כוחה של צדקה – רבי יצחק, המטבע הקטנה והחלום על שפת הים

סיפור – כוחה של צדקה

רבי יצחק. שהיה מה"חבריא קדישא", פגש בעני וברשותו מטבע אחת קטנה, ששויה רק חצי ככר לחם. ניסה העני לקנות לחם במטבע זו, אבל לא רצו למכור לו דבר תמורתה. בצר לו פנה אל רבי יצחק ואמר: אנא, רחם עלי ועל נפשות בני ביתי העטופים ברעב, ותן לי צדקה שאוכל לקנות בה לחם ולהחיות את נפשם! ענה לו רבי יצחק: איך אוכל להחיות את נפשותיכם ואין בידי אלא מטבע אחת קטנה שאינה שווה יותר מחצי ככר לחם?!

ענה לו העני – לו יהי כדבריך! גם לי יש מטבע קטנה, שאי אפשר לקנות בה מאומה, ויחד עם שלך אוכל לקנות לחם שלם. נתן לו רבי יצחק את המטבע. מיד רץ העני בלב שמח וקנה ככר לחם, בה החיה את נפשות בני ביתו.

באותו לילה חלם רבי יצחק חלום – הנה הוא הולך ליד שפת הים, ולפתע מתנפלים עליו שודדים, המבקשים להשליכו למים ולהטביעו. בו ברגע ראה לפניו את רבי שמעון בר יוחאי מושיט לו יד להצילו, והעני הזה, לו נתן את המטבע לקנות בה לחם נאבק עם השודדים עד שהתגבר עליהם, הוציאו מידיהם ומסרו לידיו המושטות של רבי שמעון בר יוחאי וכך ניצל בחלומו רבי יצחק ממוות. כאשר התעורר משנתו, נפל בפיו הפסוק בתהילים "אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'" (תהילים מא). היינו, מן השמים הטילו את הפסוק הזה בפיו, כדי להביא לפתרון החלום, והוא. אשרי לו, לרבי יצחק, שהיה "משכיל אל דל", שהשכיל לעשות חסד וצדקה עם אותו עני והציל אותו ואת בני משפחתו מלמות ברעב; ולכן "ביום רעה ימלטהו השם", כאשר הוא עצמו (רבי יצחק) היה בסכנת מוות ע"י השודדים – עמדה לו זכות מצווה גדולה זו, והקדוש ברוך הוא מילט אותו מידיהם באמצעות אותו דל.

ואילו רבי שמעון בר יוחאי, עזר לו בשעת הסכנה בזכות התורה שלמד אצלו! (זוהר ח"ב קצ).