וקראת לשבת עונג · פרשת נשא

התורה מאחדת את העם

מצויים אנו בימים גדולים וכבירים, ימים שהם סגולה נפלאה, ואשרי המנצלם כראוי. כי זאת עלינו לדעת: מועדי ישראל אינם ציון תאריך היסטורי גרידא, זכר למאורע שהיה ואיננו. לא ולא. יש מעגל שנה, ואנו נעים בו ומקיפים אותו. ובהגיע אותו תאריך, נפתחים שערי שמים כמאז ומקדם, לאותה בחינה והארה. דרך משל: חג הפסח, בו היתה גאולתנו הראשונה – הוא זמן מסוגל לגאולה: "בניסן נגאלו, ובניסן עתידין להגאל". ראש השנה, בו נידון האדם הראשון על חטאו, נקבע ליום דין לדורות עולם. יום הכיפורים בו נמחל חטא העגל, היה ליום מחילה לדורות. חודש אדר היה לחודש טוב לישראל, וחודש אב לחודש שאינו כזה.

וחג השבועות – הן בו נפתחו לפני בני ישראל השמים ושמי השמים, ו"אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד", וכל העם זכה למראות אלקים ולדרגת נבואה, ושמע את הקול מדבר אליו מתוך האש הגדולה – יום זה מסוגל לקניית אמונה מושרשת ובהירה, להשגות מרוממות ולמתן תורה, לפתיחת הלב בה ולהשגתה!

כל זה פשוט, וכל זה ידוע. אבל מרן החיד"א זצ"ל מגלה לנו כי גם לימים אלו ממש, הימים שמראש חודש סיון ועד לחג השבועות הבא עלינו לטובה, יש סגולה מיוחדת, שראוי ורצוי לנצלה. שכן בראש חודש באו בני ישראל למדבר סיני "וייחן שם ישראל נגד ההר" (שמות יט, ב), ופירש רש"י: כאיש אחד, בלב אחד. ומיני אז מסוגלים ימים אלו לקניית אחדות בעם ישראל – לשלום בית של קיימא, להתקרבות ושותפות אמת במשפחה, להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, לאהבת רעים ומתיחת קו על יריבויות נושנות, ולפיוס בין פלגי העם לכל שבטיו ועדותיו: "כאיש אחד בלב אחד"!

מעשה ברופא חרדי מגרמניה ששמע על עולם התורה הפורח בליטא. ביקש להכירו, נסע וביקר בהיכלי הישיבות, וחלשה דעתו. בא לפני מרן ה"חפץ חיים" זצ"ל ואמר: "רבי, עד כה שלם הייתי עם עצמי ושמח בחלקי. רופא חרדי, שומר תורה ומצוות, מתפלל שלוש פעמים ביום ומברך על מזונו. מרפא חולים ומציל נפשות ומקדש שם שמים בהליכותיו, מה יכול להיות יותר מכך? מקום של כבוד שמור לי לעולם הבא... אבל באתי לכאן וראיתי את גדולי התורה והיראה המתעלים בתורה ובמוסר ובעבודת ה' תמה – ואני מה? רבי – מה אני לעולם הבא?!"...

הרגיעו הצדיק, באמרו: "התורה הקדושה מספרת לנו, כי עץ חיים היה בתוך גן עדן, ופירש רש"י: "בתוך הגן – באמצע הגן". ויש להבין, מה לנו אם עץ החיים היה במרכז או בצד, איזה לקח נפיק מידיעה זו. אלא שעץ החיים רומז לחיים נצחיים. והגדרת הנקודה האמצעית, שמצויה היא במרחק שווה מכל נקודה בהיקף. דרכים רבות יש לעץ החיים. לי דרכי שלי, לך דרכך שלך. לשבט יששכר דרכו, ולשבט זבולון דרכו. וכל הדרך מובילה למרכז, וקרובה בה במידה. אותי שתלו בליטא, בסביבה של תורה, והעניקו לי את כישורי והזדמנויות ניצולם. אותך שתלה ההשגחה בבית חרדי בגרמניה וניתבה אותך למקצועך. קדש בו שם שמים, קבע עיתים לתורה, ותגיע ל'עץ החיים' מכיוונך"...

ולעתיד לבוא נאמר, כי עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים והוא ניצב כביכול במרכז, וכל צדיק מצביע ואומר: "הנה אלוקינו זה קווינו לו ויושיענו, זה ה' קיוינו לו, נגילה ונשמחה בישועתו". ופירשו רבותינו: כל צדיק, וייחודו – זה בתורה וזה בתפילה, זה בהרבצת תורה וזה במעשי חסד, זה בנגלה וזה בנסתר. אבל כאשר כל אחד פניו לעבודת הבורא – הרי היא מאחדת את כולם במעגל זה, שהוא מלוכד ומאוחד!

נזכור נא את קביעתו של רב סעדיה גאון זצ"ל: "אין אומתנו אומה אלא בתורתה" – התורה היא מאחדת בין כל הפלגים וכל העדות. היא שעושה אותנו לאומה אחת, ומכח המטרה המשותפת מרבה היא שלום ואחווה: "וייחן ישראל – נגד ההר", "סביב לאוהל מועד יחנו"!

לאורו נלך

שליטתו המופלאה של מרן בכל חדרי תורה, היתה מדהימה בעוצמתה וגאונותה, עד כדי כך שמרן ידע לא רק מה שכתוב, אלא גם מה שלא כתוב, הנה, לפני 38 שנה, מסר תלמיד באחת הישיבות בנוכחותו של מרן ״חבורה״ בסוגית ״אישו משום חיציו". הוא הזכיר את דברי הרשב״א ורבינו נענה שאין כזה רשב״א. וכמובן שכאשר בדקו נוכחו לראות את בקיאותו העצומה של מרן בש״ס ומפרשיו. כי אכן רשב״א כזה לא היה.

וזכורני, סיפר הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט״א, שעשו כנס גדול של מאות אברכים לחזקם ולרוממם, ומרן ע״ה אמר בפניהם שיעור בהלכות ספירת העומר ברוחב ובעומק, באמצע השיעור שאל תלמיד חכם על דברי מרן מהשדי חמד.

ומרן ע״ה התבונן איזה שניות, ויען ויאמר כי בכל שדי חמד דבר זה איננו,

וזה עומד ומוסיף אולי בשו״ת אור לי תמצאנו, ושוב התבונן מרן מעט מזעיר ואמר כי גם שם מקומו לא יכירנו, ויהי הדבר לפלא, ולעמוד ולומר שלא נמצא דבר זה, בספר עב כרס לא רזה, לזה צריך כח גדול וגם סגולה, שבאה מא-ל נורא עלילה.

מעניין לעניין, מספר הראש"ל רבי יצחק יוסף שליט״א: ״בביתו של אבא הייתה מוצבת כורסה עליה היה יושב מפעם לפעם. בתקופה האחרונה לחייו, הייתה איזו עת רצון שאבא ישב על הכורסה. כשעברתי שם, פתח ואמר לי ׳אתה יודע מתי אני יושב על כורסה זו?'

ואז סיפר לי לראשונה: ׳כשאני מסיים לכתוב תשובה ב׳יביע אומר', אני יושב על כורסה זו במשך כחצי שעה, ומתחיל להעביר בזכרוני את כל הש״ס, עובר על התוספות ועל הרא״ש, על הר״ן ועל הרי״ף, ובודק אם לא שכחתי במהלך כתיבת התשובה את אחד ממפרשי הש״ס שכותב בנידון של התשובה אותה כתבתי״׳.

"בתשובות של אבא״, מוסיף הגר״י יוסף, ״יכולים להיות מאות מראי מקומות בתשובה אחת, אבל הוא היה עובר שוב הכל בזיכרונו המדהים כדי שהתשובה תהיה מיוסדת על כל אדני הש״ס וההלכה״.

מטמונים מהפרשה

"חג השבועות"

שם החג הזה – אמר רבי חיים בן עטר, ה"אור החיים הקדוש" – מורה על הברית הכרותה בין הקדוש ברוך הוא ובין עם ישראל, שכן "שבועות" ניתן לקרוא גם "שבועות" מלשון שבועה.

ואמנם – אמר ה"אור החיים הקדוש" – שתי שבועות יש כאן, האחת היא השבועה שנשבע הקדוש ברוך הוא לבני ישראל כי לא ימיר אותם באומה אחרת, והשבועה השנייה, היא השבועה שנשבעו בני ישראל לקדוש ברוך הוא שלא ימירו אותו באלוהים אחרים.

"מתן תורה"

בגמרא מסכת יומא (דף ד') נחלקו מתי בדיוק ניתנה התורה לישראל, יש אומרים כי בששה בחודש ניתנה, ויש אומרים בשבעה בחודש.

המעמד הנשגב של מתן תורה – אמר רבי ישאל מסלנט – התקיים במדבר, מקום שאינו ידוע ומפורסם, לא בעיר גדולה ולא במקום כינוס ידוע.

וגם התאריך, כאמור, אינו ברור אלא שנוי במחלוקת.

דבר זה בא ללמדנו שהתורה קיימת לעולם ואינה תלויה לא במקום ולא בזמן!

לא כאותם פורקי עול הטוענים כי במהלך הזמן דברים "השתנו"... או שמא מקום מסויים אינו "מתאים" לחוקים ישנים.

עפר לפיהם!

התורה היא תורת אמת! בכל עת ובכל מקום!

"מי ראוי להיות נוכח"

המוני חסידים גדשו בחג השבועות את בית מדרשו של הצדיק רבי מנדל מרומינוב. והנה, לפני קריאת עשרת הדברות, סימן הרבי למשמשו רבי הירש "משרת" והלה הזדרז לשמוע את דברי הרבי.

הרבי לחש על אזנו מספר מילים, ולאחר מכן עלה רבי הירש על הבימה, היכה בידו והס הושלך בקהל.

הרבי מבקש – אמר רבי הירש – כי כל מי אשר יודע בעצמו כי לא קיים את עשרת הדברות, יקום ויצא מיד מבית הכנסת!

דממה נפלה בקהל.

בין הקהל הרב נוכח גם הצדיק רבי נפתלי מרופשיץ ומרוב ענוותנותו היה הוא הראשון שקם ויצא...

כאשר ראו קהל החסידים כי רבי נפתלי יצא, יצאו כולם.

ראה רבי מנדל כי לא נשאר לו מנין, אמר לרבי הירש: צא ואמור להם כי מעתה ואילך יקבלו על עצמם לקיים את עשרת הדברות.

הסכימו כולם ונכנסו אל בית המדרש, רק אז עלה הרבי וקרא את עשרת הדברות.

מה רצו המלאכים ממשה רבנו?

יש להבין, וכי מה ראו המלאכים לעכב את התורה שתשאר אצלם בשמים בעולמות העליונים, הלוא ידעו כי התורה היא בעבור ישראל שיקיימוה, והם אינם שייכים בכל זה? והענין יובן על דרך משל לרב גדול שהיה מורה הוראה בעיר גדולה כמה שנים. ויהי לעת זקנותו בראותו כי כבדו עליו הטרדות בענייני העיר ובמשפטיהם הרבים, עלה בדעתו לכתוב לאנשי העיר הקטנה הסמוכה לקבלו עליהם לרב, כי שם ישב במרגוע בהיות אנשים בה מעט. לכן תחילה הודיע בקהל עדתו, שאינו רוצה עוד להיות רב אצלם, והם ביקשו ממנו לבל יעשה דבר זה, כי איפה ימצאו רב גדול כמוהו, רק לאחר שראו כי לא יועילו בדבריהם, אז אמרו לו: רבנו, כטוב בעיניך עשה. ויכתוב הרב אל ראשי העיר הקטנה, אם תאבו, קבלוני נא אצלכם למורה, ויאספו יחד ויסכימו כולם ויאמרו טוב הדבר. וישכרו מהם אנשים ויקחו עגלות וישלחום להביא את הרב ואת ביתו. ויהי כאשר באו העגלות, מיד נקבצו כל גדולי העיר הגדולה, ולא הניחו אותו לנסוע מאצלם. אמר להם הרב: הלוא שאלתי אתכם תחילה והסכמתם לדברי, ועתה מה לכם להתנגד? ויאמרו לו, רבנו, חלילה לנו מעשות כדבר הזה, הנה העגלות לפניך, קומו וסעו לכם כרצונכם. ויבואו שוב בעלי העגלה ויאסרו את המרכבה, והנה שוב התאספו אנשי העיר, וינתקו את הקשרים, ויתקוטטו עימם לאמר: אין אנו מניחים אתכם לקחת את רבנו מעירנו! וילכו בעלי העגלה לרב ויספרו לו את אשר אנשי העיר עושים להם, ולא האמין להם, כי היה הדבר לפלא בעיניו, איך חזרו והתעוררו שוב שנית ושלישית הלוא כבר הפצירו בו מאז שישאר רבם ולא הועיל להם, ומה גם עתה שהוא עומד מוכן ומזומן לנסוע. ויקרא הרב אותם אליו ויאמר להם, מה לכם להתקוטט עם בעלי העגלה חינם, הלוא הם בתום לבבם ובנקיון כפיהם באו הנה, אחר כי הסכמתם על דבר זה. ויאמרו אליו, רבנו, הנה בכוונה עשינו דבר זה לטובתך, כי הנה פה עיר גדולה של חכמים וסופרים, רבים הם המבינים חכמתך וגדולתך, וידעו להיזהר בכבודך, אבל בעיר הקטנה אשר אנשים בה מעט לא ידעו ולא יבינו גדולתך. כי מעלת כבודו כתב אליהם שיקבלוהו לרב, ומי יודע אולי יחשבו, כי בני עירנו מאסו בך וגירשו אותך מחמת איזו סיבה, ולא יזהרו בכבודך כראוי, על כן יעצנו לעשות כן לעיני בעלי העגלה, למען יראו כמה יקרת הרב בעינינו, עד שאין אנו מניחים אותך לנסוע מאיתנו, וידעו מעתה להיזהר בכבודך כראוי.

והנמשל, כי התורה הקדושה, עת עלה ברצונו יתברך ליתנה למטה בארץ לזכות את בני האדם מורכבי החומר והצורה, הנה המלאכים גם כי ידעו כי התורה היא בעבור ישראל, עם כל זה התאמצו לחמוד יופיה בליבם, ואמרו "תנה הודך על השמים", ובכוונה תחילה עשו כן, כי חשו המלאכים פן אחרי שיקבלוה בני האדם, לא יעריכוה כערכה, כי יאמרו, אם היתה חשובה מדוע הסכימו המלאכים שתרד למטה. מה גם שכל הניסים שעשה ה' יתברך עמהם במצרים ועל הים, היו כולם על תנאי שיעבדו את האלוקים על ההר הזה ויקבלו תורתו. ואם התורה טובה ויקרה כל כך, לא היה צורך להרהיב ולהלהיב אותם בניסים ונפלאות שיקבלוה, כי מי פתי שלא יאבה בה. על כן, בכוונה תחילה בעלות משה למרום לקבל התורה, בקשו המלאכים לפגוע בו, ובקשו מהקב"ה שישאירה אצלם, למען ידעו ישראל כמה היא חמודה בעליונים, ורק למען זכות אבותם ניתנה להם, וכך יזהרו בכבודה והדרה. (אוהל יעקב מדובנא פרשת יתרו, שער בת רבים פרשת ואתחנן)

התדר היהודי (א)

הורים רבים פונים בשאלות לגבי 'חוסר הבנה' של המתבגרים, כגון:

* "הבן שלי הוא אמנם בחור ישיבה, אבל בזמנו הפנוי צופה בספורט, והוא לא מבין מה הבעיה בזה, איפה כתוב שאסור?"

* "הבת שלי טוענת שיש לה חברה, נכדה של רב גדול, שאינה לבושה בצניעות, אז כנראה שאפשר גם וגם?"

* "בני התחיל לשמור 3 שעות בלבד בין בשר לחלב, כשהוא טוען שמה שטוב ל'יקים' (-יוצאי גרמניה שמנהגם כך) טוב גם לו. מה להסביר לו?"

למה השכנוע לא עובד?

במבט פשטני נדמה כאילו יש כאן 'סברות' או 'אי-הבנות'. ומכיון שכך אנחנו מנסים להסביר, להתווכח... אבל בדרך כלל זה לא עוזר כלום. רק מוסיף תסכול והתרחקות.

מדוע? כי האמת היא שהטיעונים האלו אינם נובעים מ'חוסר הבנה' של המתבגרים. אלא מסיבה אחרת בכלל (נסביר בהמשך).

משמעת בנושאים אלו – לא עובד

יש כאלו שטוענים, כי יש להפעיל משמעת בנושאים אלו. וכך נשמע אותם מעבירים לילדים פקודות בסגנון: "נא לקצר את הבלורית". "לא אוכלים פיצה ברחוב".

"אל תקשיבו אפילו באזניות לזמר דתי פלוני".

אולם הורים שינסו לעשות כן, יגלו שהם מבזבזים המון זמן ומשאבים יקרים, כשהתוצאות – אפסיות. לא ניתן להשפיע על תרבות באמצעות אכיפה. כי כל עוד לא טיפלנו בשורש המעוות, הוא ימשיך להפיק פירות באושים ללא הפסקה...

השורש – התדר היהודי המקורי

ובכן, הטיעונים האלו של בני הנעורים, אינם נובעים מחוסר הבנה וגם לא מחוסר משמעת. הם נובעים מחוסר חיבור שלהם לתדר היהודי המקורי.

מהו ה"תדר היהודי המקורי"? בקצרה: לחלק טבק בבית הכנסת, ולאכול געפילטע פיש!...