"ה' הוא הבוס!" – הבחור מהרכבת התחתית שבחר בשבת – סיפור מהרב אריה שכטר

וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת (טו לב)

אמרו חז"ל (ספרי): "מגיד, שמינה משה שומרים ומצאו אותו מקושש". אנו רואים שמשה רבינו אירגן חברה של "שומרי שבת", שהיו הולכים ומזהירים מפני חילול שבת. ומכאן ראיה, שחובה לייסד חברות כאלו בכל הערים שתפקידן לעמוד על המשמר ולמנוע חילול שבת.

בספר "אריה שאג" סיפר מגיד המישרים, הרב אריה שכטר זצ"ל, סיפור נפלא, מחזק ומרגש המוכיח שיש בעל-הבית על העולם, ולמענו כדאי לוותר אף על תענוגות העולם הזה.

סיפור

השתתפתי בסמינר "קירוב יהודים" שהתקיים בארה"ב מיום חמישי והיה אמור להימשך כמה ימים. ביום שישי בבוקר ניגש אלי בחור ואמר לי: "כבוד הרב, אני חייב לנסוע הבייתה!"

"מי קבע שאתה חייב?!" שאלתי. "כבוד הרב!" – התפרץ הבחור – "אספר לך את הסיפור שלי ואתה תחליט!"

"טסתי לארה"ב לפני כאחד-עשר חודשים בעקבות חברים שסיפרו לי כי ה'ירוקים' (דולרים) מתגלגלים ברחובות. כשהגעתי, לא רק שלא מצאתי את 'הירוקים', אלא שלאחר שחבריי קלטו שבאתי בלי אגורה, גם אותם לא מצאתי. נשארתי לבד, בלי כסף, ובמשך כמה ימים הסתובבתי ותעיתי ברחובות בחוסר מעש, בלי קורת גג.

בשלב מסויים גילתי שאפשר להסתנן לרכבת התחתית בלי לשלם. ברכבת יש מזג אוויר נפלא! בקיץ קריר ובחורף חמים. בכל תחנה הרכבת עוצרת, ומדי כמה דקות מגיעה רכבת אחרת. הייתי יורד בתחנות הממוקמות באיזורים העשירים, מחטט בפחי האשפה, מאתר כמה שקיות ניילון ומלקט לתוכן שיירי מזון שהעוברים ושבים השליכו במהלך היום.

למותר לציין, כי בכל אותה תקופה נותרתי עם מעט הבגדים שלגופי, לא הסתפרתי ולא התקלחתי. חייתי כמו נווד במשך תשעה חודשים, עד שביום בהיר נתקלתי בבחור ששם עלי עין ושאל אותי: 'אתה לא ישראלי?!' "כן, נכון, אני ישראלי" – פלטתי במבוכה קלה.

הבחור נעץ מבט מופתע בשערי המגודל ובפניי המזוהמות. 'מה אתה עושה פה? אתה נראה כמו כושי!' גוללתי את קורותיי באוזני הבחור שהתנער וקרא בפאתוס: 'באה ישועתך, בוא התלווה אלי. מהיום אתה עובד איתי!'

הבחור לקח אותי אליו הביתה. הייתי צריך להתקלח עשר פעמים כדי להיפטר מהליכלוך שצברתי במשך תשעה חודשים, המים שניגרו מגופי היו שחורים כזפת!

הבחור שמו מיכאל, נתן לי בגדים וסידר עבורי דירה קטנה בת שני חדרים עם כיריים, מקרר ומכשיר טלפון. נתן לי כמה ימים להתמקם ולאחר מכן התחלנו לעבוד יחד במלוא המרץ. בבעלותו ישנה משאית סמי-טריילר ענקית גדושה בסחורה. מזמן לזמן אנו יוצאים לנסיעות ומשווקים את מרכולתנו, כשעיקר העבודה מתרכזת בשבתות ובימי ראשון".

הבחור סיים את דבריו ושאל: "כבוד הרב, אם אני היום לא חוזר הביתה לשבת וליום ראשון, ביום שני אצטרך לחזור לשוטט בתחנות הרכבת התחתית. מה, לדעתך, עלי לעשות?"

המבחן

אחזתי בחום בידי הבחור והתבוננתי בו בהתרגשות בלי לחוש בדמעות המתגלגלות מעיניי.

"כבוד הרב, למה אתה בוכה?" – התפלא הבחור. "אני מקנא בך כל כך!" – השבתי לו בהתרגשות והסברתי לו במה ולמה אני מקנא: "הקב"ה מעמיד אותך במבחן שבו הוא העמיד את יוצאי מצרים, אתה מבין למה אני מקנא בך? מי יודע איזה נשמה גדולה יש לך, שראויה למבחן כזה... מבחינה רגשית, אתה חש משועבד למיכאל, וזו תחושה טבעית בשביל מי שעבר תשעה חודשים של גהינום, ואחר כך קיבלת חודשיים של גן עדן. בוא נפעיל את השכל מה המבחן. אתה יודע, בכיתה א' עוברים מבחנים ברמה של כיתה א', בכיתה ח' של כיתה ח', ובאוניברסיטה עוברים מבחנים לקראת תואר דוקטור. המבחן הזה הוא מבחן עצום שבו אתה מכריע מי מבחינתך הוא בעל הבית על העולם: הקב"ה או... מיכאל".

הבה נתבונן: מיכאל במקרה הטוב היום פה ומחר פה ורק הסחורה שלו בקבר. במקרה הגרוע, חלילה, גם מיכאל כבר לא כאן. אבל הקב"ה חי וקיים לעולם, והמצוות שלו הן צווים ישירים מבעל הבית של העולם כולו!

אם כן, מי הבוס שלך, מיכאל או הקב"ה? מבחינה רגשית אין ספק כי אתה צריך לחזור למיכאל. אבל מבחינה שכלית עליך להחליט, מי הבוס של העולם, מיכאל או הקב"ה? נתנו לך משמיים את הזכות הנדירה להחליט אחרי מי אתה צועד, אל תפספס את הרכבת"!

הבחור נעמד דום, הצדיע כמו חייל בטרם קרב וזעק בקול: "כבוד הרב! אני החלטתי, ה' הוא הבוס! אני נשאר!" בסופו של דבר, הבחור נשאר גם לאחר השבת. הוא לא חזר למיכאל ולא לרכבת התחתית.

כשהסתיים הסמינר ביום שלישי, הוא נסע לישיבה של הרב בכר שליט"א במונסי. שם למד במשך שנתיים וחצי וזכה לאוכל, שתייה ולינה ובעיקר להגות בתורה הקדושה.

מעת לעת היה מגיע לישיבה במונסי יהודי אמיד שהתקרב לאורחות היהדות. ומשוחח עם הבחורים, ובעיקר עם הבחור בוגר הרכבת התחתית, שמצא חן בעיניו באופן מיוחד. לבסוף הוא לקח אותו כ... חתן לבתו והעניק לו דירה בת חמישה חדרים עם מכונית יוקרה, והבטיח לפרנס אותו במשך חמש-עשרה שנה כדי שיוכל לשבת וללמוד בלי עול פרנסה ודאגות!

פעמים רבות אנו עומדים לפני ניסיון, באותם רגעים נראה לנו כי על פי דרך הטבע ישנו רק מוצא אחד שאינו עולה בקנה אחד עם הדרך המסורה. אולם עלינו לשום אל ליבנו כי העולם אינו הפקר, אלא מונהג ומושגח בכל רגע ע"י מלך המלכים המציב בפנינו את הבחירה, ונותן לנו את ההזדמנות והזכות להכריע ולהצהיר כי יש מנהיג לבירה. וכאשר בוחרים בקב"ה על אף החששות והלבטים, ניתן לזכות לשני העולמות גם יחד!

איזו זכות נפלאה יש לו לאדם שבחר בהקב"ה ועמד בניסיון הממון, שבו רבים הם הנופלים. אך הקב"ה יודע לפרוע לאדם המאמין והבוטח בו. (ברכת דוד)