סיפור: לאן נעלמה העוזרת? (פרשת ויקהל)

משפחת ויסבורד סיפרה את הסיפור המדהים הבא שהתרחש בביתם בבני ברק. התגוררנו אז, לפני שנתיים ממקרה זה, ברחוב רבן גמליאל, כדרכן של נשות ישראל, גייסה אם המשפחה לעזרתה את ידיה החרוצות של עוזרת רומניה בשם 'וינה', אשר עשתה את מלאכתה כיאה וכיאות, בחריצות ובדקדקנות, באותו יום, ערב פורים היה, שקק הבית המולה רבתי ויהודי בשם ב. ברסקי הי"ו, ניסה בעדינות להסב את תשומת לב בני משפחת ויסבורד לנוכחותו מעבר למפתן דלתם, על ידי נקישות עדינות. וכשלא נפתחה הדלת הגביר מיודענו את קצב נקישותיו, ובעלת הבית שלחה את העוזרת הנאמנה לברר מי הוא זה הנוקש על דלתם.

לתדהמתם של בני הבית, שבה העוזרת נרגשת ומבוהלת, ובעודה בוכיה וסוערת הצטנפה לה באחד מחדרי הבית וסירבה לענות לשאלות.

מאחורי הדלת עמד עדיין ב. ברסקי והמשיך לנסות את כוחו בנקישות, כשאין הוא מודע לדרמה המתרחשת בתוך הבית. משנוכחתי כי העוזרת אינה נענית לניסיונות הדיבור ומסרבת לספר בשל מה הסער הגדול הזה, מספרת בעלת הבית, פתחתי את דלת הבית ושאלתי את אדון ברסקי, שמא נזף בה שתמהר לפתוח את הדלת, תוך שהסברתי לו, כי עדינה ושבירירה היא העוזרת הנאמנה, ולא מן הראוי היה לנהוג כך.

חלילה, השיב, מאומה לא אמרתי מאשר את שם משפחתי, נשאלתי מעבר לדלת, מי זה? ועניתי 'כאן ברסקי'. לו יהי, הרהרתי לעצמי, טיפלתי במבוקשו של ברסקי זה, ולאחר שנפנה הלה, שבתי אל העוזרת שנתרצתה לפתוח בפני את צפונות ליבה.

שם משפחתה של אימי ברסקי! פתחה ואמרה, נוכריה אני מבטן ומלידה, כך יודעת אני מאז היותי ועד היו הזה, אך משמעתי יהודי המצהיר מעבר לדלת כי שם משפחתו כשם משפחתי, נפעמתי. מחשבה זרירה חלפה במוחי כהבזק אור, שמא אני יהודיה? הלוא אני כה אוהבת אתכם, את העם היהודי. מיום הכירי את הליכותיכם ואת מנהגיכם, אני חשה כמיהה וכיסופין לדתכם, הייתכן שגם אני יהודיה? מחשבה מרגשת זו, פרצה את סכר דמעותיי, לא דמעות של צער, חלילה, היו אלו, כי אם דמעות גיל. אולי אני יהודיה, אולי.

באותו שעת לילה מאוחרת, נועדתי עם 'וינה', אשר סיפרה לי, כי אמה שומרת זה שנים על בית הקברות של חסידות ויז'ניץ ברומניה, בתור נוכריה, מטפחת ודואגת למקום ולבאים בשעריו.

בתום חג הפסח, הודיעה לי 'וינה' כי היא חוזרת לרומניה, באותה הזדמנות היא חשפה בפני, כי היא שאלה את אימה לפשר שם משפחתה היהודי ולמקור שם משפחתה היהודי, לכאורה. אך היא התחמקה, 'זה לא בשביל הטלפון' ענתה לי. אני נוסעת לדבר איתה פנים אל פנים, אמרה וינה, נפרדה, והמריאה לרומניה מתוך תקווה להתחקות אחר מוצאה.

סוף דבר, גילתה גברת ברסקי הקשישה לבתה, כי היא בת לעם הנבחר! 'וינה' אשר התוועדה לעמה באופן כה מפתיע ובלתי צפוי, ביררה וחקרה אחר שורשי משפחתה וגילתה כי אח אמה מתגורר בקנדה, והיגרה לשם כדי להתגורר בקרבת משפחתו הענפה.

מעשה מדהים, אכן יהודי, למוד ניסיון חיים ששמע את המעשה הפטיר, כי אם הקב"ה מסובב כל הסיבות, גלגל וסיבב בדרכים שונות כדי להחזיר את בתו האובדת לכור מחצבתה. עלינו, הזוכים לשהות ליד דף הגמרא, להתחזק ולהתאמץ יותר, שהרי אנו כבר כאן, בהיכלו של מלך, אין אנו צריכים לעשות דרך כה ארוכה, פשוט להושיט את היד ולהרבות את הזכויות על ידי קיום מצוות, מעשים טובים ולימוד התורה הקדושה.(האמנתי כי אדבר)