נס העמוד בבניין הישיבה על ציון רבי מאיר בעל הנס בטבריה – י"ד באייר

הקימו ישיבה על קברו של התנא הקדוש רבי מאיר בעל הנס

יום פטירתו של רבי מאיר בעל הנס אינו ידוע לנו. ואולם לפני 150 שנה, החלו להנהיג חכמי טבריה הילולא לכבודו ביום י"ד באייר – פסח שני.

ההילולא הראשונה, בשנת תרכ"ז, היתה כעין "חנוכת בית" למבנה החדש אשר בנו על ציונו, כדי להושיב ישיבה על קברו.

בקהילת טבריה היו אז תלמידי חכמים גדולים, ובראשה עמד רבי שמואל חיים קונוורטי, ה"סיניור". בעת שהחלו בחפירת יסודות הבנין, היה צורך גם להזיז את העמודים שעל הציון, ואז קרה נס ופלא, אשר חכמי טבריה פירסמוהו והודיעוהו אחר כך לגולה.

סיפור

מעשה נורא שהיה בעיר הקודש טבריה. ביום י"ז שבט. התחלנו בבנין הקדוש לייסד את הבית, ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו. ובהיותנו עסוקים בבנין וביסוד, והגענו אל הציון הקדוש שהיה מקודם, שני עמודים גדולים, זה על יד זה מעומד. לרמוז כי התנא הקדוש קבור מעומד, כמבואר בכתבי האר"י זיע"א. והנה ראה ראינו ציון התנא הקדוש למטה, מסויד ומכוייר כאילו נעשה חדש ממש, ועל גבו עפר בגובה יותר מקומת בן אדם, ועל גבי העפר העמודים הנזכרים. ואמרנו, הלוא טוב להסיר את ערימות העפר על יד המצבה ממש, כי כל איש אשר יבוא להתפלל כל תפילה וכל תחינה יעמוד נגד המצבה עצמה. וכן עשינו, ביום ב' חדשנו, נקבצו ובאו קרוב לחמישים בני אדם, וטרחו, עד שהסירו העמודים ממקומם והניחום על במה מן הצד, ותיכף ומיד חפרו ופינו את העפר מעל גבי המצבה עד למטה, ופנו לסובב סיבוב את העמוד הראשון בדרך ארוכה, על ידי מוטות וחבלים, כדי להורידו מנגד המצבה ולהגביהו לשומו על המצבה. וטרחה גדולה הייתה בזה. ותכננו והתייעצו בניהם איך יביאו את העמוד השני כדי לשים על יד חברו, וסוכם בניהם שעד מחר יסיימו, וגם יקראו לאנשים לבוא לעזור עם חבלים ומוטות רבים, וכמה שניסו להביא את העמוד השני ליד העמוד הראשון, לא הצליחו, וגדל הצער והיו נבוכים.

והנה ראו מעשה ה' ונפלאותיו, והנה העמוד העליון, השוכב למעלה ומוטה על צידו, התחיל להתנועע, והתגלגל ובא עד נגד חברו, זה למעלה וזה למטה והחפירה בניהם. וקפץ העמוד וניתר ממקומו בכוח גדול, ונפל על גבי חברו! ונמצאו מכוונים, כמו שהיה בהתחלה! ואפילו אם היו מניחים אותו בידיהם, אי אפשר לכוונם מרוב הכובד. ובשעת נפילתו על גבי העמוד הראשון, ותיבקע הארץ לקולו. ויהי כראותם כי ישב העמוד במקומו על גבי חברו, יחדיו ידובקו, ספקו כפיים, רקדו כאילים שם בשמחה ובשירים! והפלא הזה היה בפני קהל ועדה מישראל, מקהילות קודש ספרדים ואשכנזים, ואורחים מקרית חוצות, המה ראו כן תמהו, הפלא ופלא, אשרי האיש אשר זכה לראות המראה הגדול הזה, והדבר נגלה לעין כל, כי חפץ למען צדקו בבניין המפואר והמקודש הזה, לבנות ולנטוע משכנות לאביר יעקב על ציונו, ללמוד וללמד על קבורתו, למען יעמוד בתפילה לפני אלקינו, לבקש מלפניו לתת לכל שואל די מחסרו, תאוות לבו נתת לו, ולבקש מלפניו על גאולתינו ועל פדות נפשנו כי זה דרכו דרך הקודש של התנא הקדוש המאיר לעולם זכותו תגן עלינו!

כשתמה מלאכת הבנייה, עשו חנוכת הבית בשמחה גדולה, ביום י"ד באייר, וקראו ולמדו בתורתו של רבי מאיר בעל הנס זיע"א, וענו כולם ואמרו: נעשה ביום זה בכל שנה ושנה, ונקבע יום זה להרבות בשמחה. (בהלכה ובאגדה)