ויועצינו כבתחילה · עלון 488 · פרשת לך לך
תשובה:
בנשיאות הרב משה בויאר שליט"א
בפרשתנו אנחנו קוראים על אברהם אבינו, שהקב"ה ציווה אותו: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך".
בדרך כלל רגילים לחשוב שהקב"ה בא ואמר לאברהם אבינו לקום, לעזוב את הבית וללכת, ואברהם אבינו בפשטות קם, יצא מהבית והלך. אבל מעיון בספרים הקדושים מובא שהמצב היה קצת יותר מורכב.
אברהם אבינו נולד וגדל באור כשדים. שם הוא התחתן עם שרה והתחיל את מפעלי החסד הגדולים שלו, בהצלחה גדולה. לאחר ברית בין הבתרים, כשהוא בן שבעים, הוא החליט לחזור לחרן כדי לנסות ולהחזיר את אביו תרח בתשובה. גם בחרן הוא עסק בחסד, כאשר אברהם גייר את האנשים ושרה את הנשים. ואז בגיל שבעים וחמש הגיע הניסיון הגדול של "לך לך", ואברהם אבינו עזב והלך לארץ כנען.
במפרשים מובא שלא סתם החליט אברהם אבינו לעזוב את מפעל החיים שלו באור כשדים. הרעיון לעבור לחרן, היה כולו תרגיל של היצר הרע. היצר הרע פחד מכל פעילות הקירוב של אברהם אבינו, והוא רצה לעצור את הכל. השיטה שלו היתה להכניס לאברהם אבינו את הרעיון להרחיב את הפעילות שלו. מספיק כבר עם אור כשדים. הגיע הזמן לעשות חסד גם במקומות אחרים, כמו חרן.
אבל בחרן הכל היה שונה. אמנם אברהם ושרה הצליחו לעשות כמה נפשות בחרן, אבל הוא לא הצליח לשחזר את כל הפעילות הגדולה שהיתה לו באור כשדים. הוא הרגיש שהכל פשוט נכשל.
בספרים הקדושים מובא שאברהם אבינו התחרט על הצעד שהוא עשה. הוא אמר: מה עשיתי? באור כשדים היה לי זיכוי הרבים, היו לי מוסדות מבוססים, היו לי מפעלים של חסד, חינכתי שם את האנשים וקירבתי אותם, מה קרה לי שעזבתי? ואז הוא הבין שכל זה היה רק עצת היצר הרע, ולכן הוא החליט לחזור לאור כשדים. כדי לחזור ולעשות את הפעולות ששייכות לשורש הנפש שלו מידת החסד. ואז, בדיוק לאחר שהוא קיבל את ההחלטה לחזור למקום שהוא שייך אליו, והוא כבר התחיל בהכנות למעבר, פתאום בא אליו הקב"ה ואמר לו: לא! אל תחזור לאור כשדים, אלא "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך". אל תחזור למקום הבטוח שלך אלא תתקדם הלאה.
אם כן, זה לא היה ניסיון קליל לאברהם אבינו, פשוט לקום וללכת, אלא הניסיון הזה היה לו מאוד קשה. הוא מבחינתו רצה ללכת למקום טוב שהתאים לו, ובמקום זה הוא נאלץ ללכת למקום אחר שהוא לא המקום שלו.
הניסיון הגדול של האדם מגיע כאשר יש לו רצונות טובים, והוא רוצה לממש את הרצונות הללו. הרי ברצונות שלנו אנחנו רוצים ושואפים לעשות את רצון ה'. אבל להקב"ה יש רצונות אחרים, ואנחנו לא ממש יודעים מה הם: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרככם דרכי, נאום ה'" (ישעיהו נה, ח).
הציווי של "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", מכוון גם לכל אדם ואדם. אלו הם כל הדברים שהאדם מחובר אליהם ומרגיש את עצמו בהם, גם ברוחניות וגם בחיי היום יום. הרבה פעמים האדם רוצה דבר מסוים כמו אותו אדם שהתרגל לגור במקום מסוים, אבל הוא נאלץ לעבור לגור במקום אחר. הוא מרגיש בדיוק כמו אברהם אבינו. עכשיו לא טוב לו שם, אבל אם הוא הגיע למקום הזה, זאת אומרת שזהו רצון ה'.
ומכיוון שזה רצון ה', הוא עומד עכשיו בפני ניסיון. האם הוא ימאן לקבל את המקום החדש, וכל הזמן ינסה לחזור אחורנית למקום הקודם? לפעמים הוא יצליח יחזור, אבל אם הוא לא יצליח, הרי מבחינתו זהו ניסיון גדול מאוד. מה שהוא צריך לעשות זה להבין את עומק הניסיון, ולקבל עם עצמו החלטה, שהוא נשאר במקום החדש כי זהו רצון ה'. "לך לך", הקב"ה מנסה לא רק את אברהם אבינו אלא כל אדם ואדם. אם האדם רואה שיש לו רצון לא ממומש, ושהוא גם לא יכול להנות מן הרצון שלו, העצה בשבילו היא: "לך לך" – תלך מהרצון שיש לך, ותבטל אותו כנגד רצון ה'. אפשר לעשות השתדלות ולהתפלל, אבל אם שום דבר לא מועיל, זאת אומרת שהקב"ה מדבר כאן ישירות עם האדם.
הרבה פעמים האדם משוכנע שאם יהיה לו דבר מסוים או שהוא יעשה פעולה מסוימת, הרי כתוצאה מכך יהיה לו הרבה יותר טוב. אבל כשהוא מנסה את הדברים במציאות, הוא רואה שזה לא הולך. הסיבה לכך היא שלמעשה הקב"ה מדבר עם האדם, ואומר לו "לך לך" מהרצון שלך, וזה יכול להיות "מארצך וממולדתך ומבית אביך".
מובא הקדושים בספרים שהניסיון של "ארצך" שייך לגוף של האדם, "מולדתך" שייך ללב ולעולם הרגשות, "ומבית אביך" זה המוח של האדם. שלושת הדברים הללו כוללים דברים שהאדם לכאורה רוצה, אבל הוא לא יכול לממש. הרבה פעמים יש לאדם צורת חשיבה שהוא לא יכול לממש, רגשות שהוא לא יכול לממש, וגם מעשים. כל זה הוא פשוט דיבור של הקב"ה עם האדם.
אותו אדם שעבר דירה למקום חדש, והוא לא מצליח להתאקלם במקום הזה, צריך קודם כל לנסות ולהפשיר את עמדתו, ואז לדבר עם הקב"ה ולומר: "ריבונו של עולם, אני לא טוב לי כאן, אני רוצה לחזור בחזרה למקום שממנו באתי. אבל מכיוון שאני לא יכול, אני מבין שאין זה רצונך. אם כן, תגלה לי בבקשה מדוע אתה רוצה שאני אהיה דווקא כאן?
ואז האדם קם בכל בוקר ואומר להקב"ה: ריבונו של עולם, אני מקבל את רצונך, וכדברי דוד המלך: "לעשות רצונך אלוקי חפצתי" (תהילים מ, ט). ואז התוצאה תהיה כמו אצל אברהם אבינו: "והיה ברכה", כי הקב"ה לא מקפח שכר כל בריה.