שומר חינם, שומר שכר, שואל ושוכר – מי אחראי כשחפץ נשבר?

ארבעה שומרים ושלושה דינים

פרשת משפטים מתארת שלושה מצבים: מי שקיבל ״כסף או כלים לשמור״ (שמות כב, ו), מי ששומר ״חמור או שור או שה וכל בהמה״ (כב, ט), ומי ש״ישאל איש מעם רעהו״ (כב, יג). חכמים למדו מכאן את ההבחנה בין שומר חינם, שומר שכר ושואל.

המשנה (בבא מציעא ז, ח): ״ארבעה שומרין הן: שומר חנם, והשואל, נושא שכר, והשוכר. שומר חנם נשבע על הכל, והשואל משלם את הכל, ונושא שכר והשוכר נשבעין על השבורה ועל השבויה ועל המתה, ומשלמין את האבדה ואת הגנבה״. הרמב״ם מסכם: ״ארבעה שומרים נאמרו בתורה, ושלושה דינין יש להם״ (הלכות שכירות א, א–ב).

השואל – למה הוא חייב יותר מכולם

השואל מקבל את כל ההנאה ואינו נותן דבר. לכן ״אפילו נאנס אונס גדול... חייב לשלם הכל״ (רמב״ם הלכות שאלה ופיקדון א, א; שולחן ערוך חושן משפט שמ). יש חריג אחד: אם החפץ נשבר מחמת השימוש הרגיל שלשמו הושאל – ״מתה מחמת מלאכה״ – השואל פטור.

והחריג השני מן התורה: ״אם בעליו עמו – לא ישלם״ (שמות כב, יד). כשהבעלים עצמו היה בשירות השואל בשעת השאלה – השואל פטור. זהו דין עם פרטים רבים, ובמקרה מעשי יש לשאול.

שאלות מהחיים

• מי ששאל חפץ – אינו רשאי להשאיל אותו לאחר בלי רשות הבעלים, ״אפילו ספרים שיש מצווה בהשאלתן״ (קיצור שולחן ערוך קפה, א).
• שומר שהשתמש בפיקדון בלי רשות – ״שולח יד בפיקדון״ – נעשה אחראי עליו כגזלן (משנה בבא מציעא ג, יב).
• שומר חינם שהשאיר את החפץ במקום שאינו שמור כראוי – נחשב פושע וחייב (חושן משפט רצא).
• דיני פיקדון בקיצור – סימן קפח.

לפני שמשאילים או מפקידים

1. לסכם מראש כמה זמן ולאיזו מטרה החפץ מושאל.
2. בחפץ יקר – לסכם מי אחראי במקרה נזק, ואם יש ביטוח.
3. להחזיר בזמן ובמצב שבו קיבלת – וכשמשהו נשבר, לספר מיד.

טעויות נפוצות

• לחשוב ששאלת חפץ ״בטובה״ פוטרת מאחריות. השואל חייב יותר מכל שומר אחר.
• להשאיל הלאה חפץ ששאלת, ״כי בטח לא אכפת לו״.
• לחשוב ששלט ״ההנהלה אינה אחראית״ פוטר תמיד. הדין תלוי במה שסוכם ובמנהג.