מושגים ביהדות: הכשרת כלים – כבולעו כך פולטו

בספר במדבר מסופר שלאחר מלחמת מדיין, חזרו הלוחמים עם שלל מדיין בידיהם, ואלעזר הכהן צווה אותם להכשיר את כלי המדיינים בטרם ישתמשו בהם: "כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם" (במדבר פרק ל"א פסוק כ"ג).

חז"ל בארו שכתוצאה מבישול מאכל בסיר, טעמו נבלע בדפנותיו. וכיוון שבעת בישול נוסף בסיר, הטעם שנבלע בדפנות נפלט אל התבשיל ונבלע בו, קבעה התורה שיש להכשיר את הכלים שבלעו איסור, אם רוצים לעשות בהם שימוש חוזר. הכשרת כלים נעשית לרוב לצורך שימוש בכלים לבישול חלבי לאחר שבושל בהם בשר ולהפך, או לצורך שימוש בכלים במהלך חג הפסח כשנעשה בהם שימוש קודם במאכלי חמץ.

הכלל המרכזי שננקט בתלמוד (ע"ז עו:) לעניין זה, הוא "כבולעו כך פולטו". כלומר, באותו אופן שבו "בלע" הכלי את טעם המאכל, כך יש להוציא ולפלוט אותו. הנבלע על ידי בישול במשקים, הכשרו בהגעלה במים רותחים; הנבלע על ידי צליה באש, הכשרו בליבון באש. קיימת מחלוקת עקרונית, בעלת משמעות הלכתית רבה, לגבי כלל זה: דעת השולחן ערוך היא, שיש לבחון כל כלי לפי רוב שימושו, ולכן אם רוב השימוש בכלי מסוים הוא בכלי שני - אינו צריך הכשרה בכלי ראשון, גם אם לפעמים משתמשים בכלי זה בכלי ראשון. לעומתו הרמ"א פוסק, שיש להחמיר ולנהוג בכל כלי לפי השימוש החמור יותר שנעשה בו, כך שגם אם רוב שימושו בכלי שני, ורק לפעמים משתמשים בו בכלי ראשון - הוא צריך הכשרה בכלי ראשון.

ישנם כלים שאינם ניתנים להכשרה כלי חרס ודומיהם (לדעת הרמ"א גם כלי זכוכית), משום שלא ניתן "להוציא" מהם את הטעם ה"בלוע" בדפנותיהם, וכן כלים שלא ניתן להעבירם את התהליכים הללו בלא שיינזקו.