יש מחיר לביקורת

כולנו חכמים, ויש לנו המון 'עצות' (בעברית: 'ביקורת') לתת לצוות החינוכי. בצדק, או שלא בצדק.

אבל מה השדר שאנו משדרים בבית לילדים? אם הילד שומע מילים, רמזים, ואפילו הבעות פנים שליליות, כלפי המוסד שהוא לומד בו, איך הוא יעריך את רבותיו ומלמדיו?

סיפר הגאון רבי גבריאל יוסף לוי שליט"א, ראש ישיבת באר התורה, על יהודי למדן מובהק, אשר בנו שהה בישיבה גדולה, אך לא למד כמעט. אמר הרב לאב: 'אגיד לך מה היה, כשבנך חזר מהחיידר עם פשט בגמרא, אמרת שהרבי לא הבין פשט נכון. יתכן שצדקת. כשלמד בישיבה קטנה, אמרת שהמגיד שיעור לא הבין כוונת ה'קצות החושן'. יתכן שצדקת. וכך גם כשהגיע לישיבה גדולה. אז מדוע שהילד ילמד מרבנים ש"לא יודעים מה שהם מדברים?"'. אז קלט האב את טעותו, באיחור... והמלמד עצמו, וכי אין לו רגשות? הוא אדם כמו כולנו, וכשהוא קולט שההורים דיברו נגדו (ועוף השמים בהחלט מוליך קול, ואל תשאלו איך זה הגיע לאזניו...), הוא עלול לחוש רגשות שליליים ומזיקים כלפי הילד שלנו, לעתים בלי שהוא עצמו אפילו יודע למה!... ואם כן - כעת תהיה להורים עוד סיבה לביקורת, ושוב... וחוזר חלילה, וחס.

אדרבה, הבה נביע בפני הילדים כי הם לומדים במוסד מעולה, וזכו לרבנים/מורות מעולים ביותר.

יתירה מכך, הבה נמקד מבט, במעלות הייחודיות שיש לכל איש צוות: (לא שאין להם חסרונות. יש להם. ויתכן שהרבה. אבל אנחנו בוחרים במה להתמקד. אנחנו בוחרים איזה חלק להפעיל באדם שמולנו!)

הנה הרבי פרידמן מיוחד בסיכומיו הכתובים הנפלאים, והמורה גרוסמן מחדירה כ"כ הרבה יראת שמים, והמשגיח ר' כהן כל כך מחזק את התפילה בישיבה, וכאן מתרחשת קוסמות: המיקוד החיובי, משפיע על הילד לקבל מהצוות, משפיע על הצוות להכיר במעלותיו, ונוצר מעגל חיובי.