"לב יודע מרת נפשו" (המשך) – שאול המלך יוצא אל בעלת האוב

לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר (משלי יד י) (המשך משבוע שעבר)

במדרש אנו מוצאים שפסוק זה נאמר על שאול המלך. מתי? כשהלך להעלות את שמואל באוב. נביא את הסיפור במלואו ונראה עד כמה רחשי לבו של האדם גלויים לבורא עולם וכל תחושה והרגשה נלקחים בחשבון לטובה. שאול המלך הסיר מהארץ את כל אלו שהתעסקו באוב, 'אוב' הוא מעין סיאנס (ברמה גבוהה יותר) שבו מעלים את נשמות הנפטרים ומתקשרים איתם. בשלב מסויים, הגיעה שעת צרה, הפלשתים נאספו למלחמה ושאול לא ידע מה לעשות. שמואל הנביא נפטר לעולמו ושאול הרגיש חסר אונים. הוא פנה לאנשיו וביקש שימצאו לו אישה בעלת אוב. ומצאו. שאול התחפש לאדם פשוט, לקח עמו שני אנשים: אבנר שר צבאו, ועמשא אחד מגבוריו, ויצא לדרך. מה היה שם? (המשך אי"ה בשבוע הבא) (5 דקות)