דברים א, כח

ערים גדלת ובצורת בשמים. דברו הכתובים לשון הבאי:

לְאָן אֲנַחְנָא סָלְקִין אֲחָנָא תְבָרוּ יָת לִבָּנָא לְמֵימַר עַם רַב וְתַקִיף מִנָנָא קִרְוִין רַבְרְבָן וּכְרִיכָן עַד צֵית שְׁמַיָא וְאַף בְּנֵי גִבָּרָאֵי חֲזֵינָא תַמָן

לְאָן אֲנַחְנָא סַלְקִין אָחָנָא מַסְמִיסַן יַת לִיבָּנָא לְמֵימָר עַם רַב וּתְקֵיף מִנָנָא קִירְוַון רַבְרְבָן וּכְרִיכַן עַד צֵית שְׁמַיָא וְאוּף בְּנֵי עֶפְרוֹן גִּבָּרָא חֲמֵינָא תַּמָן

המסו וביהושע אומר המסיו ע"י י' מרגלים:

לבבנו ד' במס' הכא ואידך ונשמע וימס לבבנו. להטות לבבנו. נשא לבבנו אל כפים. אחרים נמס לבבם מפניכם כדכתיכ ונשמע וימס לבבנו ע"כ היה לכם להטות לבבכם אליו ולא עשיתם כן אלא אמרתם אחינו המסו אל לבבנו ע"כ נשא לבבנו אל כפים וסמיך ליה סכותה באף ותרדפנו כדכתיב וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדבורים:

[ובצורת בשמים אויר נקרא שמים].

ערים גדולות ובצורות ארז"ל דברה תורה לשון הבאי ויתכן שהכוונה ששרי מעלה הממונים על אותם העיירות לא הפילם הקב"ה עדיין על דרך יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה:

אנה אנחנו עלים וגו׳. זה היה ראיה וטענה לדבריהם אם היה באמת רצון ה׳ שיהיו כובשים לא הי׳ נמס לבבם ע״י עם גדול ורם ובני ענק. וכי לא טוב היה שיהיה דבר בגבורי מלחמה אלו ובני ענק. אלא שזהו רצון ה׳ שיהיו נשמדים:

אנה, והביאו ראיה לזה כי א"א שיעלו כלל לא"י אם מצד העם שהוא גדול ורם ממנו אם מצד הערים שהם בצורות אם מצד הגבורים אשר בראשם שהם בני ענקים, וזה לא נודע לנו מאנשים זרים רק אחינו המסו את לבבנו שהם נאמנים אצלנו וכן פי' הרי"א:

צ פירש"י בפרק גיד הנשה לשון הבאי לשון הדיוט שאין מדקדק בדבריו ומוציא מפיו דבר שאינו לא שיתכוין לשקר אלא לא דק עד כאן לשונו: