"ומלא ברכת ה'" – החסיד שידע שלא ימות בחולי מעיים בזכות "אשר יצר"

ומלא ברכת ה' (לג כג)

היה גבאי בישיבת פורת יוסף ששמו היה רבינו פוליטי (רבינו הוא שמו הפרטי ולא היה רב, אבל היה חסיד ובעל צדקות גדולים וגומל חסדים, והיה עשיר גדול ומתעסק בעניינים ציבוריים) הוא סיפר מה שראה בטורקיה, שחכם וחסיד שחלה במחלה אנושה במעיים וכמה שטיפלו בו לא הועיל ונטה למות, החולה אמר לבנו: שלא יפחד כי הוא לא ימות, ואילו הרופא אמר לבנו שהוא לא יחיה וכבר הוא מכין לו תעודת פטירה שבה כתוב: "פלוני מת בחולי זה וכזה..." אך בלילה החולה התעורר והתחיל לדבר.

בבוקר בנו הלך להתפלל, וביתו של הרופא היה בדרכו, הרופא הסתכל מהחלון וראה את הבן צועד ליד ביתו וחשב שבטח הוא בא לקחת את תעודת הפטירה, אבל ראה שהוא ממשיך ללכת למקום אחר. הרופא קרא לבנו וביקש שיעלה כדי שיקח את תעודת הפטירה. אמר לו הבן: אבי בריא! אך הרופא לא האמין, והתפלא איך זה שהחולה אמר על עצמו בתוקף שהוא לא ימות, הרי הוא היה חולה מעיים ואין לו כוח ואיבד הרבה נוזלים.

אמר להם החכם החסיד אני אגיד לכם איך ידעתי, כי תמיד הייתי נזהר בברכת "אשר יצר", שאחרי שיצאתי לצרכי הייתי יושב אח"כ בברכה ולא הולך ומסתכל לכאן ולכאן אלא אמרתי את הברכה בכוונה גדולה, והוסיף ואמר, שמעולם לא בירך בלי סידור, והיה מודה לה' בשמחה על הבריאה והפלאים שהקב"ה עשה בעולם, ואני אמות בחולי מעיים, איך אפשר?! וא"כ אני צריך להיות בריא!

והענין שבירך ברכת "אשר יצר" בכוונה, עד שהיה בטוח שלא ימות בחולי מעיים.

וכן יכוין בברכת המוציא ובברכת המזון והקב"ה לא יפסיק לו הפרנסה ויתן לו ברכה, וא"כ מי שרוצה שיהיה לו שפע שיכוין כראוי בברכות הנהנין. (עונג לשלחן שבת)