"בן חכם ישמח אב וכסיל אדם בוזה אמו" – מדוע השמחה לאב והביזיון לאם?

בן חכם ישמח אב וכסיל אדם בוזה אמו (משלי טו כ)

שלמה המלך אומר: כאשר הבן חכם הוא משמח את אביו, אולם אם הוא יוצא לתרבות רעה ונהיה כסיל הוא מבזה את אמו. ולכאורה, שני ההורים מחנכים את הילד ואם כן הם צריכים לשמוח יחד או חלילה להתבזות יחד... מדוע השמחה מגיעה לאב, והביזיון לאם? זה לא פייר! ראשית יש להתבונן מי באמת מחנך יותר את הילד? האמא או האבא? לפי ההלכה מצות החינוך מוטלת על האבא, כמו שנאמר: "ושננתם לבניך". כאשר הבן מגיע לבר מצוה האבא הוא שמברך: "ברוך שפטרני מעונשו של זה". ולכן, כל אבא חייב לשבת עם בנו בכל יום זמן מסויים וללמוד איתו תורה, הלכות, דרך ארץ ומידות טובות. נכון, שבמציאות האבא נמצא רוב הזמן מחוץ לבית, אך בכל זאת בזמן הקצר שהוא נמצא איתו הוא מחויב לחנכו.

לעומתו, האמא לא מחוייבת בכך, אלא שבפועל היא נמצאת איתו רוב היום ולכן הילד מכורח המציאות "מעתיק" את התנהגות האמא, הוא רואה איך היא מדברת והוא מדבר כמוה. איך היא מגיבה לכל מצב והוא מגיב כמוה. יוצא שהאמא נמצאת על תקן "מחנכת" עשרים וארבע שעות, גם בלי להתכון לכך. ולכן, אם הבן יוצא חכם תולים את זה בהכונה של האבא שלימד אותו חכמת חיים. אולם, כשהתנהגותו שלילית תולים זאת במה שהוא רואה אצל האמא. מסופר על גנב שתפסו אותו על חם והמלך גזר להוציאו לתליה, בתור בקשה אחרונה ביקש לנשק את אמו כשהתקרבה אליו נשך אותה בצוארה, המלך שאל: למה עשית זאת? וענה: דע לך שכשהייתי ילד הייתי גונב מהמכולת ואמי לא העירה לי שזה אסור והדרדרתי עד היום. יהי רצון שנזכה לחנך את ילדינו בדרך הישרה, אמן.