אליהו הנביא

אליהו בתנ״ך

אליהו מופיע בפתאומיות בספר מלכים א (פרק יז), ומודיע לאחאב שלא יהיה טל ומטר. בשנות הבצורת הוא ניזון מעורבים בנחל כרית, ואחר כך אצל אלמנה בצרפת, שאת בנה החיה. בהר הכרמל הוא מכנס את העם ואת נביאי הבעל ושואל ״עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים״. אש יורדת מן השמים על המזבח שלו, והעם קורא ״ה׳ הוא האלהים״.

אחרי שאיזבל מאיימת עליו, הוא בורח לחורב, ושם מתגלה אליו ה׳ – לא ברוח, לא ברעש ולא באש, אלא ב״קול דממה דקה״. אליהו מושח את אלישע לנביא תחתיו, ובסוף דרכו ״רכב אש וסוסי אש״ מפרידים ביניהם, ״ויעל אליהו בסערה השמים״.

בדברי חז״ל ובמנהגי ישראל

על פי נבואת מלאכי, אליהו עתיד לבוא לפני הגאולה ״והשיב לב אבות על בנים״. חז״ל אומרים במקומות רבים שאליהו יכריע בשאלות שלא הוכרעו, ובגמרא מסופר על חכמים שאליהו נגלה אליהם.

בפרקי דרבי אליעזר (פרק כט) מובא שאליהו קינא לברית המילה, ולכן הוא נקרא ״מלאך הברית״ ומכינים לו כיסא בכל ברית. בליל הסדר נוהגים למזוג ״כוס של אליהו״, ובמוצאי שבת שרים ״אליהו הנביא״.

משמעות ולקח

אליהו הוא דמות של קנאות לאמת, אך ההתגלות בחורב מלמדת שה׳ נמצא דווקא בקול הדממה הדקה. הוא נשאר בתודעת העם לא כנביא שמת אלא כמי שעתיד לחזור – מבשר של תקווה ושל שלום בין הדורות.

שאלות נפוצות