בעל הטורים על דברים פרק א

אלה הדברים רמז ג"פ. נאמרו כסיני ונשנו באהל מועד ונשלשו בערבות מואב ועל כל מצוה ומצוה נכרתו י"ו בריתות בסיני וי"ו באהל מועד וי"ו בערבות מואב שהן מ"ח וכנגדן הזהיר מ"ח פעמים בתורה על ע"ג והזהיר מ"ח פעמים בתורה על הגר שבא לדבק בתורה שנכרתו עלי' מ"ח בריתות:

בראשית ואלה ויקרא וידבר אלה ס"ת בגימט' יראת זהו ראשית חכמה יראת ה' ובגימט' תורה. ר"ת של ה' חומשים ב' ו' ו' ו' א' בגי' אהיה. וסוף האותיות של ה' חומשים מ' מ' י' ו' ל' בגי' הוא אלהינו זה וזהו ואת אחרונים אני הוא:

מול ב' ואידך מול את בני וגו'. ה' דברים נאמרו בקנה אין מוהלין בו ואין חותכין בו בשר ואין שוחטין בו כדאיתא במס' חולין. וזה שאמר לו הקב"ה ליהושע עשה לך חרבות צורים ואל תמול בהקנה הגדל בסוף פי' באגם וזהו מול סוף. מול את בני ישראל:

בארבעים ב' במס' ויהי בארבעים שנה. בארבעים אלף בישראל לומר אם יהיה ת"ח אחד בין מ' אלף אין צריכין לא רומח ולא מגן כי ת"ח מגין עליהם מאויביהם דאיירי התם בת"ח שנא' לבי לחוקקי ישראל והכא נמי כתיב בתריה ענין התורה שנאמר הואיל משה באר את התורה:

הואיל ג' במסורה הכא ואידך כי הואיל ה' לעשות הואיל הלך אחרי צו היינו דאמרן בין כך ובין כך קרויין בניו של מקום בין עושין רצונו של מקום שמקיימין את התורה דהיינו הואיל משה ובין עובדי עכו"ם דהיינו הלך אחרי צו הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם:

את התורה הזאת לאמר וסמיך ליה ה' אלהינו כלומר הזהירם על יחוד השם:

בחרב לאמר כתיב חסר שאם לא תקיימו את התורה והבאתי עליכם חרב:

פנו פ"א כפולה יש לכם לפנות מכל מעשים רעים. א"נ בכ"מ שאתם פונים העננים עמכם:

ראה נתתי לפניכם הקב"ה אמר כך למשה לאמר לישראל אי נמי ראה חוזר על כל אחד ואחד:

ואומר אלכם חסר יו"ד כי י"פ הוכיחם וי"פ כתיב מיתת משה בתורה:

והנכם ב' הכא ואידך והנכם הולכים איש אחרי שרירות לבו פי' אע"פ שהלכתם אחרי שדירות לבכם הנכם היום ככוכבי השמים לרוב:

ויברך ב' במסורה הכא ואידך ויברך כל בשר שם קדשו כשיברך אתכם יברך כל בשר שם קדשו שיאמרו ברוך שקיים הבטחתו:

ואשמם כתיב חסר יו"ד לומר לך י"פ הוזהרו על הדינין בתורה. ד"א ואשמם חסר לומר לך כי האשם הוא בראשים בשביל שיש בידם למחות ואינם מוחים:

ואתן אותם ראשים אותם מלא וי"ו לומר לך שהיה בהם ו' מדות שמנו בפ' הנחנקין איזה הוא בן עוה"ב כל מי שהוא שפל ברך ענותן שייף ועייל שייף ונפיק גריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה: שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות. ד"פ שרי כנגד ד' דגלים. ושוטרים לשבטיכם ואצוה. רמז למקל ורצועה שצוה אותם שיסבלו מן השוטרים שירדו אותם במקל ורצועה:

ואצוה את שופטיכם בעת ההוא כל דיין ודיין בדורו כמשה בדורו וזה הוא את שופטיכם בעת ההוא שיהיה בו:

ואצוה את שופטיכם בעת ר"ת ואשב לומר לך שצריך שישב הדיין:

ואצוה את שופטיכם בעת ההוא לאמר ס"ת בגי' תמתין בכל דיניך. שצריך שיהיו מתונין בדין:

לא תכירו פנים במשפט תגין על פ"א לומר פתח פיך לאלם:

כקטן הגדול תשמעון פירוש כקטן יהיו בעיניך בעוד שעומדים לפניך יהיו בעיניך שניהם כרשעים וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך שניהם כגדולים פי' כצדיקים:

תשמעון ב' במסורה דין ואידך נביא אקים לך וגו' אליו תשמעון אע"פ שאני מצוה כקטן כגדול תשמעון אם בא לפניך דין של נביא ות"ח אליו תשמעון תחלה:

כי המשפט תגין על הפ"א כאילו גיהנם פתוחה מתחתיו:

כי המשפט לאלהים הוא וסמיך ליה והדבר אשר יקשה מכם לומר כל המקשה ערפו כנגד הדיין כאילו מקשה כנגד השכינה:

והדבר ג' במסורה הכא ואידך והדבר הזה לא אוכל לעשות והדבר אשר דברנו אני ואתה בשביל שאמר והדבר אשר יקשה מכם בא לידי כן שלא ידע מה שידעו בנות צלפחד וזהו והדבר הזה לא אוכל לעשות שלא יכול לעשותו ומי עשאו והדבר אשר דברנו אני ואתה וסמיך ליה ה' יהיה ביני ובינך וגו' כדכתיב ויקרב משה את משפטן לפני ה':

ואצוה אתכם אזהרה לצבור שתהא אימת הדיין עליהם:

המדבר הגדול מלא וי"ו נחש שרף ועקרב צמאון ציה וצלמות:

ונבא חסר וי"ו לומר חסרתם וי"ו אלף רגלי:

ואמר אלכם חסר יו"ד נחסרתם ע"י י' מרגלים:

המסו וביהושע אומר המסיו ע"י י' מרגלים:

לבבנו ד' במס' הכא ואידך ונשמע וימס לבבנו. להטות לבבנו. נשא לבבנו אל כפים. אחרים נמס לבבם מפניכם כדכתיכ ונשמע וימס לבבנו ע"כ היה לכם להטות לבבכם אליו ולא עשיתם כן אלא אמרתם אחינו המסו אל לבבנו ע"כ נשא לבבנו אל כפים וסמיך ליה סכותה באף ותרדפנו כדכתיב וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדבורים:

ובמדבר אשר ראית ל' יחיד בכל הדרך אשר הלכתם ל' רבים שלא היה הדרך בכולם שוה אלא לכל אחד לפי מה שהיה צריך היה העינן נושא אותו יש בגבוה יש בנמוך:

אינכם מאמינם חסר יו"ד שיו"ד פעמים נסיתם אותו:

איש באנשים האלה סופי תיבות משה שגם הוא בכלל השבועה:

באנשים ג' דין ואידך ויתלו באנשים הזקנים זקן בא באנשים מלמד שהיתה הגזירה אף על משה ואהרן דכתיב באנשים הזקנים וכתיב זקן בא באנשים היינו משה ואהרן שהיו באים באוכלוסא ויוצאים באוכלוסא:

יהושע בן נון העומד לפניך שגדולה שמושה יותר מלמודה:

יירשוה ב' במסרה הכא והם יירשוה ואידך עד עולם יירשוה שניתנה להם הארץ ירושת עולם ולעולם לא היו גולים ממנה אם לא שחטאו:

כימים ד' כימים אשר ישבתם כימים הראשונים מ' יום כימים אשר נחו בהם היהודים ועתה לא כימים הראשונים בזכריה בנבואת בית שני זהו שפירש רש"י שישבו בקדש י"ט שנה כמו שישבו בשאר המסעות כמו התם כימים הראשונים שהיו ימים אחרונים כראשונים גם בכאן היו ימים אלו כימים האחרים והתם לא כימים הראשונים דכתיב בהו ליוצא ולבא אין שלום אלא כימים אשר נחו דכתיב זרע השלום הגפן תתן פריה וגו' עד והייתם ברכה אל תיראו: