ישעיהו הנביא

ישעיהו בתנ״ך

ספר ישעיהו הוא הראשון בנביאים האחרונים. בנבואת ההקדשה (פרק ו) ראה ישעיהו את ה׳ יושב על כיסא רם ונישא, ושרפים קוראים ״קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות, מלוא כל הארץ כבודו״. הוא ענה ״הנני שלחני״.

ישעיהו מוכיח את העם על עוול ועל עבודה ריקה – ״למה לי רוב זבחיכם״ – ודורש ״למדו היטב, דרשו משפט״. בימי חזקיהו הוא מחזק את המלך מול סנחריב מלך אשור, ומבשר שה׳ יגן על ירושלים. חלקו השני של הספר פותח ב״נחמו נחמו עמי״ ומלא בנבואות נחמה וגאולה.

בדברי חז״ל

״קדוש קדוש קדוש״ מנבואת ישעיהו הוא לב הקדושה הנאמרת בחזרת הש״ץ. שבע הפטרות הנחמה שאחרי תשעה באב לקוחות כולן מספר ישעיהו. בגמרא (יבמות מט ע״ב) מסופר שישעיהו נהרג בידי המלך מנשה. בבא בתרא (טו ע״א) מייחסת את כתיבת הספר – עריכתו – לחזקיה וסייעתו.

משמעות ולקח

ישעיהו מחבר בין קדושה לבין מוסר: מי שראה את ה׳ ״רם ונישא״ אינו יכול להשלים עם עוול כלפי יתום ואלמנה. חזון ״לא ישא גוי אל גוי חרב״ הוא חלום השלום של היהדות לכל העמים.

שאלות נפוצות