וקראת לשבת עונג · עלון 867 · פרשת נח
מטמונים מהפרשה
"וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים" (ז, כג).
בגמרא מסכת סנהדרין (דף קח) שאלו חז׳׳ל: אם אדם חטא, הבהמה מה חטאה?
וממשילה הגמרא משל, לאדם שהכין חתונה מפוארת לבנו ובה מטעמים יקרים, יינות מובחרים ופרחים בכל מיני גוונים. בערב החתונה חלה בנו ומת. לקח אביו את כל המטעמים היינות והפרחים ופיזרם. שכך אמר, כל זאת לא עשה אלא בשביל בנו. עכשיו שמת אין לו צורך בכל זה.
כך אמר גם הקדוש ברוך הוא: הן כל מה שבראתי, עצים ופרחים, בהמות, חיות ועופות, לא בראתי אלא בשביל האדם. עכשיו כשחטא האדם, ונמחה מעל פני האדמה, כל אלה למה לי?
"כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (ח, כא)
היצר הרע המצוי באדם - אמר רבי ישראל מאיר הכהן מראדין בעל ה״חפץ חיים״ - מנסה תדיר להכשיל את האדם בדבר עבירה, והאדם לתומו נמשך אחר פיתויו. רק לאחר שכבר נכשל בעבירה מבין האדם עד כמה חמורה היתה טעותו...
את דבריו אלה הטעים ה״חפץ חיים״ במשל: בעיר אחת היה שוטה מפורסם. פעם אחת התעורר הרצון בלב אחד מליצני העיר לעורר צחוק בקרב חבריו, הודיע להם כי עוד היום יקפוץ השוטה לתוך הביצה הטובענית המצויה ליד העיר. מה עשה? בא הליצן אל אותו שוטה וכיבדו בכל מיני מתיקה עד שקנה את ליבו, לאחר מכן הציע לאותו שוטה כי ילכו יחדיו לטייל מעט מחוץ לעיר. כאשר קרבו אל הביצה אמר הליצן: סוד גדול יש לי לגלות לך אבל תחילה הבטח לי כי לא תגלה לאיש...
הבטיח השוטה כפי שנתבקש.
המכיר אתה את הביצה הגדולה? שאל הליצן.
ודאי - ענה השוטה - אבל שמעתי כי היא עמוקה מאד וטובענית.
אין זה נכון - אמר הליצן - ולא זו בלבד, אלא דע לך כי בתוך הביצה טמון אוצר גדול...
אמנם - המשיך הליצן – בתחילה יש פס דק של בוץ אבל אם נקפוץ נעבור את המכשול הקטן הזה ונזכה באוצר הגדול...
האמין השוטה לדבריו, וכאשר הגיעו אל שפת הביצה קפץ ונחת היישר לתוך הבוץ הטובעני. עד מהרה החל שוקע בבוץ...
הצילו! - צעק השוטה - הוצא אותי מכאן!
לא ולא - אמר הליצן - יודע אתה כמה טרחתי עד שהכנסתי אותך אל הבוץ... קודם כל אקרא לכל חברי שיראו אותך שוקע עד צוואר, כדי שימלאו את פיהם שחוק, רק אחר כך אוציא אותך...
כן הוא גם הנמשל - אמר ה״חפץ חיים" - כך היא דרכו של היצר הרע בתחילה מפתה את האדם בפיתויי שווא ואף נותן לו מתנות יפות ושאר דברים המושכים את הלב.
אולם כאשר האדם מתפתה ושוקע בבוץ, אז עומד היצר הרע וממלא את פיו בשחוק גדול...