גם אותנו מנסים...

מעשה במוכר כלי זכוכית שהיתה חנותו מלאה סחורה. המדפים טעונים כוסות וקנקנים, צלוחיות ערוכות על הרצפות וגודשות את השולחן. והנה מגיע משלוח נוסף, סל מלא דברי זכוכית. החליט לנעוץ וו בקיר, ולתלות עליו את הסל. אבל הסל כבד, ואם יפול - ישברו הכלים. מה עשה? ״הביא יתד, ותקעה, וניתלה בה, (וכאשר נוכח לראות שהיא נושאת את משקלו), אחר כך תלה את קופתו״.

לגבי מה דברים אמורים? המדרש מביא זאת לענין הנסיונות שהקדוש ברוך הוא מנסה את האדם: אין הוא מנסה אלא את מי שיכול להחזיק מעמד, לעמוד בנסיון.

החל מפרשתנו, מתחילים אנו לעקוב אחר נסיונותיו של אברהם אבינו עליו השלום, אבי האומה. לאחר שהושלך לכבשן האש על אמונתו, לאחר שישב בצינוק כלא, לאחר שנחלץ והחל לעשות נפשות לאמונת האמת וראה פרי בעמלו - ״ויאמר ה׳ אל אברם לך לך״. נטוש הכל, קום ולך, ואין אומרים לך לאן. אלא ״אל הארץ אשר אראך״. הוא מגיע לארץ הקודש, מתחיל לקרוא בה בשם ה׳, והנה רעב נורא מאלצו לרדת מצרימה, ורעייתו נלקחת לבית פרעה. שרשרת של ייסורים, תלאות, נסיונות. כי יש את מי לנסות, היתד חזקה ואיתנה!

לא פעם עומדים אנו, ונותנים הודאה על חלקנו. דומה, שמזה עשרות דורות לא שרתה עלינו כזו חמלת שמים. ברוך ה', יש לחם לאכול, ובגד ללבוש, וקורת גג. ומים בברזים, ואור חשמל. תנורי בישול ומכונות כביסה, רכבים ומיזוג אויר. הרי לקיסר נפוליאון לא היו מים זורמים בארמונו, שלא לדבר על נורת ניאון פשוטה... ובלחיצה על מתג אנו מפעילים תזמורות ומקהלות...

כל זאת, בגשמיות. וברוחניות - הרי זה דור שפע שכמוהו לא היה! רשתות חינוך תורניות מלוות את הפעוט מקטנותו ועד לישיבות הקטנות והגדולות ולכוללי האברכים. צאצאינו לומדים מפי טובי המורים, המחנכים והרבנים, בתנאים הנוחים ביותר. אולמי לימוד וספריות ענק, פנימיות משוכללות ומעדני מזון, לשובע ולא לרזון. וספרים - בכל תחום, בכזה מגוון, פאר והדר. ספרי ראשונים ואחרונים, פלפול ודרוש, הלכה ואגדה. והגישה למקורות כה קלה, עם מפתחות ערוכים, ואינדקס מפורט. ויש שיעורי תורה למבוגרים, מועדונים תורניים לנוער, וחוגי לימוד לנשים. אם נתמצת זאת במילה אחת, נאמר: פינוק! ואנו, בראש ובראשונה, מודים על חלקנו, נותנים תודה לבוראנו, על הרוחניות ועל הגשמיות. על כל הטוב והשפע. ובמבט שני מבינים אנו עד כמה קטנים אנו, שאנו זקוקים לפינוק זה. שהחליטו במרום שאי אפשר לנסותנו בנסיונות קשים. שאינם לפי כוחינו...

ה'נסיון׳ הגדול, האם ללכת לשיעור תורה שכולו אור וזוהר, לקנות ידיעות נפלאות וזכויות אין סוף - או לבלות שעת סרק בבטלה עקרה, הלכך נסיון יקרא? ה׳נסיון׳ האם ללכת לבושים בצניעות המכבדת את בעליה, או בפריצות ההופכת את ההולכים בה למזולזלים, האם גם זה בכלל נסיון הוא? הגאון הקדוש רבי מרדכי חיים מסלונים זצ״ל תאר את נסיונותינו במשל. רבבות גודשים את האיצטדיון לחזות בתחרות אולימפית לקפיצה לרוחק. אלופי כל הארצות מפגינים יכולתם. האחד קופץ למרחק שמונה מטרים. התפעלות. חברו למרחק שמונה וחצי, מחיאות כפיים. המנצח קופץ למרחק תשעה מטרים, תשואות סוערות. המנצחים צועדים לדוכן, לקבלת המדליות, והנה אדם עובר את המשוכה ונכנס לזירה. הקהל עוצר נשימתו: האמנם יתגלה כוכב חדש? והאלמוני מאותת שימתינו בחלוקת המדליות. בנחרצות שולף הוא את חגורת מכנסיו ובכובד ראש מניח אותה על הארץ, מרחק כחצי מטר מרגליו. ואז אוזר הוא כוחותיו, ובקפיצה אחת עובר את החגורה! בהבעת אושר קד קידה לקהל, וממתין לתשואותיו...כך נראים אנו ונסיונותינו, לעומת נסיונות הדורות שלפנינו!... ועוד מחכים אנו לתשואות. מחמיאים לעצמנו על גבורתנו...

אומנם כן, נסיונות הם, ועמדנו בהם. אבל לעומת הנסיונות שאבותינו התנסו, ועמדו בהם בגבורה, במה נחשבים הם! ואיך נישא פנים אל אבותינו - אם נכשל בנסיונותינו הפעוטים?...