ויועצינו כבתחילה · עלון 489 · פרשת וירא
עולם של חסד
בנשיאות הרב משה בויאר שליט"א
ויש בזה עומק נוסף. יש אדם שחייו מלאים באמונה ובביטחון, בבחינת "בכל דרכיך דעהו". בכל דבר הוא רואה את הקב"ה, והוא חי בעולם שבו שום דבר אינו טבעי.
אדם הולך למקום שבו עליו לעמוד זמן רב בתור, והנה הכל עובר במהירות. הוא מתפעל ואומר: איזו סייעתא דשמיא, כיצד הקב"ה עוזר לי. בספרים הקדושים מובא בשם רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב זצ"ל, שאדם לא יאמר "איזה נס", שכן הגמרא במסכת שבת אומרת שאדם שעושים לו נס מנכים לו מזכויותיו, אלא יאמר: "איזה חסד", "איזו סייעתא דשמיא".
הוא חוזר לביתו ואומר: איזו סייעתא דשמיא הייתה לי היום, לא עמדתי בתור, הכל עבר במהירות. וכן כשהוא נוסע למקום שבו קשה מאוד למצוא חנייה, והנה הוא מוצא חנייה – מה עליו לומר? איזו סייעתא דשמיא, איזה חסד. האדם פוקח את עיניו, ומגלה לפניו עולם שלם של חסד – "עולם חסד יבנה", "והבוטח בה' חסד יסובבנו". לא רק שהבוטח בה' זוכה לחסד, אלא הוא רואה כל העת את החסד העוטף אותו מכל עבר.
ואדם כזה, כאשר הוא נקלע למצוקה – מה הוא אומר? "היפלא מה' דבר". הלא אני חי בעולם של חסד, הלא אני רואה את הקב"ה בכל רגע, וכי פתאום נעלם? ואז הוא זוכה שההנהגה שהוא עצמו מנהיג בחייו – ההנהגה של "היפלא מה' דבר" – ממשיכה ללוות אותו בכל מצב. אולם אדם החי בעולם של טבעיות אינו פוקח את עיניו. הוא מסיים את יומו ואינו מתפעל: כאן מצא חנייה, כאן לא עמד בתור, כאן ביקש טובה ונענה, כאן הכל הסתדר לו – והכל טבעי בעיניו. וכאשר הוא נקלע למצוקה, הוא באמת בבעיה, והדבר כואב לו מאוד, שכן מהלך חייו פשוט נעצר.