ישעיהו פרק מ׳

מתחת לכל פסוק – פירוש מצודת דוד; בלחיצה על "עוד פירושים" – מצודת ציון, רש"י ואבן עזרא.

1. (א)נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם

   מצודת דוד:נחמו נחמו. אלהיכם יאמר אל הנביאים נחמו את עמי וכפל המלה יורה על החזוק:

   עוד פירושים על פסוק א: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   נחמו נחמו. חוזר על נבואותיו העתידות לפי שמכאן ועד סוף הספר דברי נחמו' הפסיק פרשה זו בינם לבין הפורענו' נחמו אתם נביאי נחמו את עמי:

   אבן עזרא

   נחמו נחמו עמי. נדבקה זאת הפרשה בעבור שהזכיר למעלה כי כל אוצרות המלך גם בניו יגלו לבבל, על כן אחרי זאת הנחמות:

   ואלה הנחמות הראשונות מחצי הספר על דעת רבי משה הכהן על בית שני, ולפי דעתי הכל על גלותינו, רק יש בתוך הספר דברי גלות בבל לזכר, כי כורש ששלח הגולה, ואולם באחרית הספר דברים הם לעתיד כאשר אפרש, ודע כי מעתיקי המצות ז"ל אמרו כי ספר שמואל כתבו שמואל והוא אמת עד וימת שמואל (שמואל א' כ"ה א'), והנה דברי הימים יוכיח ששם דור אחר דור לבני זרובבל, והעד מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו (ישעיהו מ"ט ז'), ויש להשיב כאשר ישמעו שם הנביא, ואם איננו, והמשכיל יבין:

   ומלת נחמו דברי השם לנביאו או לגדולי העם וטעם פעמים דרך מהירות או רגע אחרי רגע:

2. (ב)דַּבְּרוּ עַל־לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲוֺנָהּ כִּי לָקְחָה מִיַּד יְהוָה כִּפְלַיִם בְּכָל־חַטֹּאתֶיהָ

   מצודת דוד:על לב. דברים המקובלין על הלב: וקראו אליה. אמרו לה אשר מלאה ונשלמה זמן גלותה: כי נרצה. נתפייס עונה ר״ל נתכפר עונה: כי לקחה. כי כבר לקחה תשלומין מיד ה׳: כפלים. ר״ל שתי גליות גלות בבל וגלות ראמולוס: בכל חטאתיה. בעבור כל חטאתיה:

   עוד פירושים על פסוק ב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   צבאה. ענינו זמן קצוב וכן הלא צבא לאנוש (איוב ז׳:א׳):

   נרצה. מל׳ רצוי ופיוס:

   רש"י

   כי מלאה צבאה. ת"י עתידה דתיתמלי מעם גלוותהא כמו כי מלאה מצבאה ויש פותרין צבאה כמו (איוב ז׳:א׳) הלא צבא לאנוש עלי ארץ:

   נרצה. נתפייס:

   כי לקחה וגו'. ארי קבילת כס תנחומין מן קדם ה' כאילו לקת על חד תרין בכל חטאתהא ולפי פשוטו יתכן לפרש כי לקחה פורענות כפלים וא"ת היאך מדתו של הקב"ה לשלם לאדם כפלים בחטאו מצינו מקרא מלא (ירמיהו ט״ז:י״ח) ושלוותי ראשונה משנה עוונם וחטאתם:

   אבן עזרא

   דברו. לעולם דבור על לב להסיר העצב והדאגה שעברה, וכן וידבר על לבם (בראשית נ' כ"א):

   וטעם ירושלם כנסת ישראל:

   כי מלאה צבאה. מלאו ימיה, וכמוהו כל ימי צבאי איחל (איוב י"ד י"ד) הלא צבא לאנוש [שם ז' א'] והמפרשים אמרו שהוא כמשמעו, והראשון הוא הנכון:

   כי נרצה. נשלם ותם, כמו עד ירצה כשכיר יומו [שם י"ד ו'] אז תרצה הארץ (ויקרא כ"ו ל"ד) כטעם תם עונך (איכה ד' כ"ב):

   כפלים. מצרות שלקח כל גוי:

   בכל חטאותיה. בעבור כל חטאותיה:

3. (ג)קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ

   מצודת דוד:קול קורא. כאלו קול מכריז ואומר פנו במדבר דרך ה׳ להשיב בו בני הגולה: ישרו בערבה. עשו בערבה דרך ישר לאלהינו כי הוא ילך לפניהם:

   עוד פירושים על פסוק ג: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   פנו. ענין הסרת המכשול וכן ואנכי פניתי הבית (בראשית כ״ד:ל״א):

   ישרו. מל׳ ישר ושוה:

   בערבה. ענינו כמו מדבר:

   מסלה. דרך כבושה:

   רש"י

   קול. רוח הקדש קורא במדבר:

   פנו דרך ה'. דרך ירושלים לשוב גליותיה לתוכה:

   אבן עזרא

   קול קורא. הם המבשרים:

   פנו. יאמר לכל גוי:

   דרך יי. הטעם אלה שהיו בגלות שישובו להר הקודש וזהו דרך יי:

   ישרו. הטעם כפול:

4. (ד)כָּל־גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל־הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה

   מצודת דוד:כל גיא. כל עמק ירומם וכל ההרים ישפלו להיות הדרך ישר ושוה: העקוב. דרך המעוות יהיה מישור: והרכסים. מקומות הגבוהות יהיו בקעה:

   עוד פירושים על פסוק ד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   גיא. עמק:

   העקוב. ענין עקום ועוות כמו עקוב הלב (ירמיה יז):

   למישור. מל׳ ישר ושוה:

   והרכסים. ענין גבהות וכן מרכסי איש (תהילים ל״א:כ״א) ופי׳ מגאות האיש ומגבהותו:

   רש"י

   כל גיא ינשא. וההר ישפל הרי דרך חלקה ושוה ונוחה:

   והרכסים. הרים הסמוכים זה לזה ומתוך סמיכתן מורד שביניהם זקוף ואינו מעוקם שיהא נוח לירד ולעלות (הרכסים מתורגם גדודיו ל' גובה כמו גדודי הנהר):

   הרכסים. כמו וירכסו את החשן (שמות כ״ח:כ״ח):

   לבקעה. קנפנייא בלע"ז ארץ חלקה ושוה:

   אבן עזרא

   כל גיא. שהוא שפל אז ינשא, והנה גיא איננו סמוך כמו גיא המון גוג (יחזקאל ל"ט י"א) ויתכן שתחסר מלת גיא כך וכך, כמו מה מליל (ישעיהו כ"א י"א) והטעם שיבאו השבים בלא יגיעה:

   העקוב. כמו עקוב הלב (ירמיהו י"ז ט') והוא הפך מישור:

   והרכסים. מגזרת מרכסי איש (תהלים ל"א כ"א), כטעם מקום מעוות:

5. (ה)וְנִגְלָה כְּבוֹד יְהוָה וְרָאוּ כָל־בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר

   מצודת דוד:ונגלה. אז יגלה כבוד ה׳ וכולם יראו כי פי ה׳ דבר הנחמות האלו הואיל ונתקיימו:

   עוד פירושים על פסוק ה: אבן עזרא

   אבן עזרא

   ונגלה. כאשר יחדש השם זה הפלא אז יראה כבוד השם:

   כי פי ה' דבר. אלה הנבואות:

6. (ו)קוֹל אֹמֵר קְרָא וְאָמַר מָה אֶקְרָא כָּל־הַבָּשָׂר חָצִיר וְכָל־חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה

   מצודת דוד:קול אומר קרא. קול נבואה אומר להנביא קרא והכרז ברבים: ואמר. כאלו הנביא שואל מה אקרא וקול הנבואה משיבו קרא לאמר כל הבשר חציר ר״ל כל העמים שיבואו עם גוג על ירושלים למלחמה יבולו ויכמשו כחציר: וכל חסדו. ר״ל ואף אם מי מהם עשה חסד מה לא יחשב למאומה ויהי׳ כציץ השדה הכמוש מהר כי מאד הרעו לישראל והכריע הכף:

   עוד פירושים על פסוק ו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   חציר. כחציר:

   כציץ. כפרח:

   רש"י

   קול. מאת הקב"ה אומר אלי קרא:

   ואמר. רוחי אליו מה אקרא והקול משיבו זאת קרא כל הבש' חציר כל המגביהי' תהפך גדולתם ותהיה כחציר, (ד"א כל הבשר חציר) סוף אדם למות לפיכך אם אמר לעשות חסד הרי הוא כציץ השדה אשר ימולל ויבש ואין לסמוך עליו שאין בידו לקיים שמא ימות שכשיבש חציר נבל ציץ כן כשמת האדם בטלה הבטחתו אבל דבר אלהינו יקום כי הוא חי וקיים ובידו לקיים לפיכך על הר גבוה עלי בשרי מבשרת ציון כי מפי החי לעולם היא הבטחת הבשורה:

   וכל חסדו כציץ השדה. כי חסד וגו' חטאת (משלי יד):

   אבן עזרא

   קול. דבק בכבוד השם, כי השם דברו יקום לבדו ולא כבן אדם, וטעם קול אומר קרא הוא המלאך שיאמר לנביא קרא:

   כל הבשר חציר. כחציר כמו כי שמש ומגן יי (תהלים פד י"ב):

   כציץ השדה. בבקר יציץ וחלף ולערב ימולל ויבש [תהלים צ' ו']:

7. (ז)יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ כִּי רוּחַ יְהוָה נָשְׁבָה בּוֹ אָכֵן חָצִיר הָעָם

   מצודת דוד:יבש חציר. לזה יתייבשו כחציר ויבולו כציץ: כי רוח וכו׳. ר״ל בהפחת רוח יאבדו: אכן. באמת העם שעם גוג יהיה כחציר וכפל הדבר להחזיק:

   עוד פירושים על פסוק ז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

   מצודת ציון

   נבל. ענין כמישה כמו ועלהו לא יבול (תהל׳ א):

   נשבה. ענין הפחה כמו ישב רוחו (שם קמז):

   רש"י

   נבל. כמש:

   אבן עזרא

   יבש חציר. הוא הצמח הלח, וכן בלשון ישמעאל:

   נשבה בו. כמו מרחפת, מגזרת וישב אותם אברם (בראשית ט"ו י"א) ואם הם שני ענינים [צ"ל בנינים]:

   אכן. כחציר כל העם:

8. (ח)יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר־אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם

   מצודת דוד:יבש חציר. העם הזה יתייבש כחציר ויכמוש כציץ וכולם יאבדו ודבר ה׳ שהבטיח על ידי הנביאים יתקיים לעולם ולא יוכלו לבטל דבריו:

   עוד פירושים על פסוק ח: אבן עזרא

   אבן עזרא

   יבש וגו'. אחר היותו כחציר, יבש, ואחר היותו כציץ, הנו כנבל, רק דבר השם יקום כמו יעמד, ואין מי ישיבנו:

   כי רוח יי. והטעם הרוח שישלח נושב בחציר וייבש:

9. (ט)עַל הַר־גָּבֹהַ עֲלִי־לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם הָרִימִי אַל־תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם

   מצודת דוד:על הר גבוה. להשמיע הקול למרחוק: מבשרת ציון. עדת הנביאים המבשרים הגאולה לציון: אל תיראו. להרים קול בחושבך פן תמצא מכחש ומשקר: הנה אלהיכם. בא המקום לגאול אתכם:

   עוד פירושים על פסוק ט: רש"י, אבן עזרא

   רש"י

   מבשרת ציון. נבייא דמבשרין לציון ובמקום אחר הוא אומר רגלי מבשר (לקמן כב) זכו קל כזכר לא זכו תש כנקבה ומאחר פעמיו עד הקץ:

   אבן עזרא

   על. מבשרת ציון. הטעם על עדה ולא נקבה ממש:

10. (י)הִנֵּה אֲדֹנָי יְהוִה בְּחָזָק יָבוֹא וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו

    מצודת דוד:בחזק. בכח ובגבורה: וזרועו משלה לו. ר״ל לא יהיה צריך לעזרת זולתו: שכרו אתו. שכר המעשה מזומנת עמו לשלם לכ״א כגמולו: ופעולתו. שכר הפעולה מזומנת לפניו והוא כפל ענין במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק י: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    בחזק יבוא. על האומות ליפרע:

    הנה שכרו אתו. מזומן אתו לצדיקים:

    ופעולתו. שכר פעולה שעליו ליתן להם:

    אבן עזרא

    הנה. בחזק יבא. תואר היד כי ימצא על לשון זכר כמו והנה בו מגילת ספר (יחזקאל ב' ט'):

    הנה שכרו. שיתן שכר לחוכי לו וככה פעלתו פעולת שכיר, והטעם שכר הפועל, ולפי דעתי שזה הטעם איננו דבק עם הפרשה, רק הוא אומר שאיננו כמבקש שכר, והטעם איננו כרועה שכיר, על כן עדרו ירעה כרועה [צ"ל כרעה עדרו ירעה]:

11. (יא)כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא עָלוֹת יְנַהֵל

    מצודת דוד:כרועה. כמו הרועה המרעה עדרו בנחת ומקבץ הטלאים בזרועו לא במקל ונושאם בחיקו הקטנות שבהם מנהל בנחת כן יוליכם המקום בנחת בשובם מהגולה:

    עוד פירושים על פסוק יא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יקבץ. יאסף:

    עלות. קטנות והוא מל׳ עולל ויונק:

    ינהל. ענין הנהגה בנחת וכן אתנהלה לאטי (בראשית לג):

    רש"י

    כרועה. אשר עדרו ירעה בזרועו מקבץ טלאים ובחיקו נושאם:

    עלות ינהל. מיניקתא בניח מדבר, הצאן המניקות:

    ינהל. כמו מנהל:

    אבן עזרא

    ובחיקו ישא. מי שלא יוכל ללכת:

    עלות. הם ההרות, שיעלו עליהם הזכרים:

    ינהלם. בלט, וזה הטעם שהשם יקבץ בני הגולה ויחבוש הנשברים:

12. (יב)מִי־מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם

    מצודת דוד:מי מדד. ר״ל מי כמוהו היודע עומק המים כאלו מדד באגרופו ויודע רוחב השמים כאלו תכן מדתו בזרת ויודע מדת עפר הארץ כאלו מדדם בשליש ויודע משקל ההרים כאלו שקלם בפלס ומאזנים וכאומר היודע כל אלה יוכל הוא לעשות את זאת:

    עוד פירושים על פסוק יב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    בשעלו. באגרופו וכן בשעלי שעורים (יחזקאל יג):

    בזרת. שם מדה חצי אמה וכן זרת ארכו (שמות כז):

    תכן. מל׳ הכנה:

    וכל. ענין מדידה כי וימודו בעומר (שם וז) ת״א וכלו:

    בשליש. שם מדה גדולה וכן ותשקמו בדמעות שליש (תהילים פ׳:ו׳):

    בפלס. כן נקרא מטה המשקל המסומן לדעת משקל הדבר הנשקל וכן פלס ומאזני משפט (משלי יז):

    במאזנים. הוא כף המשקל:

    רש"י

    מי מדד וגו'. כל זה היה בו כח לעשות וכ"ש שיש בו כח לשמור הבטחות הללו:

    בשעלו. בהליכתו שנא' דרכת בים סוסיך (חבקוק ג׳:ט״ו), בשעלו כמו (במדבר כ״ב:כ״ד) במשעול הכרמים שביל, ד"א שעל שם כלי הוא וכן בשעלי שעורים (יחזקאל יג):

    תכן. אמולאי"ר בלע"ז ל' מדה ומנין כמו ותוכן לבנים תתנו (שמות ה):

    וכל בשליש. ומדד בשלישיו' שליש מדבר שליש ישוב שליש ימי' ונהרות, ל"א בשליש מגודל עד אמה שלישי לאצבעות, ומנחם פי' שהוא שם כלי וכן ותשקמו בדמעות שליש (תהלים ס):

    ושקל בפלס הרים. הכל לפי הארץ הר כבד תקע בארץ קשה והקלים בארץ רכה:

    אבן עזרא

    מי וגו'. והתמהים איך יהיה זה, והלא השם ברא הכל וידע כמה מים יש בים, כאילו מדדם:

    בשעלו. כמו בשעלי שעורים (יחזקאל י"ג י"ט):

    ושמים. שנטה כיריעה, ידע מדתם כי הוא בראם בגבורתו כפי החכמה, כאילו מדדם בזרת, וכדרך בן אדם דבר הכתוב:

    וכל. כמו מדד, ותרגום וימדו בעומר (שמות ט"ז י"ח) וכלו:

    בשליש. כמו משורה, ויתכן להיות מגזרת שלש, לכן לא נדע היום איך יהיו המדות הקדמונים, וכן ותשקמו בדמעות שליש (תהלים פ' ו'):

    ושקל בפלס. הוא הנקרא קריסתון, הוא שיש לו זרוע ארוך, והוא מגזרת פלס מעגל (משלי ד' כ"ו):

    וגבעות במאזנים. והטעם שישים בכף מאזנים גבעה ובכף האחרי' אחרת, וזה דרך משל:

13. (יג)מִי־תִכֵּן אֶת־רוּחַ יְהוָה וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ

    מצודת דוד:מי תכן. מי הכין רצונו של מקום ר״ל מי הטה רצון המקום אחר דעתו: ואיש. מוסב על מלת מי לומר מי הוא האיש אשר המקום יודיענו עצתו:

    עוד פירושים על פסוק יג: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    מי תכן. את רוח הקודש בפי הנביאים ה' תכנו וכדאי הוא להאמן:

    ואיש עצתו יודיענו. רוחו כן ת"י ולפי משמעו ואיש עצתו מוסב לראש המקרא מי תכן את רוחו ומי איש עצתו אשר יודיענו להקב"ה עצה:

    אבן עזרא

    מי וגו'. אמר הגאון כי לא הזכיר הרוח עם השלשה המוסדים, ואמר כי השם תשובה, כאילו אמר מי תכן הרוח, והתשובה השם, ולפי דעתי שזה איננו נכון, בעבור שהכתוב הוא את רוח, ומה טעם איש עצתו יודיענו, וכן פירושו, מי תכן רוח השם, וסמך הרוח אליו, כמו ורוח אלהים מרחפת (בראשית א' ב'), ומי הראשון מושך אחר, ומי איש שיודיענו השם עצתו, למה ברא כן:

14. (יד)אֶת־מִי נוֹעָץ וַיְבִינֵהוּ וַיְלַמְּדֵהוּ בְּאֹרַח מִשְׁפָּט וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יוֹדִיעֶנּוּ

    מצודת דוד:את מי. עם מי נתייעץ ומי השכילו בינה ומי למדו ללכת בדרך משפט ומי למדו דעת ומי הודיעו דרך תבונות וכפל הדבר פעמים הרבה לתפארת המליצה:

    עוד פירושים על פסוק יד: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    את מי נועץ ויבינהו. את מי מן העכו"ם נועץ כמו שנועץ עם הנביאי' כמו שנא' באברהם וה' אמר המכסה אני מאברהם (בראשית כו) וגו':

    ויבינהו וילמדהו באורח משפט. את מי מן העכו"ם עשה כן שלמדו חכמה כמו שעשה לאברהם שנתן לב להכירו מאליו ולהבין בתור' שנא' וישמור משמרתי ואומר למען אשר יצוה (שם יח) וגו' וכליותיו היו נובעות חכמה שנא' אף לילות יסרוני כליותי (תהלים טז) (את מי נועץ ויבינהו. האיש להקב"ה הן כל גוים לפניו כמר מדלי ואיך ילמדו לו):

    אבן עזרא

    את מי נועץ. מבנין נפעל פועל עבר, על כן הוא פתוח עי"ן, עם מי התיעץ:

    ויבינהו. ויתן בינה לשם, ולימדו בארח משפט, ששם לכל מוסר ומוסר:

    וילמדהו דעת. העתידות:

15. (טו)הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל

    מצודת דוד:הן גוים. גבורת העכו״ם נחשב למולו כטפה המרה הנוטף משולי הדלי שהוא דבר מועט מול מימי הדלי: וכשחק מאזנים נחשבו. בעיני המקום חשובים הם כאבק הנשחק מעפוש מאזני נחושת אשר יוצאים ממנה בנפיחה קלה: הן איים. איי הים ישליך כאבק דק וכאומר ואם כן הוא איך יעמדו למולו למחות בידו מלהוציא את ישראל מתוכם:

    עוד פירושים על פסוק טו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    כמר מדלי. הכלי ששואבים בו מים נקרא דלי וכן ותבאנה ותדלנה (שמות ב׳:ט״ז) ור״ל שאיבה עם הדלי והטפה הנופלת מאחורי הדלי היא מרה בעבור עפוש הדלי מאחוריו:

    וכשחק. מל׳ שחיקה וטחינה כמו ושחקת ממנה הדק (שם ל):

    כדק. כאבק דק:

    יטול. ישליך וכן ויטילו את הכלים (יונה א׳:ה׳):

    רש"י

    הן גוים כמר מדלי. העכו"ם הממאנים להכיר את בוראם ואין חשובין לו להעמיד מהם לנביאים לגלות סודו:

    כמר מדלי. כטיפה מרה המטפטפת משולי הדלי ומשקע טנופת המים ורוקבין העץ, לימוניד"א בלע"ז:

    וכשחק מאזנים. שהנחוש' מעלה עיפוש ומשתחק:

    כדק. אבק דק:

    יטול. כאבק הנישא ועולה על ידי רוח כדק אשר ינטל:

    אבן עזרא

    הן גוים כמר מדלי. כטיפה הנופלת מהדלי, ואין רע לו:

    וכשחק. הוא האבק הדק הגזרת ושחקת ממנה הדק (שמות ל' ל"ו), ואחר שכל בני אדם הבל נגדו את מי נועץ:

    יטול. ישליך, כמו ויטילו את הכלים [יונה א' ה'] אך הוא משורש אחר, ורבי יונה המדקדק אמר, כי יטול מבנין נפעל, בדרך רחוקה, או פירוש יטול ישא, כמו נוטל:

16. (טז)וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה

    מצודת דוד:ולבנון. לפי רוב גדלו אין די בעצי יער הלבנון להבעיר בהם האש על מזבחו ואין די בחיות הלבנון להקריבם עולות לפניו:

    עוד פירושים על פסוק טז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ולבנון. שם יער בא״י:

    בער. מל׳ הבערה ומוקד:

    רש"י

    אין די בער. על מזבחו:

    וחיתו. של לבנון, אין די עולה, ד"א ולבנון אין די בער וגו' לכפר על עון האומות:

    אבן עזרא

    ולבנון. ואין לשם צורך לעולות, כי אין די בלבנון לבער, וטעם לבנון שיבינו השומעים, כי הטעם כל עצי הארץ וכן טעם חיתו:

17. (יז)כָּל־הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ־לוֹ

    מצודת דוד:כאין. כלא דבר: נחשבו לו. למולו נחשבים כאלו המה מאפס ותוהו:

    עוד פירושים על פסוק יז: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    מאפס. דבר שאין בו ממש:

    ותוהו. ענין ריקות:

    רש"י

    כאין נגדו. כאין הם בעיניו ואין חשובין לפניו:

    אבן עזרא

    כל וגו'. והנה הזכיר כל הגוים, והם האדם, ואחר כך הצמחים והחיות, והטעם אחר שכל הגוים הם כאין:

    ומ"ם מאפס כמ"ם המה מהבל יחד (תהלים ס"ב י') כאילו אמר פחותים מאפס הם נחשבים, והתמה מהגאון ז"ל שאמר שבני אדם נכבדים ממלאכי השם והלא קרא זאת הפרשה:

18. (יח)וְאֶל־מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה־דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ

    מצודת דוד:ואל מי. אל מי מהדברים תדמו את המקום ומהו הדמיון אשר תשוו לו וכפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק יח: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    דמות. מל׳ דמיון:

    תערכו. מל׳ ערך ושווי:

    אבן עזרא

    ואל מי תדמיון אל. הם בלא ה"א הדעת, כמו אלהים הוא יודע (יהושע כ"ב כ"ב):

19. (יט)הַפֶּסֶל נָסַךְ חָרָשׁ וְצֹרֵף בַּזָּהָב יְרַקְּעֶנּוּ וּרְתֻקוֹת כֶּסֶף צוֹרֵף

    מצודת דוד:הפסל. וכי תדמו לו את הפסל אשר האומן התיכו ממתכת והצורף ירדד עליו את הזהב ממעל והצורף יעשה בו שלשלאות כסף למושכו בהם כי ממקומו לא ימיש:

    עוד פירושים על פסוק יט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    הפסל. כן נקרא הצורה הנעבדת:

    נסך. ענין התכה וכן אלהי מסכה (שמות לד) חרש. אומן:

    ירקענו. ענין שטיחה ורדוד כמו כסף מרוקע (ירמיה י):

    ורתקות. שלשלאות כמו עשה הרתוק (יחזקאל ז):

    רש"י

    נסך. לו מסכה:

    נסך חרש. חרש של ברזל נוסכו מברזל או מנחושת ואח"כ הצורף מרקעו בטסי זהב ומצפהו מלמעלה:

    ורתקות. שלשלאות:

    אבן עזרא

    הפסל. הוא הנכרת מאבן או מעץ:

    נסך. כמו עגל מסכה (שמות ל"ב ד'):

    ירקענו. כמו וירקעו את פחי הזהב (שמות ל"ט ג'), ומגזרת רקיע (בראשית א' ז'):

    ורתוקו'. כמו עשה הרתוק (יחזקאל ז' כ"ג) כדמות שלשלאות:

20. (כ)הַמְסֻכָּן תְּרוּמָה עֵץ לֹא־יִרְקַב יִבְחָר חָרָשׁ חָכָם יְבַקֶּשׁ־לוֹ לְהָכִין פֶּסֶל לֹא יִמּוֹט

    מצודת דוד:המסכן. העני מלהפריש מכספו על הפסל כמו העשירים הנה יבחר מבין העצים עץ חזק אשר לא ירקב ויבקש לו חרש חכם להכין לו ממנו פסל חזק שלא ימוט ר״ל שלא יתפרדו חלקיו זה מזה וכאומר אם מהצורך לחזקו לבל יתפרדו חלקיו איך ידמה לעליון:

    עוד פירושים על פסוק כ: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    המסכן. העני והדל כמו טוב ילד מסכן (קהלת ד׳:י״ג):

    תרומה. הפרשה:

    ימוט. מל׳ נטיה וקלקול:

    רש"י

    המסכן תרומה. או אם בא לעשותו של עץ המלומד להבחין בין עץ המתקיים לשאר עצים שלא ירקב מהר יבחר:

    המסכן. המלומד כמו (במדבר כ״ב:ל׳) ההסכן הסכנתי:

    תרומה. הפרשה ברירת העצים:

    אבן עזרא

    המסכן. יש אומרים כי המסכן כמו סוכן (ישעיהו כ"ב ט"ו) הוא המושם על האוצרות, וכן הוא המסכן שהוא מסכן על תרומה, והנכון שהוא תואר [העץ] שהוא אצור באוצר, שהוא תרומה לעשות ממנו פסל:

    יבחר. בעל התרומה:

    לא ימוט. לחזקנו במסמרים:

21. (כא)הֲלוֹא תֵדְעוּ הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם הֲלוֹא הֲבִינֹתֶם מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ

    מצודת דוד:הלא תדעו. משקול הדעת תוכלו לדעת מי הוא אדון העולם: הלא תשמעו. מן המורה והמלמד אשר חקר מדעתו: הלא הוגד. מן הקבלה איש מפי איש המקובל אצלו מראש ר״ל מימים קדמונים: הלא הבינותם וכו׳. הלא תוכלו להבין יסודות הארץ מה המה וכאומר הלא אין לה יסוד כי השמים מקיף אותה מסביב ועל מה עומדת אם לא בגזירת המקום:

    עוד פירושים על פסוק כא: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    הלא תדעו. מוסדות הארץ מי יסדה ואותו היה לכם לעבוד:

    אבן עזרא

    הלא תדעו. בשיקול הדעת שהוא העיק':

    הלא תשמעו. שילמדוהו אותם אחרים:

    הלא הוגד מראש. וזה למטה מכל הדעות:

    מראש. מיום היותכם, ואם אין לכם דעת, הלא הבינותם מוסדות הארץ:

22. (כב)הַיֹּשֵׁב עַל־חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת

    מצודת דוד:היושב וכו׳. הלא הוא יושב על השמים המסבבים את הארץ ויושבי הארץ המה בעיניו כחגבים ואחז במשל מדרך האדם היושב ממעל שכל מה שמתחת לו נדמה בעיניו לקטן: הנוטה. הלא הוא הנוטה את השמים כאדם הנוטה קרום כל שהוא: וימתחם. פרשם כאוהל להיות מוכן לשבת תחתיו:

    עוד פירושים על פסוק כב: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    חוג הארץ. כן יקראו השמים והוא מושאל מעגול הנעשה במחוגה שמעמידים אחד מרגלי המחוגה במקום אחד ובהשני מקיף מסביב ומקום מעמד הרגל נקרא נקודה האמצעית והסבוב נקרא חוג וכן השמים מקיפים הארץ והם לה לחוג:

    כדוק. ענין קרום כמו או גבן או דק (ויקרא כ״א:כ׳):

    וימתחם. ענין משיכה ופרישה ובדרז״ל המותח זמורה מאילן לאילן (כלאים פ״ו) ומענין זה אמתחת בנימין (בראשית מ״ד:י״ב) לפי שהוא נמתח בעת שממלאין אותו:

    רש"י

    חוג. ל' מחוגה (לקמן מד) עוגל קומפ"ש בלע"ז:

    ויושביה. לפניו כחגבים:

    כדוק. כיריעה טייל"א בלע"ז:

    אבן עזרא

    היושב על חוג. מגזרת ובמחוגה (ישעיהו מ"ד י"ג), והטעם הכלי העושה החוג, והוא הקו הסובב בעגול, והנה לעד כי הארץ עגולה לא רבועה, ואם אין צורך לפסוק, כי הדבר ידוע בראיות גמורות, וטעם היושב שהכל מלא כבודו:

    כדק. כשפריר (ירמיהו מ"ג י'), והוא קרוב מתבנית האהל, ואלה השמים אינם האופנים:

    וימתחם. כמו ויפרשם:

    לשבת. תחתיו, והטעם כי השם הוא היושב על חוג הארץ:

23. (כג)הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן שֹׁפְטֵי אֶרֶץ כַּתֹּהוּ עָשָׂה

    מצודת דוד:הנותן. הוא הנותן רוזנים להיות כאלו אינם: כתוהו עשה. עושה אותם להיות כדבר תוהו:

    עוד פירושים על פסוק כג: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    רוזנים. שרים כמו ורוזנים נוסדו יחד (תהילים ב׳:ב׳):

    אבן עזרא

    הנותן רוזנים. סגנים, כמו מחתת רזון (משלי י"ד כ"ח), כי שמות התואר ישתנו:

24. (כד)אַף בַּל־נִטָּעוּ אַף בַּל־זֹרָעוּ אַף בַּל־שֹׁרֵשׁ בָּאָרֶץ גִּזְעָם וְגַם־נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ וּסְעָרָה כַּקַּשׁ תִּשָּׂאֵם

    מצודת דוד:אף בל נטעו. והרי הם אפי׳ כאלו לא נטעו מעולם ואפילו כאלו לא נזרעו מעולם שהוא פחות מנטיעה: אף בל שורש וכו׳. לכשיעקרו לא ישריש אפי׳ הגזע בארץ שיהא מחליף ר״ל לא יחזרו לקדמותם: וגם נשף. ואפילו בנפיחה בעלמא יבושו יאבדו ורוח סערה תשאם ממקומם כקש הנישא ברוח:

    עוד פירושים על פסוק כד: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    גזעם. שרשם וכן מגזע ישי (לעיל יא):

    נשף. ענין הפחה כמו נשפת ברוחך (שמות טו):

    כקש. תבן:

    רש"י

    אף בל נטעו. אף הרי הם כמי שלא נטעו:

    אף בל זרעו. ועוד יתר מכאן שישורשו ויעקרו כאלו לא זורעו, זריע' פחותה מנטיעה:

    בל שורש בארץ גזעם. לכשיעקרו לא ישריש הגזע בארץ שיהא מחליף כל שורש שבמקרא טעמו באות ראשונה ונקודה הרי"ש פתח וזה טעמו למטה ונקוד קמץ לפי שהוא לשון פועל אינרצינ"י בלע"ז:

    אבן עזרא

    אף וגו'. הטעם כעצים שאבדו כאלו לא נטעו מבנין נפעל, זורעו מבנין שלא נקרא שם פועלו:

    בל שרש. פעל מבנין פועל הקל:

    וגם נשף. כמו נשפת ברוחך (שמות ט"ו י'), וטעם וגם כמו עוד:

25. (כה)וְאֶל־מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ

    מצודת דוד:ואל מי תדמיוני. ר״ל הואיל וכל אלה בי א״כ אל מי תדמיוני להיות שוה לי באמת: יאמר קדוש. ר״ל האל הקדוש יאמר אל מי וכו׳:

    עוד פירושים על פסוק כה: מצודת ציון, אבן עזרא

    מצודת ציון

    תדמיוני. מל׳ דמיון:

    אבן עזרא

    ואל וגו'. הטעם, יאמר לעובדי הפסל, היש בבני אדם בעיניכם נכבדים מהרוזנים והשופטים, הלא תראו שהשם ישמידם כרגע:

    ואשוה. אהיה שוה עמו:

    וטעם קדוש, כי השם קדוש מהשתוות עם אחד ממעשיו, אף כי עם מעשה ממעשיו:

26. (כו)שְׂאוּ־מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי־בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר

    מצודת דוד:מי ברא אלה. הכוכבים והמזלות הנראים במרום ומי הוא המוציא בכל יום צבא מרום במספר אחד: לכלם. לכל כוכב קרא בשם הנאה והראוי לו וכאומר הלא ה׳ עושה כל אלה: מרוב אונים. בעבור רוב האון ואמצות הכח שיש לו לכן לא נעדר אחד מהם כל ימי עולם כי מתחלה עשאן שיהיו קיימין לעולם:

    עוד פירושים על פסוק כו: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    אונים. ענין כח כמו ואונו בשרירי בטנו (איוב מ׳:ט״ז):

    ואמיץ. ענין חוזק איש. ר״ל אחד מהם:

    נעדר. ענין חסרון כמו אחת מהנה לא נעדרה (לעיל לד):

    רש"י

    מי ברא אלה. כל הצבא אשר תראו במרום:

    מרוב אונים. שיש לו ושהוא אמיץ כח איש מהצבא לא נעדר שלא יקרא בשם:

    אבן עזרא

    שאו. מי ברא אלה. הבריאות שהם שם, ומי הוא המוציא בכל יום במספר צבאם, וזה כנגד הרואי', גם יתכן להיותו רמז לכוכבי לכת שיש מספר ידוע לכל אחד אצל השם, רק בני קדם וכל חכמי המזלות עד היום לא יוכלו לעמוד על אמונת מספר צאת כל אחד, או ידבר על מספר הכוכבים שהם בגלגל העליון, כי אין יכולת לדעת מספרם:

    מרוב אונים. שיש לשם, ושהוא אמיץ כח:

    איש לא נעדר. והטעם על המספר, או על עצם כל כוכב, איננו מת לעולם, והנה איש כמו עצם, וכן והאיש גבריאל (דניאל ט' כ"א):

27. (כז)לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵיְהוָה וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר

    מצודת דוד:נסתרה דרכי. העלים עיניו מכל מה שעבדנוהו והעביר מלפניו משפט הגמול כי לא שלם לנו הטוב כפי הגמול:

    עוד פירושים על פסוק כז: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    למה תאמר. עמי יעקב ותדבר בגלות:

    נסתרה דרכי מה'. העלים מנגד עיניו כל מה שעבדנוהו והמשיל עלינו אות' שלא ידעוהו:

    ומאלהי משפטי יעבור. העביר מלפניו משפט הגמול הטוב שהי' לו לשלם לאבותינו ולנו:

    אבן עזרא

    למה. נסתרה דרכי. אין השם רואה מה אני עושה, וככה משפטי יעבור, והטעם יעבור ממני משפטי, ולא ישפטני על דרכי:

28. (כח)הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם־לֹא שָׁמַעְתָּ אֱלֹהֵי עוֹלָם יְהוָה בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ

    מצודת דוד:הלא ידעת. הלא תוכל להשכיל מדעתך אם לא שמעת ממלמד ומורה: אלהי עולם ה׳. ר״ל ואת זה תשכיל אשר ה׳ הוא אלהים עד עולם והוא ברא כל הארץ מהקצה אל הקצה ובכל ידו משלה ולא ייעף ולא ייגע וכחו שוה בכל זמן א״כ יכול הוא לשלם גמול בכל זמן ובכל מקום: אין חקר לתבונתו. ר״ל ומה שמאחר לשלם הגמול הוא על כי אין חקר לתבונתו כי באמת בתבונה יעשה את זאת ואנחנו לא נדע:

    עוד פירושים על פסוק כח: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    ייעף. ייגע פתרון אחד להם:

    רש"י

    בורא קצות הארץ וגו' אין חקר לתבונתו. ומי שיש לו כח כזה וחכמה כזו הוא יודע את המחשבות למה הוא מאחר טובתכם אלא כדי לכלות את הפשע ולהתם את החטאת ע"י היסורין:

    אבן עזרא

    הלא ידעת. בשקול הדעת, כי בראיות גמורות ידע המשכיל את בוראו:

    אם לא שמעת. שיהיה מאמין בדברי המשכילים:

    אלהי עולם. אלהי נצח, והטעם כאשר היה כן הוא, ולא ישנה:

    בורא קצות הארץ. כבר פרשתי בסדר בראשית [א' א'] כי בורא קרוב מגזרת גוזר, וטעם קצות הוא הקו הסובב, ועל דעת אנשי תושיה, כי הקו איננו גוף. ואחר שהוא השם עומד לעולם, והנה הארץ לעד שהוא מעמיד אותה תמיד בתוך הגלגלים על בלימה:

    לא יעף ולא ייגע ואין חקר לתבונתו. והנה לעולם לא תמוש גבורתו וחכמתו:

    ויש אומרים כי נסתרה דרכי רמז על הצרות, שישראל יחשבו כי השם לא ידעם, או אם ידעם לא יוכל להושיעם:

29. (כט)נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה

    מצודת דוד:נותן ליעף כח. יבוא הזמן שיתן כח לישראל היעף בגולה: ולאין אונים וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק כט: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    עצמה. ענין חוזק כמו ועוצם כחו (דניאל ח):

    רש"י

    נותן ליעף כח. וסופו להחליף כח לעייפותכם:

    אבן עזרא

    נותן וגו'. הוא איך ייגע, והוא הנותן ליעף כח ולאשר אין אונים לו ירבה עצמה, על משקל חכמה:

30. (ל)וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִגָעוּ וּבַחוּרִים כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ

    מצודת דוד:ויעפו. ואז העכו״ם שמוסיפים כח כנערים יעפו ויגעו: ובחורים וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

    עוד פירושים על פסוק ל: רש"י, אבן עזרא

    רש"י

    ויעפו נערים. גבורת הכשדי' המנוערים מן המצות תיעף:

    ובחורים כשול יכשלו. אותם שהם עכשיו גבורים וחזקים יכשלו ואתם קוי ה' תחליפו כח חדש וחזק:

    אבן עזרא

    ויעפו. והנערים שיש להם כח ייעפו, והבחורים יכשלו:

31. (לא)וְקוֹיֵ יְהוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ

    מצודת דוד:וקוי ה׳. אבל המקווים לה׳ יחליפו כח חדש בכל עת: יעלו אבר. יגדלו כנף כנשרים למהר לעוף אל ארצם והוא ענין מליצה: ירוצו. בשובם לארצם ירוצו ולא ייגעו וילכו בדרך ולא ייעפו:

    עוד פירושים על פסוק לא: מצודת ציון, רש"י, אבן עזרא

    מצודת ציון

    יחליפו. ענין התחדשות ותמורה:

    אבר. כנף כמו אבר כיונה (תהלים נה) ירוצו. ענין מהירות ההליכה:

    רש"י

    אבר. כנף:

    אבן עזרא

    וקוי יי יחליפו. קודם תום הכח הראשון, יבא כח אחר מהשם להם, וכמוהו אם יכרת ועוד יחליף (איוב י"ד ז'), וזאת הלשון קרובה בלשון קדר:

    יעלו אבר. כמו כנף מי יתן לי אבר (תהלים נ"ה ז') ויתכן היות זה הטעם, כי ישראל שקוו, השם הוא יחזיקם וישיבם אל ירושלם, והבבליים שהם גבורים יחלשו: