סיפור: השומר עצמו, שומרים עליו מהשמים (פרשת שמיני)

זאת החיה אשר תאכלו (יא ב)

בני הקהילה חגגו את שמחת השבע ברכות של זוג מחשובי היישוב. רב הקהילה אשר היה ידוע בהקפדה על דקדוקי ההלכה, ועם כל הכבוד, חלק מבעלי השמחה והקהילה אינם מדקדקים, ולכן ביקש בצורה מפורשת שהוא רוצה שיקנו את הפירות והירקות מהחנות הידועה שאצלו הכל מעושר עם משגיח כשרות שנמצא כל היום. ובשרים לקנות רק קפוא ובהכשר מהודר. ודגים מסוימים שאין עליהם בעיות של תולעים, וכן בענין שאר המוצרים. והרב ביקש להביא אליו את כל המצרכים לבדיקה לפני הבישול, ואכן העבירו לרב את כל המצרכים, הרב בחן כל מוצר ונתן את אישורו.

המבשלת הקשישה, שאף היא היתה ידועה זה כבר ארבעים שנה בנאמנותה, התייצבה להכין את התבשילים לכבוד שבת. הזדרזה להניח את שני הסירים על הפלטה הגדולה שבמטבח שבבית הכנסת, והודתה לבורא עולם על הזכות שנפלה בחלקה.

היה שמח ועליז בבית הכנסת, מיטב הפייטנים הרטיטו לבבות בניגוניהם. לאחר שניחוחות הדגים והצ'ולנט החלו לזרום פנימה מן המטבח, עמדה בעזרת הנשים אחת הסבתות ואמרה: 'הפעם החמין יהיה מן המוצלחים שנתבשלו בדור האחרון'. 'עד כדי כך?' התפעלו המאזינות. "כן. כן" השיבה הסבתא: 'אתמול בלילה באולם בית הכנסת התקיימה סעודת ליל שבת של הזוג ובני משפחתם, ונותר המון רוטב מהסיר של הדגים, ואת כל הסיר עם הרוטב שפכתי לסיר של הצ'ולנט. זה יוסיף טעם יוצא מן הכלל..." אי! אי! אוי לאוזנים שכך שומעות. רוטב דגים עם נתחי דגים לתוך סיר בשר? אוי, אוי, חמירא סכנתא מאיסורא, זה דין פשוט שיש סכנה לאכול תבשיל בשר שבושל עם דגים.

כשהגיעה הידיעה לרב, ספק כפיו בדאגה, 'נו מה עושים, עכשיו בין שחרית למוסף, צריך להעביר את רוע הגזירה' הרהר. 'מה אומר, מה אגיד, ישנם כאן לפחות מאה חמישים מוזמנים, וריח הצ'ולנט מדגדג בנחירי כולם. ה' תעזור לי' התחנן הרב. 'אנא, שים בפי את המילים הנכונות ושיתקבלו דברי בהבנה, אנא ה'...'

'עכשיו, קהל קדוש, דרשה של הרב' הודיע הגבאי לקהל. 'קהל קדוש, מזל טוב, וברוכים הבאים. ברוך ה' זוכה כאן משפחה לשבוע המאושר בחייה ובשמי ובשמכם נברך את החתן והכלה שיזכו להקים בית נאמן ותשרה בו השכינה'. ומכאן ואילך חידש הרב חידושי תורה מפליאים ומרגשים שנעמו לאוזניים. 'תורתו המופלאה של הקב"ה, זה לא ממני, הכל ממנו יתברך, החוכמה, הבינה, העושר הבריאות, הכבוד. נכון שאתם אוהבים את הקב"ה?' 'נכון' ענו כולם.

'עד כמה אתם אוהבים אותו?' 'מכל הלב, אוהבים, באמת' נענה הציבור. 'ואם הקב"ה יגיד לכם בניי אהובי אני מכריז על צום, האם אתם מקבלים גזירתו?' 'בטח. ישתבח שמו, מה שהקב"ה אומר, אנחנו עושים' נענה אביו של החתן. ואז במקהלה אחת רוגשת, תוך תנועות גלויות של ידיים וכתפיים פרץ הקהל בשירה רבה: 'הקב"ה, אנחנו אוהבים אותך, הקב"ה אנחנו הבנים שלך'.

אחרי שלוש דקות כשהשירה נרגעה, אמר הרב: "הקב"ה ציווה שלא לאכול בשר עם דגים. לצערי בלי כוונה שפכו את רוטב הדגים עם הנתחים שבו, היישר לתוך סיר הצ'ולנט וזו סכנה גדולה לאכול זאת... אז נסתפק בחלות וסלטים ושתייה קלה, העיקר לעשות רצון בוראנו".

דבריו הנרגשים שנבעו מעמקי טהרת לבו, עשו רושם על הקהל שהמשיך לשיר "אשרינו מה טוב חלקנו שלא שם חלקינו עם הטועים". אחרי תפילת מוסף ו"קידוש היום" ישבו כולם לאכול חלות עם סלטים, עוגות ואפילו גלידת פרווה, עושים רצון בוראנו. סיר החמין נזרק לפח האשפה.

למחרת, בין מנחה למעריב ניגשה המבשלת הוותיקה לרב הקהילה, וביקשה ממנו להחליף עמו כמה מילים. "כבוד הרב, אני חייבת להתוודות. מהשמים שומעים בקול הרב ועושים את רצונו. אני יודעת שאתה הקפדת שבשר של הצ'ולנט יהיה בהכשר מהודר.

שעתיים לפני כניסת השבת, אני פותחת את שקיות הניילון ומריחה את הבשר. ריח רע נדף מהן. הוא פשוט התקלקל. נבהלתי, החנויות סגורות, אין מהיכן להביא בשר מהודר וזה מה שעשיתי: "שלפתי ארבעה קילוגרם בשר בהכשר הרבנות והכנסתי לסיר החמין הגדול... ואני יודעת שחלק מהציבור אוכל בכשרויות מהודרות... סליחה... ההקפדה של הרב על הכשרות היא מעל לכל, וגם שאר הציבור שמקפיד על כך לא טעם מן הבשר הזה... סליחה כבוד הרב". (האמנתי כי אדבר)