"ומרדף צדקה יאהב" – הגר"א ו"ארבע הארצות" שחוקקו לא לתת לעניים מבחוץ

תועבת ה' דרך רשע ומרדף צדקה יאהב (משלי טו ט)

שלמה המלך מזכיר כאן את ענין הצדקה ואומר מי שרודף אחר הצדקה יהיה אהוב לפני הקב"ה.

ידוע שהגאון מוילנא היה כל ימיו יושב ועוסק בתורה ומעבר לכך לא התעסק בשום דבר. אפילו כשאחותו הגדולה הגיעה לעירו לאחר שלא ראה אותה שנים רבות, יצא מחדרו, ברך עליה "שהחיינו" ואמר לה "נדבר בעולם הבא, שערותיי הלבינו ואני חייב להספיק ולעסוק בתורה".. ועם כל זה, אמר לראשי הקהילה, שאם יש עניינים חדשים הנוגעים לציבור שיקראו לו להשתתף באסיפה.

ופעם אחת קראו לו, וכשהגיע, העלו בעיה שיש בעיר. "באים לעירנו עניים מכל העיירות שבסביבנו ומקבלים מקופת הצדקה, וע"י כך מתמעט הכסף מהקופה ולא נשאר כדי לתת לעניי העיר. וכבר אמרו חז"ל עניי עירך קודמים! לכן, ברצוננו לתקן תקנה חדשה. לא לתת מקופת העיר לעניים הבאים מבחוץ".

כששמע הגאון מוילנא אמר. "מדוע קראתם לי? הרי כבר דנו בתקנה זו ב"ועד ארבע ארצות"! הגבאי הרים גבה ואמר: "עברתי על כל הנכתב בתקנת 'ועד ארבע ארצות' ולא מוזכר שם מאומה מתקנה זו", והרב ענה. "התכונתי לארבע ארצות אחרות: סדום ועמורה אדמה וצביים! שהם חוקקו בספרם לא לתת לעניים הבאים לעירם"... נכון שזה מעלה לתת לעניי העיר והם קודמים, אולם ברגע שבא לפניך עני הזקוק לצדקה – לא יתכן להשיב פניו ריקם!

יהודים יקרים, העולם מתקיים בצדקה, הגאולה תגיע בצדקה, בית המקדש יבנה בזכות הצדקה, ולכן לכולנו צריך להיות חלק בצדקה. צריך רק להשתדל ליתן לעניים הגונים, ולתת בשמחה! (5 דקות).