"אין הברכה מצויה אלא בעבור אשתו" – הכלה מטבריה והחתן שהציע לנסוע פעמיים בשבוע

אין הברכה מצויה בביתו של האדם אלא בעבור אשתו

ומהו הכלי לברכה? הוא השלום, כמו שנאמר "ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה כמו השלום". כשיש קשר טוב בין הבעל לאישה ויש ויתור הדדי ביניהם, אזי שורה הברכה.

סיפור

זוג הורים מבוגרים, הגרים בטבריה, מצבם הכלכלי היה טוב וחיו בטוב ובנעימים. בתם היחידה למדה בסמינר בירושלים. והייתה בעלת מידות טובות.

והנה כשהגיעה לפרקה והציעו לה שידוך, ההורים היו מוכנים להשקיע הון רב עבור בחור ירא שמים, ואף דירה מרווחת בירושלים הציעו תמורת הבחור המובחר.

הבחור הראשון שהוצע לה בשידוך, התרשם ממידותיה וממעלותיה. ובאחת הפגישות אמרה לבחור, שלאחר נישואיהם הם יסעו פעם בשבוע לבקר את הוריה. כששמע הבחור את התנאי המחייב, הוא חשש ואמר לה "איני יודע אם אוכל לעמוד בכך". ועל כן ניתק את הקשר.

לאחר זמן הציעו לה שוב שידוך, בפגישה הרביעית, הבחורה אמרה את התנאי שלה, שיסכים לנסוע עימה פעם בשבוע לטבריה לבקר את הוריה. אך הבחור סירב להצעתה.

בפעם השלישית שהציעו לה שידוך, ידע הבחור את התנאי (היות והוא שמע מחבריו שנפגשו עימה). והואיל והיא מצאה חן בעיניו והתפעל ממידותיה הטובות ויראת ה', החליט שלא לוותר עליה. וכשהגיע הרגע שבו החלה להציב את התנאי הידוע, השיב לה בחוכמה. אני מאוד מתפלא שמבקשת את לנסוע רק פעם אחת, את בת יחידה ומשום הכרת הטוב. ולדעתי צריך לנסוע פעמיים בשבוע. הבחורה שמחה ואמרה שסוף סוף מצאתי את מה שבקשתי. אחרי שבוע ערכו את האירוסין, ואחרי חודשיים ערכו את החתונה ברוב פאר והדר, והזוג חיו בשלווה ואושר ועושר.

החתן סיפר לחבריו שבחודשיים הראשונים נסעו להוריה בטבריה פעם בשבוע כפי הבטחתו. ולאחר חודשיים אמרה לו שמספיק פעם בשבועיים כיוון שטרודה בענייני הבית ובעבודתה. לאחר שנה שנולד להם בן, אמרה לבעלה שקשה לה ליסוע עד טבריה. ההורים שלה הבינו שקשה לה להגיע אליהם ועברו לגור בירושלים. ולהם הייתה הרווחה. לומדים מכאן מי שמוותר רק מרויח. (ברכת דוד)