י״ג עיקרי האמונה – מה הם ומה המקור שלהם?

המקור: פירוש המשניות לפרק חלק

המשנה בסנהדרין (י, א) פותחת: ״כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא״, ומיד מונה מי שאין לו חלק – האומר שאין תחיית המתים מן התורה, האומר שאין תורה מן השמים, והאפיקורס. הרמב״ם, בפירושו למשנה זו, כותב מבוא ארוך: תחילה הוא מסביר את הדעות השונות על מהות השכר והעולם הבא, ואחר כך מונה שלושה עשר ״יסודות״ שעליהם עומדת תורת משה. ראו משנה סנהדרין פרק י עם פירוש הרמב״ם.

בסוף הדברים הרמב״ם קובע: מי שמאמין ביסודות אלה נכנס בכלל ישראל, וגם אם נכשל בעבירות מחמת תאווה – הוא נענש עליהן, אבל יש לו חלק לעולם הבא. ומי שמפקפק באחד היסודות – ״יצא מן הכלל״. כלומר, העיקרים אינם רק תוכנית לימודים, אלא הגדרה של זהות דתית.

שלושה עשר העיקרים

אפשר לחלק את הרשימה לשלוש קבוצות: חמשת הראשונים עוסקים בבורא עצמו; ארבעת האמצעיים – בנבואה ובתורה; וארבעת האחרונים – ביחס בין הקב״ה לאדם ובעתיד.

״אני מאמין״, ״יגדל״ ומשנה תורה

הרמב״ם כתב את פירוש המשניות בערבית, והעיקרים הגיעו אלינו בתרגומים לעברית. מאוחר יותר נוסחו מהם שלושה עשר משפטים הפותחים ב״אני מאמין באמונה שלמה״, הנדפסים בסידורים רבים אחרי תפילת שחרית; מחברם אינו ידוע, והנוסח אינו לשון הרמב״ם עצמו. גם הפיוט ״יגדל אלהים חי״, שנאמר בתחילת התפילה או בסופה, בנוי על אותם עיקרים, ומיוחס לר׳ דניאל בן יהודה, דיין ברומא.

במשנה תורה חוזר הרמב״ם על התוכן בלשון הלכתית: בפרק הראשון של הלכות יסודי התורה הוא קובע ״יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון״, ובפרק ג של הלכות תשובה הוא מונה את המינים, האפיקורסים והכופרים שאין להם חלק לעולם הבא.

האם כולם מנו שלושה עשר?

לא כל חכמי ישראל קיבלו את מבנה הרשימה. ר׳ חסדאי קרשקש, בספרו ״אור ה׳״, הבחין בין יסודות שבלעדיהם אין תורה כלל לבין אמונות אמיתיות שאינן ״שורש״. תלמידו, ר׳ יוסף אלבו, העמיד ב״ספר העיקרים״ את הכול על שלושה שורשים – מציאות ה׳, תורה מן השמים, ושכר ועונש – ושאר היסודות נגזרים מהם.

האברבנאל, בספרו ״ראש אמנה״, הגן על הרמב״ם מפני השגות רבות, אך כתב שלדעתו כל דבר שבתורה מחייב אמונה באותה מידה, והרמב״ם בחר עיקרים כדי ללמד את הרבים. ההבדלים הם בשאלה מה ״עיקר״ ומה ״ענף״ – לא בשאלה אם הדברים עצמם נכונים. בפועל, רשימת הרמב״ם היא שהתקבלה בסידורים ובחינוך.

איך ללמוד את העיקרים

1. לקרוא את המשנה בסנהדרין י, א ואת פירוש הרמב״ם עליה – מקור הרשימה.
2. לעבור עיקר אחד בכל יום, יחד עם נוסח ״אני מאמין״ שבסידור.
3. להשוות ללשון הרמב״ם בהלכות יסודי התורה ובהלכות תשובה.
4. להמשיך למאמרים על העיקרים עצמם – שכר ועונש, ביאת המשיח ותחיית המתים.

טעויות נפוצות

• לחשוב ש״אני מאמין״ הוא לשון הרמב״ם עצמו – זהו עיבוד מאוחר.
• לחשוב שהעיקרים מופיעים בגמרא כרשימה. הגמרא והמשנה מביאות יסודות, והרשימה היא של הרמב״ם.
• להציג את המחלוקת על מספר העיקרים כאילו היא מחלוקת על נכונות האמונות עצמן.