היום (בעולם הזה) לעשותם, ומחר (בעולם הבא) לקבל שכרם

"וילך משה, וידבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל". וילך, לאן הלך? בתרגום יונתן כתב, שעלה לבית המדרש, שם נועדו אליו כל ישראל. רבנו הרמב"ן זצ"ל כתב, שיצא ממחנה הלווים למחנה ישראל, לכבדם, כמי שמבקש להיפרד מחבירו. רבנו האבן עזרא זצ"ל כתב, שהלך לכל שבט ושבט, לברכו. וה"כלי יקר" זצ"ל פירש, שהלך מאוהל לאוהל, וממשפחה למשפחה. כדי לחזק, כדי לעורר, כדי להשפיע יותר!

ארבעים שנה לא נהג כן. ארבעים שנה ישב באוהלו, וכל העם ניצב עליו מבוקר עד ערב. כל מבקש ה' עלה לאוהלו, וכשביקש לדבר עם כולם היו מזעיקים אליו את העם בחצוצרות הכסף. ארבעים שנה לימד תורה, מתוך אוהלו, גם כאשר הוכיחם בתוכחות ספר דברים, כינסם אליו. וכעת, לא הסתפק בכך. הלך מאחד לאחד, מאוהל לאוהל. מדוע?

אולי יובן הדבר בסיפור מהספר "שערי ארמון". מסופר שם שבעיר קמינקה היתה אלמנה, שפרנסתה על פרה חולבת. מתה הפרה ושבתה הפרנסה. לא נח הצדיק רבי שמואל מקמניקה זצ"ל עד שאסף כסף לקנות לה פרה, והיה מתעניין בכל עת: השלום לפרה, וכמה חלב היא נותנת. אמרה לו בתו: "אבא, אמנם מצוה היא, אבל מה פשר ההתעניינות הרבה?" אמר לה: "אני מבין את שאלתך, אבל עלייך להבין את מצבי. הסכיתי ואספר משל: מעשה בסוחר שרכש פרוות כבשים רבות מיד בעלי העדרים, עשאן חבילות חבילות והטעינן על העגלה, נסע עימן ליריד הגדול בפולטבה. בדרך לן באכסניה. שמע האכסנאי שאורחו סוחר פרוות, וביקש לרכוש פרווה לתפור ממנה אדרת. התנצל הסוחר: "סיטונאי אני, ואיני מוכר פרווה בודדת". הבין האכסנאי, ולא הפציר בו. ביריד הצליח למכור את רוב הפרוות, וחזר ברכוש גדול.

בדרכו חזרה, פקד את האכסניה. הזכיר לאכסנאי את בקשתו, ושאל האם עדיין רוצה הוא לרכוש את הפרווה. ברשותו סחורה משופרא דשופרא! האכסנאי נאות בשמחה, אך שאל מדוע שינה טעמו. שלשום סירב, ועכשיו מציע את יוזמתו!

אמר לו: "איך לא תבין! שלשום הייתי בדרכי ליריד, וקיוויתי למכור את כל הפרוות כולן ברווח הגון. לפיכך, לא התפניתי לטרוח עבור פרווה אחת. אבל עתה הסתיים היריד, ופרווה שלא נמכרה תישאר ברשותי כאבן שאין לה הופכים, לכן, שש אני על כל קונה"...

אולי יסביר הסיפור את פשר הליכתו של משה רבנו לכל משפחה, שכר הליכה ותוספת שיכנוע. כי היה זה בתום היריד, וכל מה שיוכל להוסיף, רווח נקי הוא. כי "היום (בעולם הזה) לעשותם, ומחר (בעולם הבא) לקבל שכרם".

וסיפור זה נוקב כל כך, ומשקף את מצבנו בשבוע האחרון של השנה, שבוע לפני יום הדין! בעוד שבוע ימים יוצבו המאזניים, מזלו של חודש תשרי. ולפי מצבן יוכרע גורלנו: החיים, הבריאות, הנחת, הפרנסה, הכל. נחטוף כל הבא ליד, נייקר כל מעשה חסד, כל מצוה, כל דקה של לימוד תורה, כל תפילה וכל ברכה! ואז: "עשה מצוה אחת, אשריו. שהכריע את עצמו לכף זכות"!