"והוצאתי... וגאלתי" – אין ישראל נגאלים אלא בזכות הצדקה, פרשת וארא

לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי... וגאלתי וגו' (ו ו)

כולנו מאמינים ומצפים שכשם שהקב"ה גאל את ישראל ממצרים, כך גם יגאל אותנו ה' שנית ברחמיו לעיני כל חי מהגלות המרה שאנו שרויים בתוכה. ובכללותה חבלי משיח הקשים מכל, עד שאמרו בגמרא על חלק מהתנאים שאמרו שמעדיפים שיבוא משיח אבל אינם רוצים להיות בדורו של משיח, וכל זה מחמת ריבוי הצרות שיהיו בו, וכפי שאנו עדים לזה לצערנו היום שאין יום שקללתו אינה מרובה מחבירו. אולם הדרך להיגאל אינה רק על ידי תפילה ותשובה וקיום המצוות בלבד, אלא גם ע"י הצדקה וכפי שמביא הרמב"ם בהלכותיו בפ"י ממתנות עניים ה"א... וגאולה זו היא גם גאולה כללית של כל ישראל, וגם גאולה פרטית, שהרי אמרו רבותינו צדקה תציל ממות.

ועל כך כותב מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל זיע"א: בספרו 'מאור ישראל' ואלו הם דבריו:

כתב הרמב"ם (פ"י מהלכות מתנות עניים ה"א) חייבים אנו להזהר תמיד במצות הצדקה יותר מכל מצות עשה, שהצדקה היא סימן לצדיקי עולם זרע אברהם אבינו שכתוב בו: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט", ואין כסא ישראל מתכונן, ודעת האמת עומדת, אלא בצדקה, שנא' "בצדקה תכוננו". ואין ישראל נגאלים אלא בזכות הצדקה. שנאמר "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה". ע"כ.

ובסיוע לדברי הרמב"ם מהפסוק (משלי טז יב): "כי בצדקה יכון כסא". ואיתא בסדר 'אליהו זוטא' (פרק א), ובילקוט שמעוני (פר' וירא רמז יח) שהקב"ה משתבח בצדקה, שנאמר "והאל הקדוש נקדש בצדקה", ואף כסא הכבוד נשתבח בצדקה, שנאמר (תהילים צז) "צדק ומשפט מכון כסאו".