"ושננתם לבניך" – הגנב שנשך את אוזן אמו לפני תלייתו

ושננתם לבניך (ו ז)

סיפור

מעשה בגנב אחד שנתפס בביצוע הגניבה, וגזר המלך לתלותו על עץ, שכן זה היה עונשם של גנבים בימים ההם. כשהגיע יום ביצוע פסק הדין, הובל הגנב אל המקום המיועד, בתוך חצר הממשל הותקנה במה ועליה הוצב העץ. המון רב נאסף אל המקום לראות בביצוע גזר הדין, וכשהביטו האנשים אל עבר הבמה ראו כי אימו של הגנב העומד להיתלות יושבת מתחת לעץ ובוכה בכי גדול. כשהגיע מועד התליה ביקש הנידון מהתליין להמתין רגע כי עליו לומר דבר מה לאימו.

משניתנה לו הרשות, קרב הגנב אל אימו הבוכיה, התכופף קמעה לעבר אוזנה כאילו הוא מתכונן ללחוש לה דבר מה. אך במקום לדבר, נשך את אוזנה! האם הנבעתת צעקה צעקה גדולה וצנחה ארצה והתעלפה. הביטו ההמונים אל המראה הנורא ותמהו כיצד העיז הגנב שאימו בוכה עליו תמרורים לנשוך את אוזנה, דקות ספורות טרם תלייתו!

החלו אפוא לקרוא לעברו קריאות, שמע הנידון את הגידופים ודברי הגנאי, וקרא לעבר הקהל בקול רם: "אל נא תכעסו עלי ואל תחרצו משפטי בטרם תשמעו מדוע עשיתי זאת; לא מתוך רשעות נשכתי את אוזנה של אמי, אלא בעבור תיקון נפשי, אולי יכופר לי עוון הגנבות שביצעתי במעשה שעשיתי בזה הרגע". "דעו לכם", המשיך הגנב ופנה אל הקהל, "כי בגלל אימי פניתי לדרכי הרעה, בהיותי ילד קטן התאוויתי לאכול מעדנים וממתקים, ובביתי לא ניתן לי מבוקשי, ועל כן הורתה לי אימי לגנוב את ספריהם של חבריי בבית הספר. את הספרים הגנובים הבאתי הביתה לאימי והיא מכרה אותם, ובמעות שקיבלה תמורתם קנתה עבורי מעדנים ומיני מתיקה. בשלב הבא החילותי שולח יד בסחורה המונחת בחנויות, את אשר הצלחתי לגנוב הבאתי הביתה לאימי, והיא, במקום שתטיף לי מוסר ותכרחיני לעזוב את דרכי הרעה, שמחה במעשי ושיבחה אותי. לנוכח שבחיה של אמי, המשיך הגנב, המשכתי במעשי הנילוזים, התרגלתי לגנוב ולא יכולתי לשנות את הרגלי. ועכשיו, בראותי את כל הקהל הגדול שנאסף לראות בהוצאתי להורג, עשיתי מעשה שנראה מוזר, משונה ואכזרי. למען אספר לכולכם איזו רעה גורמים אב ואם לבניהם, כאשר אין הם מוכיחים אותם. סבור הייתי שהמעשה שעשיתי יועיל לתקן את נפשי, כי ע"י שאתם תלמדו לקח ממעשי ומדברי, ועל ידי כך אהיה אני הגורם לתיקון מעשיכם!"

כשנודע הדבר למלך, נשאו דברי הגנב חן בעיניו, והורה לתליין לשחרר את הגנב, שכן הודות לדברי המוסר והתוכחת שלו יתקנו מעשיהם כל ההמונים שנאספו לחזות בתלייתו. (חסדי אבות)