מרבה צדקה מרבה שלום – הנודע ביהודה, הנער האופה והלחם המורעל בפראג

מרבה צדקה מרבה שלום

הגאון רבי יחזקאל לנדא זצ"ל (בעל הנודע ביהודה) היה יושב ולומד בלילה, ואותו ערב סגרירי, גשם חזק, ורוח זלעפות, פתאום שמע הרב קול בכי בחוץ, יצא החוצה, וראה נער נוצרי יושב על סלע ובוכה, ניגש אליו ושאל אותו מדוע אתה בוכה? השיב הנער, אבי הוא מאחד האופים בעיר, אמי נפטרה, ואבי נשא אישה, והיא אישה אכזרית, בכל יום עלי לצאת עם סלים מלאים לחם למוכרם בשוק, ואת הכסף עלי למסור לה, היום אירע לי אסון, אמנם הצלחתי למכור את הלחם, וכשרציתי לחזור הביתה הכסף אבד לי, ואם אשוב בידיים ריקות, צפוי לי מכות, ואני רעב וצמא.

נכמרו רחמיו של רבי יחזקאל, ושאל את הנער הנוצרי, כמה כסף אבד לך, השיב הנער עשרים זהובים, הרב נתן לו עשרים זהובים, והוסיף עוד מספר דינרים ואמר תקנה לך דברי מאכל ומשקה.

עברו כשלושים שנה מהמעשה הנזכר, והנה בליל שביעי של פסח, קרוב לחצות הלילה, נשמעו נקישות על דלת ביתו של הרב, הרב פתח את הדלת, ואיש נכנס לביתו, באומרו שיש לו לגלות סוד כמוס הגובל בפיקוח נפש, הלה ישב והתחיל לספר, אני זוכר את החסד שעשית עמדי לפני עשרות שנים, בימי נעורי הצלת אותי מרעב, מקור וממכות, משום כך ראיתי חובה לעצמי לעשות חסד עמך ועם היהודים תושבי העיר פראג.

אחד הכמרים שונא ישראל מושבע קרא לאסיפה של כל האופים הנוצרים, ואני בתוכם, והציע להם שבמוצאי חג הפסח, שאז היהודים ממהרים לקנות לחם חמץ מן הגוים, ישימו האופים רעל בתוך הלחם, ויעשו כלה עם קהילת היהודים שבפראג, ותמורת זו יקבלו מחילה וכפרה על כל עונותיהם, ויכנסו ישר לגן עדן.

לא יכלתי להתאפק ולעמוד מנגד בזכרי את חמלתך ורחמיך עלי כשהייתי בצרה, ולכן באתי להודיעך על כך, ואתה עשה כחוכמתך והצל את היהודים. הרב הודה לאופה הנוצרי מקרב לב ופטרו לשלום.

בהגיע יום אחרון של פסח, הוכרז בכל בתי הכנסת של העיר פראג, מטעם הרב גאון ישראל, בחרם גמור לכל מי שיקנה לחם מן הגויים במוצאי חג הפסח. כי סכנה נשקפת לכל מי שיטעם מן הלחם [וי"א שהודיעו שטעו בחישוב החודשים ולכן צריכים לשמור עוד יום אחד פסח]. וכל ישראל ישמעו ויראו. וכל יהודי פראג קיימו וקבלו גזירת הרב, ומהלחם שנאפה במוצאי חג הפסח, לא נמכר אפילו כיכר אחד. ובכך הפירו את עצתו של אותו כומר רשע שזמם לסכן אותם. ולכל ישראל הייתה הרווחה וישועה. וע"ז נאמר, "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו". (הגדה של פסח ילקוט יוסף)