"גור אריה" – רבי אברהם גלאנטי והאריות של הסולטן בקושטא

גור אריה יזנק מן הבשן (לג כב)

מעשה בזמנו של רבי אברהם גלאנטי זצ"ל, שעת צרה היתה בירושלים לפני יותר מארבע מאות שנה. רעב כבד פקד את האיזור בעקבות שנת בצורת, מחירי המזון האמירו והשגת אוכל נהפכה למלחמת קיום יום-יומית.

מצבם של בני המשפחה שפעלה בירושלים היתה קשה ביותר. עד כה נתמכו ביד נדיבים, והיו יכולים להתמסר ללימוד התורה. עתה היו בסכנת גויעה מרעב, לאחר שהנדיבים לא יכלו לעמוד בהתחייבויותיהם בשל היוקר המאמיר.

ראשי העדה ורבניה התכנסו לאסיפת חירום, ובה הוחלט לשגר אחד מנכבדי ירושלים לחוץ לארץ, כדי לגייס תרומות בין יהודים בעלי אמצעיים לעזרת אחיהם שבארץ ישראל.

נסיעה לחוץ לארץ בימים ההם היתה כרוכה בסכנות. המתכנסים הציעו להטיל גורל שיקבע מי האיש שישלח למשימה. הפור הוטל ובגורל עלה אחד מגדולי המקובלים, רבי אברהם גלנטי. קיבל עליו את המשימה מתוך הכנעה, אף שזה תאלץ אותו להתבטל מלימודו ולעסוק בצרכי ציבור. הוא אף ראה בכך זכות, שעל ידו תבוא טובה גדולה ליהודי ארץ ישראל.

יצא רבי אברהם לנמל יפו, ועלה בספינה שיצאה אל העיר הגדולה קושטא (איסטנבול) שבטורקיה. ההפלגה עברה בשלום, וכבר התקרבו לנמל קושטא, אלא שאז נראו סימני דאגה על פניו של רב החובל שהביט אל החוף במשקפתו.

"אינני מצליח להבין מה קורה שם..." מלמל רב החובל. כשהתקרבה הספינה התוועדו נוסעי האניה לסיבת חששותיו של רב החובל; בעיר התחוללה דרמה, בני אדם התרצצו בבהלה אנה ואנה, ובניהם גם חיילים, רבים עמדו על גגות הבתים.

לנוסעי הספינה לא היה הסבר למראה המוזר. רב החובל החליט שלא לסכן את הנוסעים והודיע כי הספינה תפליג ליעדה הבא ותדלג על העגינה בנמל קושטא. רבי אברהם גלנטי לא הסכים לכך. קושטא, היתה יעד חשוב מאוד בעבורו, ולא היה באפשרותו לוותר על הסיכוי להשיג את תמיכתם של עשירי העיר בתושבי ירושלים הגוועים ברעב.

הרב הציע לרב החובל כי אחד המלחים יוריד סירה קטנה לים ויקח אותו עד החוף. שם ירד רבי אברהם והמלח ישוב בסירתו מיד אל האניה. בתחילה לא הסכים רב החובל להיענות לבקשה. "אני אחראי לשלום הנוסעים, ולא אסכן את חייך, אף אם אתה רוצה בכך", אמר לו. רבי אברהם שב והפציר בו עד שנעתר לבקשתו, ושלח את רבי אברהם בסירה, כבקשתו.

המלח הוריד את רבי אברהם ושב במהירות אל הספינה. רבי אברהם החל לצעוד ברחובות העיר, ופתאום התייצבו מולו שני חיילים וגערו בו: "מה אתה עושה בחוץ?! אתה מסכן את חייך!"

מדבריהם הבין רבי אברהם מהו הדבר שמפיל אימה ופחד על אנשי העיר. שני אריות ברחו מגן החיות שבחצר ארמונו של הסולטן, והם משוטטים בעיר, וכבר הפילו כמה חללים.

לא סיימו החיילים לספר את אשר אירע, והנה נראה אריה אחד בקצה הרחוב. בתוך שניה נעלמו החיילים. אך רבי אברהם נשאר על עומדו, האריה התקרב לעברו ורבי אברהם עומד בשלווה, מאות עיניים מכל הגגות צפו במתרחש במתח ובדאגה.

האריה הגיע עד רבי אברהם ושם כרע ורבץ לידו בשקט כמצפה לפקודתו. בנחת הושיט רבי אברהם את ידו ואחז באוזנו של האריה, והאריה קם והלך אחריו. רבי אברהם החל לעלות במעלה הרחוב העולה לחצר הסולטן, ואז הופיע פתאום האריה השני. שוב החסיר ליבם של הצופים פעימה, אף הסולטן עצמו שהיה עם אנשיו בארמונו צפה במתרחש. האריה השני, כקודמו עצר בנחת ליד רבי אברהם. וזה תפס את אוזנו ביד השניה והמשיך כדרכו לחצר הסולטן, כששתי ידיו אוחזות באריות כאילו הם כבשים.

חצר הסולטן היתה פתוחה. ולעיני רבי אברהם נגלה כלובם הפתוח של האריות, חיש מהר הכניס את האריות פנימה וסגר בעדם את הדלת. קושטה נשמה לרווחה, התושבים ירדו מהגגות צוהלים ורבי אברהם הוזמן אל הסולטן. ועמד לפניו בענווה, אוחז בתרמילו. הסולטן העתיר עליו שבחים ושאל: "מי אתה? כיצד הצלחת להשתלט על האריות? האם בכישוף עשית זאת?"

זקף רבי אברהם את גבו, הישיר מבט אל הסולטן ואמר: "חלילה לי! יהודי אני, והתורה אוסרת עלינו לעסוק בכשפים. אולם כבר מעת שברא הבורא את האדם, השליט אותו על בעלי החיים וטבע בהם יראה מפניו, אך זאת בתנאי אחד: כאשר צלם א-לוקים ניכר עליו. אם האדם מתגבר תמיד על יצרו, שורה צלם א-לוקים על פניו והחיות יראות ממנו".

שמע הסולטן את דברי החכם והתפעל מאוד. עיניו הפקחיות, דברי חכמתו וקדושתו הנפלאה שבו את ליבו. וביקש מהחכם להשאר בקרבתו, אולם רבי אברהם התנצל והסביר לסולטן את סיבת בואו לקושטא. מיד ציוה הסולטן למלא בעבורו תרמיל במטבעות זהב, וליווהו אל החוף, שם נפרד ממנו בכבוד גדול, וליהודי ירושלים היתה הרווחה. (עונג לשלחן שבת)