מטמונים מהפרשה

"חג השבועות"

שם החג הזה – אמר רבי חיים בן עטר, ה"אור החיים הקדוש" – מורה על הברית הכרותה בין הקדוש ברוך הוא ובין עם ישראל, שכן "שבועות" ניתן לקרוא גם "שבועות" מלשון שבועה.

ואמנם – אמר ה"אור החיים הקדוש" – שתי שבועות יש כאן, האחת היא השבועה שנשבע הקדוש ברוך הוא לבני ישראל כי לא ימיר אותם באומה אחרת, והשבועה השנייה, היא השבועה שנשבעו בני ישראל לקדוש ברוך הוא שלא ימירו אותו באלוהים אחרים.

"מתן תורה"

בגמרא מסכת יומא (דף ד') נחלקו מתי בדיוק ניתנה התורה לישראל, יש אומרים כי בששה בחודש ניתנה, ויש אומרים בשבעה בחודש.

המעמד הנשגב של מתן תורה – אמר רבי ישאל מסלנט – התקיים במדבר, מקום שאינו ידוע ומפורסם, לא בעיר גדולה ולא במקום כינוס ידוע.

וגם התאריך, כאמור, אינו ברור אלא שנוי במחלוקת.

דבר זה בא ללמדנו שהתורה קיימת לעולם ואינה תלויה לא במקום ולא בזמן!

לא כאותם פורקי עול הטוענים כי במהלך הזמן דברים "השתנו"... או שמא מקום מסויים אינו "מתאים" לחוקים ישנים.

עפר לפיהם!

התורה היא תורת אמת! בכל עת ובכל מקום!

"מי ראוי להיות נוכח"

המוני חסידים גדשו בחג השבועות את בית מדרשו של הצדיק רבי מנדל מרומינוב. והנה, לפני קריאת עשרת הדברות, סימן הרבי למשמשו רבי הירש "משרת" והלה הזדרז לשמוע את דברי הרבי.

הרבי לחש על אזנו מספר מילים, ולאחר מכן עלה רבי הירש על הבימה, היכה בידו והס הושלך בקהל.

הרבי מבקש – אמר רבי הירש – כי כל מי אשר יודע בעצמו כי לא קיים את עשרת הדברות, יקום ויצא מיד מבית הכנסת!

דממה נפלה בקהל.

בין הקהל הרב נוכח גם הצדיק רבי נפתלי מרופשיץ ומרוב ענוותנותו היה הוא הראשון שקם ויצא...

כאשר ראו קהל החסידים כי רבי נפתלי יצא, יצאו כולם.

ראה רבי מנדל כי לא נשאר לו מנין, אמר לרבי הירש: צא ואמור להם כי מעתה ואילך יקבלו על עצמם לקיים את עשרת הדברות.

הסכימו כולם ונכנסו אל בית המדרש, רק אז עלה הרבי וקרא את עשרת הדברות.