אדם המזיק – מתי חייבים לשלם על נזק?

״אדם מועד לעולם״

המשנה פותחת את מסכת בבא קמא בארבעה ״אבות נזיקין״ – השור, הבור, המבעה וההבער (בבא קמא א, א) – ובהמשך קובעת את דינו של אדם עצמו: ״אדם מועד לעולם, בין שוגג בין מזיד, בין ער בין ישן. סימא את עין חברו ושיבר את הכלים – משלם נזק שלם״ (בבא קמא ב, ו).

כך פוסק השולחן ערוך: ״אסור להזיק ממון חברו, ואם הזיקו – אף על פי שאינו נהנה – חייב לשלם נזק שלם, בין שהיה שוגג בין שהיה אנוס״, ומגביל: ״ודווקא שאינו אנוס גמור״ (חושן משפט שעח, א). מי שנפל מן הגג או נתקל ושבר כלי – חייב. מי שנאנס באופן שאין לו שום שליטה – פטור.

אסור להזיק – גם כשמתכוונים לשלם

חובת התשלום אינה ״מחיר״ על הזכות להזיק. הקיצור כותב: ״אסור להזיק ממון חברו, אפילו על דעת לשלם, כמו שאסור לגנוב ולגזול על דעת לשלם. ואפילו לגרום נזק לחברו, בין במעשה בין בדיבור – אסור״ (קיצור שולחן ערוך קפג, א). וממשיך: ״כל הגורם נזק לחברו, אפילו בעניין שפטור מדיני אדם – חייב בדיני שמים״.

זה העיקרון של ״גרמא״ – נזק עקיף. יש מקרים שבהם בית דין אינו מחייב לשלם, אבל המעשה אסור, ומי שגרם אותו חייב לפצות כדי לצאת ידי שמים. הגמרא דנה בכך בהרחבה (בבא בתרא כב ע״ב), והרמב״ם מביא את דין ״הגורם להזיק ממון חברו״ (הלכות חובל ומזיק ז).

החובל בחברו: חמישה דברים

״החובל בחברו חייב עליו משום חמשה דברים: בנזק, בצער, בריפוי, בשבת ובבושת״ (משנה בבא קמא ח, א).

קטנים, תשלום ומחילה

״חרש, שוטה וקטן – פגיעתן רעה: החובל בהן חייב, והם שחבלו באחרים פטורין״ (בבא קמא ח, ד). ילד שהזיק פטור מן הדין, אבל מוטל על ההורים לחנך, ורבים נוהגים לפצות מרצונם. גם החוק האזרחי עשוי לחייב הורים שהתרשלו בהשגחה – ובמקרה כזה שואלים רב.

הרמב״ם מבחין בין נזק לממון לבין פגיעה בגוף: ״המזיק ממון חברו, כיוון ששילם מה שהוא חייב לשלם – נתכפר לו. אבל חבל בחברו, אף על פי שנתן לו חמשה דברים – אין מתכפר לו... עד שיבקש מן הנחבל וימחול לו״ (הלכות חובל ומזיק ה, ט). על בקשת מחילה – במאמר שלום ומחילה.

טעויות נפוצות

• לחשוב שמי שלא התכוון להזיק פטור. ״אדם מועד לעולם, בין שוגג בין מזיד״.
• לחשוב שאם מתכוונים לשלם – מותר להזיק. זה אסור כמו לגנוב על דעת להחזיר.
• לחשוב שתשלום מנקה את הכול. בפגיעה בגוף צריך גם לבקש מחילה.