מטמונים מהפרשה

"ויאמר ה׳ אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" (יב, א).

רבינו חיים יוסף דוד אזולאי - החיד״א - מביא כי המילים: ״אברם לך לך", הם בגימטריא ״גשם״, ללמדנו כי כשם שהגשם בזמן שהוא צרור בעננים אין אדם יודע מה טיבו, אולם כאשר הוא יורד אל הארץ כל הבריות נהנים ממנו, כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו: ״לך לך מארצך״, כי בעודך נמצא במקום אחד אין יוצא שמך בעולם. וכשם שהגשם מביא ברכה לעולם כך גם באברהם נאמר: ״והיה ברכה״. ומה הגשם מצמיח צמחים אילנות ופירות כך גם אברהם אבינו מגדל שם שמים בעולם, ובזכות כך התברך ונאמר בו: ״ואגדלה שמך״.

"אל הארץ אשר אראך" (יב, א).

בעיר אחת גר עשיר גדול שהיה מפזר ממון רב על מצוות הכנסת אורחים. מנהגו היה להושיב כל אורח במקום הראוי לו לפי מעלתו. במהלך הזמן כבר למדה עינו החדה של בעל הבית להבחין באורחים לסוגיהם.

בשעת הסעודה הגישו לאורחים הנכבדים ביותר קערה עם בשר שמן וטוב. לפחותים מהם הגישו בשר משובח פחות. לבאים אחריהם במעלתם הוגשה קערת נזיד פשוטה, ולפחותים שבפחותים הוגשה קערת ירקות.

והנה האורח החדש - כאשר הוגש לפניו המעדן, רחרח מעט ולא הכיר מה הוא כי לא הורגל כלל במעדנים כאלה, על כן פשט את ידו ומילא לעצמו מלא הכף מקערת הירקות ואכל בתיאבון רב.

קום נא ידידי - אמר בעל הבית לאורח - שב בסוף השולחן...

מדוע אתה מבזה את האורח? שאלו ידידיו.

חס ושלום - אמר בעל הבית - אין אני מבזה איש אלא כל חפצי ורצוני לתת לכל אורח ואורח את מבוקשו ואת מאכלו הרגיל לו, לכן כאשר ראיתי כי טעיתי בהערכתי, ואיש זה מבכר תבשיל ירקות על מעדן בשר, מיד שיניתי את מקומו למחוז חפצו.

כן הוא גם הנמשל - אמר המגיד מדובנא - הקדוש ברוך הוא קבע לכל עם ועם את מקומו הראוי לו לפי צרכיו וענייניו, ולבני ישראל קבע מקום מושבם בארץ ישראל סמוך לבית הבחירה, אך כאשר פנו ישראל עורף לתורה הקדושה ופשטו ידיהם ליטול לעצמם ממנעמי הגויים, הגלה אותם הקדוש ברוך הוא למדינות הגויים כאשר חפץ לבם. במהרה בימינו, כאשר נשוב בתשובה שלמה, ישיב אותנו הקדוש ברוך הוא ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ.