משה רבנו

משה בתורה

משה נולד לעמרם ויוכבד משבט לוי, בימי גזרת פרעה על הבנים. אמו הצפינה אותו בתיבה ביאור, ובת פרעה מצאה אותו וקראה לו משה, ״כי מן המים משיתיהו״. כשגדל יצא אל אחיו, הכה את המצרי שהכה עברי, וברח למדין. שם, ברעותו את צאן יתרו, נגלה אליו ה׳ בסנה בהר האלהים חורבה ושלח אותו להוציא את ישראל.

אחרי עשר המכות וקריעת ים סוף הביא משה את העם להר סיני, עלה אל ההר ארבעים יום והוריד את לוחות הברית. אחרי חטא העגל שבר אותם, התפלל על העם וקיבל לוחות שניים. במשך ארבעים שנה הנהיג את העם, לימד את התורה ובנה את המשכן. בגלל מי מריבה נגזר עליו שלא ייכנס לארץ, והוא ראה אותה מהר נבו, ושם מת – ״ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה״.

בדברי חז״ל

המשנה פותחת את מסכת אבות במילים ״משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע״ – כל שלשלת התורה שבעל פה מתחילה בו. חז״ל אומרים (קידושין לח ע״א) שמשה נולד ומת בשבעה באדר. בגמרא (נדרים לח ע״א) נאמר שהנבואה שורה על חכם, גיבור, עשיר ועניו – וכולם נלמדים ממשה.

הרמב״ם מונה בין י״ג העיקרים את האמונה בנבואת משה, שהיא ״אב לכל הנביאים״ שלפניו ושלאחריו.

משמעות ולקח

משה הוא המנהיג שהיה גם הענו באדם. הוא מוכן למסור את נפשו על העם – ״ואם אין, מחני נא מספרך״ – ומוכן גם להודות בטעות. ענוותו אינה חולשה, אלא ביטול עצמי מפני האמת. בזכותו נקראת התורה ״תורת משה״.

שאלות נפוצות