מעלת המלכות, וזהו שאמר וגם נצבה, שהוא מלשון מלכות, כלשון הכתוב (מלכים א כ״ב:מ״ח) נצב מלך. ומפני שידעו זה בחכמת הפתרון אמרו לו כמלעיגים, המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו, אבל נעלם מהם שע"י תבואה עתיד לבא אליו המלכות. ומן הידוע שכיון שהיו שונאים אותו היה ראוי להם לפתור לרעה, אבל הכל היה מאת הש"י כי זימן בפיהם הפתרון הזה למלכות. והנה זה כענין האמור בגדעון (שופטים ז׳:י״ד) אין זאת בלתי אם חרב גדעון בן יואש איש ישראל, לפי שאמר השי"ת רד אל מחנה מדין ואם ירא אתה לרדת רד אתה ופורה נערך אל המחנה, וכאשר ירד אל מחנה מדין שמע לאיש אחד ממחנה מדין שהיה מספר לרעהו חלום, וא"ל חלום חלמתי והנה צליל לחם שעורים מתהפך במחנה מדין, וחברו השיבו אין זאת בלתי אם חרב גדעון בן יואש איש ישראל, זימן הקב"ה הפתרון בפי חברו כדי שישמע גדעון החלום והפתרון ויתחזק בדבר וכן עשה. גם בכאן בענין יוסף זימן הקב"ה הפתרון בפי אחיו להוציאו למלכות, והוא שאמרו המלוך תמלוך עלינו.

ותמצא בכתוב ג' פעמים והנה כנגד ג' פעמים שהוצרכו לרדת למצרים להשתחוות לאלומתי, והיה להם הכנעה לפניו, פעם ראשונה כשהיה רעב בארץ כנען, ופעם שניה כשאמר להם יעקב (בראשית מ״ג:ב׳) שובו שברו לנו מעט אוכל שבו נתגלה יוסף, ופעם שלישית כשחזרו אליו עם יעקב אביהם ואז נתקיימו כל החלומות.

ותשתחוין לאלומתי. גם השמש והירח ואחד עשר כוכבים שהשתחוו לו, והם יעקב ובלהה ואחד עשר אחיו, כענין שכתוב באחיו וישתחוו לו אפים ארצה, וכתיב ביעקב (בראשית מ״ז:ל״א) וישתחו ישראל על ראש המטה.

מאלמים אלמים כענין שחלם עלה לגדולה ונעשה מושל כדכתיב ויצבור יוסף בר וגו'

ותשתחוין לאלמתי אות הוא כי העולם יצפו לתבואתו כי הוא משביר לכל עם הארץ.

ותשתחוין לאלומתי. שהיתה שלי שקופה על ראשה והיא באמצע ושלכם סביבותיה בעוגל עומדות כמו כן על ראשיהן אבל כפופות לצד אותה שלי ונראות כמשתחוות, פתרון שיהו צריכין לעומריו ולתבואתו:

והנה תסובינה אלומותיכם שהלכו סביב סביב כדי שלא להשתחוות ועל כרחם ותשתחוין לאלומתי או ירצה תסובינה כדרך העבדים שמשמשים לאדוניהם שהולכים סביב לו לשמשו או יאמר לפי שאמרו ז"ל שבשנות השבע כולם צברו חטה ונתרקבה ויוסף היה חכם בטבע וערבבה חומטון ולא נתרקבה. ונראה לי שדרך נס היה זה ומה צורך לטבע ולזה אמר קמה אלומתי וגם נצבה כלומר לא נתרקבה והנה תסובינה אלומותיכם פירוש נתרקבה מלשון סובין ואחר שנעשית סובין בהכרח תשתחוין שנפלו לארץ בפני אלומתי:

והנה אנחנו וגו׳. אמר שלש פעמים והנה. דע כי החלום אשר יהיה מראה הנבואה והודעה מהמודיעים שלפני ה׳, האות והמופת הוא אם יהיה החלום לחולם בהיר וצהיר כיום יאיר, שיהיה הדבר בעיניו כאלו הוא בהקיץ ממש, בא האות והמופת להודיע כי מחזה שדי יחזה. כי החלומות אשר צעירים ישחקו בו יהיה בלבול הרעיון והגזמת הנדמה. על כן ספר יוסף ואמר ״והנה״ בכל פרט, שכל דבר שהראוהו היה ברור בעיני שכלו כאלו היה רואהו עתה שהוא בהקיץ בהשלמת דעתו, ואין זה אלא חלום צודק.

והנה אנחנו וגו׳. הראוהו בחלום האלומות, הם חבילות חבילות של מצוות שעושים כלם יחד, והראוהו שחבילתו יותר מתקוממת מכלן במעשה שעבר עליו עם אשת פוטיפר, וגם נצבה שהיה שליט ונצב על כל ארץ מצרים, ועוד שכל האלומות של האחים מכנעים ומשפלים לפני זכותו של יוסף כי הוא דבר המעמיד לכלן, וזן ופרנס אותם, ונתכון להודיעם זה אולי יסירו שנאתם בידעם הדברים.

והנה קמה אלומתי וגם נצבה. רמז שמתחלה ימשול עליהם ואח״כ ימלוך, לפי שאין מלך בלא רבוי עם ועכשיו היו מתי מספר ועל מי ימלוך, אבל לשון ממשלה שייך גם על מתי מספר לכך אמר והנה קמה אלומתי רמז לזמן קימה כי יקום למשול כי לשון קימה מדבר בהתחלת הענין כאשר יקום איש על רעהו למשול בו, וגם נצבה רמז למלכות כי אז יהיה לו מצב וישוב ואך לו המלוכה, ואמר בדרך לא זו אף זו לומר שלא זו, ממשלה שיהיה לי, אלא אפילו מלכות יהיה לי, והם הפכו הענין ואמרו המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו. כי לא זו מלכות שלא יהיה לך, כי אפילו ממשלה בעלמא לא יהיה לך בנו.

בתוך השדה. בשדה מיבעי אבל בתוך משמע באמצע כמו לעיל ועץ החיים בתוך הגן ת״א במציעת גינתא. והפתרון ע״ז שכל העולם נמשל לשדה ומרכז הישוב הוא קוטב האמצעי ועיקר הישוב שהכל פונים לשם היה בימים ההם במצרים:

והנה תסבינה אלמתיכם. והנה בפ״ע כמראה שלא ברגע אחד ראה זה אחר זה אלא אחר שראה אלמתו קמה ונצבה איזה משך ראה עוד אשר תסבינה וגו׳. וענין תסבינה ולא השתחואה לחוד מראה שמשתדלים בעצמם למצוא חן בעיניו ולהשתחוות לו וע׳ מש״כ להלן מ״ג כ״ו שנתקיים הפתרון גם בזה:

והנה אנחנו. בא בחלום הזה ג' הודעות, שעז"א ג"פ והנה שמורה דבר חדש. א] ששררת יוסף תבוא ע"י התבואה, שעז"א והנה אנחנו מאלמים אלמים. ב] שתחלה יעמדו השבטים כנגד יוסף והוא יתחזק עליהם בכח, ועז"א והנה קמה אלמתי, שיקום מעצמו, וגם נצבה שישאר עומד במעלתו. ויש הבדל בין עמד ובין נצבה, שההתיצבות הוא בכח ובהתחזקות כמ"ש בכ"מ, שזה מורה שיתחזק נגד המתקוממים עליו ורוצים להפילו. ג] שאח"כ יסכימו לשררתו ברצון טוב ונפש חפצה, שעז"א והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי ברצון טוב, וכן היה שתחלה עמדו נגדו ואח"כ באו מעצמם והשתחוו לו:

ק (ממ"ש), כוונתו לפרש חילוק בין קמה לנצבה שלכאורה הוא כפול שהוא ענין אחד, לכן פירש קמה רצה לומר נזקפה משכיבתה לפי שעה, וגם נצבה לעמוד תמיד כן על עמדה בזקיפה וק"ל: