דברים א, ח

ראה נתתי. בעיניכם אתם רואים איני אומר לכם מאומד ומשמועה:

באו ורשו. אין מערער בדבר ואינכם צריכים למלחמה, אלו לא שלחו מרגלים לא היו צריכים לכלי זין:

לאבתיכם. למה הזכיר שוב לאברהם ליצחק וליעקב, אלא אברהם כדאי לעצמו, יצחק כדאי לעצמו, יעקב כדאי לעצמו:

חֲזֵי דִיהָבִית קֳדָמֵיכוֹן יָת אַרְעָא עוּלוּ וְאַחֲסִינוּ יָת אַרְעָא דִי קַיַם יְיָ לַאֲבָהָתְכוֹן לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לְמִתַּן לְהוֹן וְלִבְנֵיהוֹן בַּתְרֵיהוֹן

חֲמוֹן דִּי מְסָרִית קֳדָמֵיכוֹן יַת דַּיְירֵי אַרְעָא וְלָא תִצְטַרְכוּן לְמֵיטוּל זַיְינָא עוּלוּ וְאַחֲסִינוּ יַת אַרְעָא וְקָבְעוּ בָּהּ דִּפְטַיָא וּפַלְגוּהָא הֵי כְמָא דְקַיֵים לְאַבְהַתְכוֹן לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקב לְמִתַּן לְהוֹן וְלִבְנֵיהוֹן בַּתְרֵיהוֹן

וטעם אשר נשבע ה' כמו ואל משה אמר עלה אל ה' (שמות כד א) ושם פירשתי:

ראה נתתי לפניכם את הארץ. יושבי הארץ כי נמוגו מפניכם ולא יתקוממו:

באו ורשו את הארץ. את גליל הכנענים כי הם מפחדם יפנו ויברחו או ימותו בלתי מלחמה:

ראה נתתי לפניכם הקב"ה אמר כך למשה לאמר לישראל אי נמי ראה חוזר על כל אחד ואחד:

לתת להם ולזרעם אחריהם. דרשו רז"ל לתת להם אלו עולי מצרים, ולזרעם אלו עולי בבל, אחריהם לימות המשיח, כן דרשו באלה הדברים רבה. ונראה שהוצרכו לדרוש כן ממה שמצינו שלשה פסוקים ובכל אחד ואחד מוסיף והולך, והוא שכתוב (דברים י״א:כ״א) למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ, ובסוף והיה עקב (שם) כתיב לתת להם ולזרעם אחריהם ארץ זבת חלב ודבש, וכאן הזכיר לתת להם ולזרעם אחריהם, ולכך דרשו שלשה ירושות.

[ראה נתתי לפניכם לשון ראה נופל על כמה דברים].

ראה נתתי לפניכם וגו׳. אמרו בתחלה ראה לשון יחיד וגמר אומר לשון רבים, לפי שבגדר הראיה שוים הם כאיש אחד ואין ההשתנות ביניהם, אבל בערך מה שהם אין גדר כלם שוה, לזה אמר ״לפניכם״, וכמו כן כל מה שאמר בפסוק אחרי כן בלשון רבים ״באו ורשו״ וגו׳ אינו בגדר ההשתוות כאחד.

באו ורשו את הארץ וגו׳. טעם שהצרך לכפול זכרון הארץ ולא אמר אותה ומובן שחוזר אל הארץ שהזכיר בסמוך, לפי שארץ שהזכיר בסמוך שראו שנתן ה׳ היא ארץ סיחון ועוג שנתן לבני גד ובני ראובן, לזה כשאמר ״באו ורשו״ הצרך להזכיר מה שירשו ואמר הארץ אשר נשבע ה׳ וגו׳, פרוש כי הארץ אשר נטלו בני גד ובני ראובן לא היתה בכלל השבועה, וכמו שכתבתי בפרשת מטות (במדבר לב:ז) והוכחנו מספרי.

נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו. אין אתם צריכים לזכות בה ע״י שיכלו יושבי הארץ ותהי הארץ הפקר מאין יושב. וא״כ יהי׳ נצרך קנין חזקה כל מקום בפ״ע כדין הפקר כדאי׳ בב״ב דל״ד. לא כן אלא הי׳ במתנה לכם. מעתה בביאה וישיבה במק״א קונים כל הארץ שסביבה כדאי׳ בקדושין דכ״ז משום דסדנא דארעא חד הוא. וע׳ מש״כ בס׳ במדבר ל״ג נ״ג:

ראה [ד] א"ל שלא יצטרכו למלחמה ולכיבוש כי ראה נתתי לפניכם את הארץ שהוא כאלו הוא ברשותכם ואינכם צריכים ללחום רק בואו ורשו את הארץ, וכמו שפרש"י עפ"י חז"ל שאלמלי לא חטאו במרגלים לא היו צריכים לכלי זיין:

ח דאם לא כן איך אמר להם באו והלא עדיין אינה כבושה לפניהם: